חידושי מהרי"א על כתובות לד

באומרת לכשר נבעלתי תהיה נאמנת במיגו כמו דס"ל לרב אסי בנסתרה נאמנת מה"ע, וגם הש"ס רפ"ב לקמן דפריך אי קאי אראוהו מדברת לר' אסי מאי מיגו איכא וכו' ולפמ"ש הא שפיר י"ל מיגו כמו בנסתרה לזעירי, אע"כ דבנבעלה לר' אסי אפילו אומרת פירש ולא בעל לא מהימנא לר' יהושע והדק"ל אמאי. לכן נ"ל הא דמוכח מר"ע ספ"ק דמכות דיש מיעוט פורשים ולא בועלים אפילו שכבר שכבו כדרך המנאפים היינו דוקא בישראל פורש מן העבירה ולבו נוקפו וכובש יצרן, אבל בועל נכרי חזקה אש בנעורת וכו' ודאי הוא ולא רק רוב דלמה לו לפרוש [וה"נ לזעירי בנסתרה עם נכרי ודאי הוא שבעל] והרי ר"י מדמה מדברת לשבויה והיינו ברוב פסולי נכרים כגון בחורבא דדברא או בעיר שרובה נכרים דומי' דשבויה וליכא כאן תרי מיעוטי ופריך נמי שפיר לר"א תרתי ל"ב מ"ש נבעלה ומ"ש מעוברת כנ"ל אבל קשה אם כן מאי פריך תו ר"פ לאביי לזעירי הא דרב אין אוסרין על היחוד לימא דלא כר"י דלמא דוקא נסתרה עם נכרי דומי' דשבויה פוסל ר"י משום דודאי בועל אבל עם ישראל עכ"פ מיעוט איכא וסמוך מיעוט לחזקה בהא אמר רב אין אוסרין וכו' ונ"ל דבה"ג הא ס"ל לאסור אשה לבעלה בעינן דוקא כמכחול בשפופרת והמרדכי פ"ב דיבמות הקשה עליו מהא דרב אין אוסרין על היחוד משמע ביאה אוסרין עליו אף דלא ראו כ"כ ע"ש, ונ"ל לפמ"ש לק"מ דטעמ' דבה"ג נ"ל משום דכדרך המנאפים האיכא מיעוט דפרשו ולא בעלו וסמוך מיעוט לחזקה וכו' והיינו דוקא בישראל דפורש מן העבירה אבל רוב נכרים פרוצים וכולם אין פורשים אחר ששוכבים כדרך המנאפים כי יצרם תקפם כנ"ל ומודה בה"ג ושפיר נקט רב אין אוסרין איחוד אפילו בנכרי אבל על ביאה יש חילוק בין נכרי לישראל ולק"מ קושית המרדכי כנ"ל ואם כן פריך שפיר מהא דרב חדא מדפלגינהו רב בתרתי ונקט בכפל תרי פעמים על היחוד כדדייק מהרי"ק דהול"ל מלקין על היחוד אבל לא אוסרין ע"כ דרבות' נקט תרי גווני יחוד מלקין על היחוד אפילו עם ישראל ואין אוסרין על היחוד אפילו יחדה עם נכרי ועוד מדקאמר אין אוסרין עה"י דוקא אבל על ביאה אוסרין אפי' אכדרך המנאפים ע"כ עם נכרי מיירי דאילו עם ישראל אפילו על ביאה נמי אין אוסרים כדעת בה"ג ואם כן מכאן ראיה לדעת בה"ג ודוק. ועוד נ"ל לקושי' ראשונה הנ"ל דשפיר י"ל כיון שהיא מודה שנבעלה ל"ל סמוך מיעוט וכו' ולא נאמנה במיגו' וכו' כמו לזעירי בנסתרה לא מהימנא במיגו משום דאין אפטרופס לעריות הו"ל מיגו במקום אנן סהדי ה"נ לר' אסי בראו שנבעלה ל"ל מיגו דאי בעי אמרה פירש ולא בעל כנ"ל דה"ל מיגו במקום אנן סהדי דאין אפטרופס לעריות אבל אם אמרה פירש מהימנא גם לר"י כנ"ל. עוד היה אפשר לתרץ קושייתנו הראשונה הנ"ל דאין כונת המקשה כפשוטו דלא לתני כלל תרתי דשפיר י"ל מעוברת לרבותא