חידושי מהרי"א על כתובות לז

דר"י והוכיח ריב"ל שפיר גם לר"י אפילו בר"כ מהא דצריכי תרי גווני נסתרה וא"ש נמי לשנא דתוס' חורבא דדברא רוב נכרים גם לזעירי, וממילא לק"מ על הרא"ה דגם ברייתא לא כללינהו לנסתרה ונבעלה בחד בבא אלא לסתר או לחורבא לזעירי נמי לחורבא דמתא ולחורבא דדברא קאמר נסתרה וצריכי וכו' כנ"ל. ודע דמ"ש תוס' בד"ה מסייע ליה וכו' דספק איסור' לחומר' ולא ילפינן מספק טומאה צ"ע לכאורה דהא בהדי' אמרינן לעיל הכא דוקא מעלה עשו ביוחסין אבל בשאר איסורים לא ואפילו ברוב פסולים נמי דומי' דאין אוסרים על היחוד דקאי באשת איש דהכל פסולים אצלה, ולפמ"ש מור"ם שיף דמדברת דנקטו תוס' היינו משום מעוברת בולד ליכא חזקה אם כן בדידה דיש לה חזקה קאי קושית תוס' אמדברת גם אמעוברת דנבעלה נימא סמוך ואתי שפיר התי' בנבעלה ה"ט דספק איסור' לחומר' ולעיל דאמרינן מעלה עשו ביוחסין לבד היינו בנסתרה בלבד דיש לה נמי מיגו כנ"ל ולק"מ ועפמ"ש מבואר דתוס' בד"ה השבתנו וכו' פליגי על הרא"ה והרשב"א בחידושיו הביא שני דיעות ע"ש, ונ"ל מיהת דינא דמהרי"ק הנ"ל בנסתרה עם נכרים מודה ר"ג דהיינו שבויה אפילו את"ל דר"י לגמרי מדמה מדברת לשבויה אפילו אם ניסת תצא מ"מ לר"ג בנסתרה עם א"י לכ"ע רק לכתחילה לא תנשא ואם ניסת לא תצא ועיין ב"ש וב"מ. דף י"ד הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים וכו' ואשכחן פלוגת' דהרע"ב ס"ל גם אמדברת קאי האי לא תעבד עובד' וכו' אבל בה"ג במהרי"ק שורש ק"ס משמע לשונו דשמואל לא קאי אלא על מעוברת, והגאון בית מאיר בסימן ז' סעיף י"א הג"ה ג' העיר בזה וכתב על דעת בה"ג ת"ל וצ"ע מנ"ל, ואולם תמיהני על הרמב"ם ז"ל ראש המעתיקין שהשמיט דין מדברת וקשה ממ"נ אי סובר כהרע"ב נהי שפסק כר"ג בראוה שנבעלה ומכ"ש מדברת מ"מ הוי ליה להשמיענו דאף מדברת לכתחילה לא עד דאיכא רוב וכו' ולרמב"ם תרי רובי, ואי סובר כבה"ג ודלא כרע"ב מכ"ש היה לו ליפסק בזה כר"ג אף לכתחילה וכו' והניח בצ"ע גם על הטור שהשמיטו ע"ש. ולענ"ד טעמו דבה"ג נ"ל מסוגי' לעיל דף י"ב:

דמייתי אביי האי דשמואל דאמר' אסיפ' היתה מעוברת וכו' וא"ל ר"ש וכו' אמרת לן משמיה דשמואל הלכה כר"ג אף בראשונה וכו' ומדלא מייתי רישא דמתניתן נמי ראוה מדברת וכו' היתה מעוברת וכו' ע"כ דלא אמר אמדברת הא דלא תעבד עובד' וכו' כנ"ל. וטעם השמטת הרמב"ם והטור לדין מדברת נ"ל עפמ"ש לעיל לתרץ הא דש"ס לקמן רפ"ב מהדר לשנויי אליביה דר' אסי ומודה ר"י אהאי והרי עלה בתיובת' משום דאליביה דרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ע"כ מודה ר' אסי לזעירי אם רוב פסולים לא מהני מיגו לר"י בנסתרה ולא אתותב, כלל, ולפמ"ש תוס' ריש סנהדרין דף ג':

