חידושי מהרי"א על כתובות לה

נסתרה דנקט זעירי ולא נקט מתייחדת ע"כ מדברת פירושו שדברה דברי תפלת דהו"ל יחוד לשם זנות דוקא פוסל ר"י והקשה לנפשי' א"כ מאי פריך ר"פ לזעירי הא דרב נימא דלא כר"י הא שפיר אתי כר"י ואין אוסרין על היחוד בעלמא קאמר ועי' פ"י הקשה כן והניח בצ"ע ולא ראה דברי מהרי"ק בזה, ולענ"ד נראה חדא מתורץ בירך חברתה דלר"ג א"ש אע"ג שאינה טוענת אין אוסרין איחוד בעלמא אלא איחוד לשם זנות דוקא אבל נימא דלא כר"י כיון דביחוד לשם זכות פוסל אפי' בטוענת הה"נ אין טוענת אפילו איחוד דעלמא הו"ל לאסרה כנ"ל. ומדלא תי' הרא"ה קושייתו בהכי מוכח דלא ס"ל כמהרי"ק בזה לחלק בין יחוד גרידא ובין יחוד לשם זנות וכן נ"ל משמעות לשונות רש"י בד"ה ואין אוסרין אשה על בעלה בשביל יחוד בעלמא, לימא דלא כר"י דמשום יחוד מחזיק לה בנבעלת, לסתר משמע יחוד בעלמא עכ"ל, הרי שינה ושילש בדבריו דיחוד בעלמא קאמר, ונ"ל לתי' מהרי"ק על קושייתו הנ"ל מאי פריך מהא דרב דיחוד גרידא הוא ותי' מדכפל רב על היחוד תרי זימני דייק הש"ס דכל שום יחוד קאמר אין אוסרין, אבל רש"י דציין ואין אוסרין ומפרש בשביל יחוד בעלמא משמע דלא הי' בגירסת רש"י תיבת על היחוד תרי זימני בדברי רב א"כ הוכיח רש"י שיטתי' שפיר דנסתרה נמי יחוד מחזיק לה ר"י בנבעלת כנ"ל דאל"כ תקשה קושי' מהרי"ק לפי' הנ"ל מאי פריך הש"ס כנ"ל. והנה הב"ש סימן ז' ס"ק ל"ד מפרש דעת מהרי"ק הנ"ל דאפילו באשת כהן המתייחדת לשם זנות עם ישראל נאסרה ע"ש, וטעמו משום דמעלה עשו ביוחסין אבל הגאון בית מאיר סי' י"א ס"ב השיגו והעלה דמהרי"ק נמי דוקא בנתייחדה עם א"י וטעמו מדהודה ר"ג בשבוי' משום רוב גוים פרוצים הם עש"ה ולענ"ד הכרח הוא עפ"י קושי' מהרי"ק הנ"ל שהק' לנפשי' מאי פריך מהא דרב וכו' ותי' דרב נקיט תרי זימני על היחוד אפילו כה"ג לשם זכות אין אוסרין ס"ל ועדיין תקשה מאי פריך דלמא דוקא על היחוד עם ישראל אין אוסרין קאמר רב ור"י דוקא ביחוד עם נכרים אוסר נסתרה וע"כ משום דר"י הרי היא בחזקת בעולה לנתון וממזר קאמר והיינו ע"כ לא בנתייחדה עם רוב נכרים קאי וביחדה עם נכרים גם ר"ג מודה למעלה עשו ביוחסין כנ"ל, והנה למהרי"ק הנ"ל צ"ל גם ברייתא נכנסה עם א' לסתר וכו' אע"ג דלא נקט לה בלשון מדברת נמי מיירי ביחוד לשם זנות שדברה דברי תפלות דאל"כ לזעירי מי ניחא כן. תוס' בד"ה מעלה וכו' וא"ת והאמרינן בפ"ב דנדרים וכו' משמע וכו' היתה נאסרת ע"י יחוד וכו' וק"ל הא אביי הוא דמסיק הכא מעלה עשו ביוחסין ואפילו כר"י אתי' הא דרב אין אוסרין על היחוד אבל ר"פ דמקשה הכא לאביי לימא דלא כר"י א"כ רבא התם שהוא בר פלוגתי' דאביי בכ"מ מצי ס"ל נמי הכא כר"פ ולא כאביי ופסק הלכה כר"י