דר"ג אע"ג דל"ל סמוך מיעוט דפרשי ולא בעלו לחזקה וכו' כנ"ל, אלה ה"פ תרתי למה לי למתנינהו בתרתי בבי דהול"ל ולכללינהו בחדא בבא ראוה מדברת עם א' או ראוה שנבעלה וא"ל מה טיבו וכו' ר"ג ור"א וכו' ורי"א וכו' וע"ז משני שפיר חדא להכשיר בבתה וע"כ צריך לשנוי בבא באפי' נפשה ראוה מדברת וא"ל מה טיבו של איש פלוני כו' ובמעובר' מה טיבו של עובר זה וכו' ובהכי מיתרצ' נמי אחריתי דק"ל כיון דה"ט דר"ג חזקה בודקת וכו' ובאונס דל"ל בודקת א"כ מ"פ תרתי ל"ל הא במעוברת י"ל נאנסה וליכא חזקה בודקת וכו' ושפיר צריכי תרתי לרבותא דר"ג אבל לפמ"ש ניחא בתרתי בבא קשיא לי' למה לי כנ"ל, אלא שז"א דהא ודאי גם לזעירי קשיא וש"ס הא קאמר דלזעירי ניחא, והא גופא קשיא הא גם לזעירי מיהת הא קשיא תרתי בבא למה לי ליתני להו בחדא ראוה מדברת או נבעלה, ונ"ל לפמ"ש הרא"ה דלזעירי חלוקים הן בדינם בנסתרה לר' יהושע לא לגמרי מדמה לה לשבוי' דאילו שבויה אפילו ניסת תצא אבל בנסתרה לר"י רק לכתחילה לא תנשא אבל ניסת לא תצא משא"כ במעוברת ע"ש, א"כ ניחא לזעירי דמה"ט פלגינהו מתני' בתרתי בבי, וממילא שפיר איכא למימר תי' הנ"ל על שני קושייתינו דלרב אסי הא קשיא לי' לש"ס תרתי בבי למה לי כנ"ל. אלא דעדיין קשיא הא על הברייתא דמייתי ש"ס לקמן דבאמת כללינהו בחד בבא ראוה שנכנסה עם א' לסתר או לחורבה ר"ג וכו' ור"י וכו' בשלמא לזעירי היינו דתני תרתי והא להרא"ה חלוקים בדינם הם אם ניסת ולמה כללינהו בחדא לזעירי וצ"ע ועי' רשב"א דפליג על הרא"ה בזה. לכן נראה עיקר לתרץ קושייתי השניה דלמא קמ"ל במעוברת דה"א נאנסה ולא בדקה ומודה ר"ג כנ"ל, נ"ל כיון דנאנסה סתמא מתהפכת כדי שלא תתעבר וכיון שנתעברה ודאי לאו באונס היתה וחזקה בודקת ופריך שפיר תרתי ל"ל וקושיא ראשונה צ"ל כתירץ הנ"ל בועל נכרי ודאי לא פירש ולכ"ע א"צ לראות כמכחול בשפופרת ועפי"ז ניחא לי נמי מאי דהוקשה לי כבר בשמעתין דפ"פ לעיל דף ט' ע"א דפריך הש"ס ולטעמך קינוי וסתירה אין עדים לא ופי' רש"י בתמי' אפי' יש עדים שזינתה וכו' והכתיבי קראי ע"ש ולבה"ג קשה הא אמת כן הוא עדים לא כדרך המנאפים וקרא כמכחול בשפופרת דוקא מיירי ותוס' לעיל בד"ה קינוי וכו' נקטו בלשונם כשיטת בה"ג ובחי' פרשתי כונתם, אמנם לפמ"ש מודה בה"ג בזינתה עם נכרי א"ש מדנקט השלילה אין אשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה דייק הש"ס שפיר עדים לא בתמי' דהא ודאי בעדי' עכ"פ נאסר' בזינתה עם גוי אפילו ראו רק כדרך המנאפים וה"נ פ"פ וכו' כנ"ל ודוק. א"ל רב פפא לאביי לזעירי וכו' אין אוסרין על היחוד לימא דלא כר"י והקשה בחי' הרא"ה עדיפא הול"ל הא דרב דלא כמאן דאפי' ר"ג לא מכשיר אלא בטוענת אבל התם אינה טוענת ונ"ל דמהארי"ק שורש קי"ס דייק מלשון