דרוב חשוב שמואל מודה דעדיף רוב מעלי' טפי מחזקת ממון אם כן גם לשמואל י"ל לא אתותב ר' אסי מה"ט כנ"ל אם כן י"ל הרמב"ם סמך אסתמ' דש"ס רפ"ב דס"ל הלכה כר' אסי דהא אשכחן נמי תיובת' והלכת' ועיין גיטין נ"ג:

וכ"ש הכא לפמ"ש לא אתותב וקיי"ל כסוגי' דעלמ' וכר' אסי ולדידיה אפילו ר"י מודה בנסתרה כשרה לכתחילה אם רוב כשרם ולא הוצרך הרמב"ם להעתיקו כלל כיון דלא פליגי תנאי בכה"ג כלל דלכ"ע כשירה. עוד נ"ל דפלוגת' זו דבה"ג ורע"ב תלי' בפלוגת' דהרא"ה ורשב"א הנ"ל דהא הלכה מכלל דפליגו משמע וכיון דאמר שמואל הלכה כר"ג בדיעבד ואת לא תעבד עובד' לכתחילה עכ"ח דר"י אפילו דיעבד פוסל ולהרא"ה הא מדברת גם ר"י לא מדמה לה לשבויה בדיעבד אלא לכתחילה פליגי וכיון דהלכה כר"ג קאמר היינו לכתחילה וע"כ כבה"ג דלא תעבד עובד' לא קאי אמדברת, ולשיטת הרע"ב ע"כ צ"ל כרשב"א ואם כן לק"מ צ"ע של הב"מ על בה"ג. דף י"ד מתני' א"ר יוסי מעשה בתינוקת וכו' גמ' א"ל רבא לר"נ ריב"נ דאמר כמאן אי כר"ג אפילו ברוב פסולים נמי מכשיר ויש לדקדק מ"ש דשבק למנקט בדבריו נמי לר"א והול"ל אי כר"ג ור"א וכו' כדתנן במתני' בשם שניהם, ונ"ל דלכאורה תמוה הא גופא מ"ט מכשיר אפילו ברוב פסולים ופי' רש"י דאית לי' העמד אשה על חזקתה והרי קיי"ל רובה וחזקה רובה עדיף ואפילו ר"ג דחייש למיעוט בעלמא מ"מ לא ס"ל סמוך מיעוט לחזקה להקל באיסור כמ"ש תוס' לעיל י"ג ע"ב בד"ה מסייע לי' וכו' ונ"ל כיון דקיי"ל ביבמות פ"ד כל היכא דאיהו מוזהר איהי מוזהרת גם באי' כהונה ואיכא סבר' באומרת ברי לכשר נבעלתי נאמנת על עצמה דתורה האמינתה נגד חזקה בנדה והה"ד נגד הרוב וכמ"ש הפ"י לקמן דף כ"ב בשם הרשב"א ומתוך שהיא נאמנת על עצמה נאמנת גם לאחרים וכמ"ש רמב"ן סברא זו ריש גיטין דחזקה דלא מכשלה א"ע וכסברת הש"ס בגיטין כ"ד ע"ב מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן וכו' ואע"ג דטו"ז סי' קכ"ז ביו"ד העלה דנגד חזקה לא אמרינן סברא זו וכ"ש נגד רובא נ"ל כיון דאיכא חזקת הגוף וכשרות דאשה מהני סברא זו מתוך שנאמנת על עצמה וכו' בהדי חזקה נגד רוב פסולים דהו"ל תרתי במקום חדא כנ"ל. אבל ק"ל במתניתן דפי' רש"י לעיל י"ג. משום חששא דפסולים לנתין וממזר שפוסלין אותה מכהונה וכדאמר ר"י בהדי' אם כן ר"א דאמר נאמנת ולא מספקינן לה בנבעלה לפסול לה, והא ר"א לטעמיה ביבמות דף ס"א:

ס"ל זונה כשמה ופי' רש"י לשון טועה שטועה מתחת בעלה דלר"א אין זונה אלא אשת איש, אם כן אפילו אי מחזקינן לה דלפסול נבעלה כגון נתין וממזר או נכרי ועבד מ"מ אינה זונה לכהן לר"א לטעמיה ומאי נאמנת דקאמר וצ"ע לכאורה. ונ"ל פשוט נהי דאינה זונה לכהן מ"מ אסורה מקרא אחרינ' מכי תהיה לאיש זר וכו' זר אצלה מעיקר' וכן כי תהיה אלמנה וגרושה