להחמיר גם בא"א וצ"ל גם לר"פ כיון דקיי"ל הלכה כרב באיסורי לא הו"ל לרבא לפסוק כר"י. והנה תוס' ישנים הקשו אדפריך ר"פ מהא דרב טפי הוי' ליה למיפרך מהא דאין אשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה ותירץ דרב איירי בפנויה דוקא ותירוץ הש"ס מעלה עשו הוא לחלק בין אמרה לא נבעלתי ובין אמרה לכשר נבעלתי ע"ש, אם כן גם לר"פ לא מקשה כלל מא"א אלא מפנויה אבל באשת איש לכ"ע אין אוסרין אלא על עסקי קינוי וסתירה דוקא אם כן ניחא טפי קושית התוס' מרבא דנדרים גם לר"פ הכא הוא דלא כמאן אלא דקשה אם כן הו"ל לתוס' להקשות מהא דאין אשה נאסרת וכו' והר"ן שם שלהי נדרים באמת נקט הקושי' הכי, ולתוס' נראה לי הא דלא הקשו מהא, וגם קושית התו"י על הגמ' מ"ט דלא מקשה מהא נ"ל לתרץ דהמקשן נמי אסיק אדעתיה דלר"י רק מדרבנן פוסל ולא מדאו' אלא דתרצין חידש לו דדוקא ביוחסין לבד עשו מעלה בזו ואם כן מהא דאין אשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה לק"מ די"ל מדאו' קאמר דבקינוי וסתירה מדאו' נאסרה ור"י רק מדרבנן אוסר לכן מייתי מדרב מלקין על היחוד מכת מרדות דרק מדרבנן הוא וע"כ אין אוסרין עה"י אף מדרבנן ופריך שפיר גם הגמר' גם התוס' כנ"ל. ועל תירוץ התוס' בשם הר"י דשליטין דרב בפנויה איירי באנוסת אביו אבל באשת איש שפיר אוסרין עה"י תימה לי דהא גמר' משני מעלה עשו ביוחסין אם כן באשת איש טעמ' מאי, ואדרבה אם באנוסת אביו דהיתר היא לאביו אין אוסרין אותה לאביו לבנו ק"ו באשת איש שאסורה היתה באיסור מיתת ב"ד ונאסרה גם לבועל אח"כ ודאי לית לן למיחש דעבדה איסור' על ידי יחוד גרידא, ועוד הא בהדי' אמרינן אין אשה נאסרת על בעלה אלא על קו"ס כנ"ל ועוד הא לא קיי"ל כר"י באנוסת אביו ואי רב מיירי בהכי קיי"ל כן. א"ל הא נמי כיון דאסתתר אין אפטרופס לעריות ותמה הפ"י הא ר"ג פליג ע"כ לית ליה סברא זו ואילו בחולין י"א:

נקטינן סבר' זו לאמת והרי קיי"ל כר"ג ע"ש ונדחק מאד, ונ"ל דעדיפ' תמוה לא מר"ג לבד אלא גם לר"י דהא שבויה גופה נמי רק מדרבנן אסורה ולא מדאו' דהיא נאמנת מדאו' כמו עד אחד נאמן באיסורין וק"ו הכא נסתרה שאינו דומה לשבויה משום דרוב נכרים פרוצים בעריות פשיט' דהא סבר' דאין אפטרופס דאמר ר"י רק לאסרה מדרבנן משום מעלה עשו ביוחסין אבל מדאו' הא מסקינן לעיל אין אוסרין עה"י ואין אשה נאסרת בלא קינוי וסתירה, אם כן התם דקאי בחולין י"א למילף רוב מדאו' לכ"ע. קשי' הא סבר' זו רק דרבנן הוא לכ"ע. לכן נ"ל דוקא בפנויה הוא סבר' דרבנן אבל באשת איש דמים גנובים ימתקו כתיב יצרו תוקפו עדיפ' סבר' זו גם מדאוריית' אין אפטרופס והא דאין אוסרין על היחוד היינו משום דטוענת ברי שלא נבעלתי ולק"מ כנ"ל.