חידושי מהרי"א על כתובות לב
Hidushei Mahari Ketuvot 32 · חידושי מהרי"א על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →כרי"ו וכתנאי איהו כר' יהושע ס"ל חזקה דממונ' עדיפא ומתניתן דהשואל כר"ג ור"א מוקים לה אבל לר"נ פריך התם שפיר דאיהו לכ"ע קאמר פטור כנ"ל. גמרא א"ל אביי כר' יוסף הא דר"ה ור"י דשמואל היא וכו' וקשה הא אביי גופיה ס"ל כר"ה ור"י כמ"ש תוס' ולשון הא דר"ה ור"י דשמואל היא משמע דאיהו לא ס"ל כוותיה, ונ"ל איפכא כיון דקיי"ל כר"נ בדיני וקיי"ל הלכה כרי"ו נגד רב ושמואל רבותיו של ר"ה ור"י ק"ו נגד ר"ה ור"י תלמידי רו"ש לא הו"ל לאביי שהוא בתרא לפסוק הלכה כר"ה ור"י אלא כר"נ ורי"ו לכן לתרץ אליביה דנפשיה קאמר הא דר"ה ור"י גם דשמואל היא וקיי"ל הלכת' כשמואל בדיני לכן פסק כוותיה, ומייתי לה מסיפא היתה מעוברת וכו' דסתמא רוב פסולים אצלה רובא דעלמ' נכרים ושמא זינתה בשדה וכמ"ש הפ"י במשנה דלקמן הכי דלא כב"ש סוף סימן וי"ו ואמר שמואל הלכה כר"ג נאמנת ומאן דמכשיר אפילו ברוב פסולים מכשיר ואמר שמואל לטעמיה דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב הרי חזקה דממונ' אלים טפי מרוב ואין ראיה ממה דנאמנת נגד רוב פסולים אי נאמנת גם נגד חזקה דממונ' לכן צ"ל אף בראשונה דאיכא חזקה דממונ'. ובזה מובן כונת ר"פ לקמן דף י"ג סוף ע"א אמר ליה ר"פ לאביי לזעירי הא דרב וכו' לימא דלא כר"י ומאי קושי' דלמא אה"נ אבל על אביי לטעמיה דמייתי הכא טעמ' לנפשי' הא דר"ה ור"י דשמואל היא הא לזעירי דהלכה כן כיון דאתותב ר' אסי לקמן הא דרב ע"כ דלא כר"י והול"ל נמי דרב הוא דע"כ הלכה כר"ג ס"ל אפילו ברוב פסולים וכ"ש בקמיית' נגד חזקה דממונ' דהא רב ס"ל רובא עדיף הולכין בממון אחר הרוב ולכן על אביי דוקא הקשה ר"פ כן לקמן כנ"ל. בע"ה בסוגי' ראוה מדברת כתובות י"ג. תוס' בד"ה רב אסי אמר נבעלה, אבל נסתרה מודה ר"י דנאמנת וכו' במיגו וכו' וא"ת הא ר"י לית לי' מיגו גבי משארסתני נאנסתי וי"ל וכו' ונ"ל דלקמן רפ"ב דף ט"ז דמסיק ומודה ר"י אפירקין קמא קאי ואמיגו קאי ופריך הש"ס מ"ש האי מיגו מהאי מיגו ומשני התם הרי שור שחוט לפניך וכו' ופי' רש"י החילוק בין הפה תובעו ובין אין תובעו דמיגו דאי בעי שתיק ותוס' פליגי ופי' דמיגו להד"מ עדיף אפילו בתובעו הלה נמי, ונ"ל ראי' לפרש"י עפ"י קושי' הב"ח שתמה על קושי' ש"ס מ"ש האי מיגו מהאי מיגו ות"ל במשארסתני נאנסתי הו"ל מיגו להוציא ולא אמרינן לי' אבל בשדה זו וכו' לא הוי להוציא לפי שזכה בקרקע מיד שהחזיק בה ע"י ש"ך בדיני מיגו ססי' ע"ב אות א', ונ"ל לתרץ דהא מעיקרא משני ש"ס דקאי אראוהו מדברת וכו' ודחי לי' התם מאי מיגו איכא הניחא לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה וכו' אלא לר' אסי דאמר נבעלה מאי מיגו איכא ובחי' הרא"ה תמה והא אתותב ר' אסי ותירץ דמ"מ בעי לשנוי מתני' אליבי' דהא לא אתותב מהא וא"כ נ"ל כיון דלא מסקי', דקאי ומודה ר"י אמשארסתני נאנסתי אלא לר' אסי דאתותב לא מהדר ש"ס תו לשנוי אליבי' דידי' מ"ש האי מיגו דפשיטא לי' לדידי' שאני מיגו להוציא לא אמרינן וכקושי' הב"ח [והרא"ה בחי' רפ"ב הקשה קושית הב"ח הנ"ל והב"ח והש"ך לא ראוהו], אבל לזעירי דקי"ל כותי' דהא אתותב רב אסי ולזעירי אראוהו מדברת קאי עלה פריך ומ"ש האי מיגו מהאי מיגו אידי ואידי לא מיגו להוציא הוא ומשני התם שור שחוט לפניך דראוהו מדברת ואמרו לה מה טיבו וכו' משא"כ בלא תובעו דמיגו דאי בעי שתק כפי' רש"י, אבל לפי' התוס' בתובעו נמי מחלק הש"ס בנאנסתי דאיכא ריעותא שלא מצא דם וליכא מיגו להד"מ לית לי' לר"י מיגו א"כ עדיין קשיא לזעירי בראוהו מדברת דליכא ריעות' ואיכא מיגו להד"מ מ"ש דלית לי' מיגו, ולתי' הש"ס בשמעתין לזעירי ה"ט דר"י משום מעלה עשו ביוחסין ניחא דשאני האי מיגו מה"ט, אבל קשה לפי' התוס' א"כ ר"פ דפריך וזעירי הא דרב וכו' לימא דלא כר"י ולא ס"ל הא דמעלה עשו ביוחסין אדמותיב מהא דרב נימא דלא כר"י עדיפא הול"ל קשיא ר"י אדר"י מ"ש האי מיגו מהאי מיגו, וצ"ל לשיטת התוס' ה"נ איכא ריעות' כיון שנתייחדה עם א' באיסור דהרי ר' שמחה במרדכי פ"ב דכתובות הובא ברמ"א א"ה סי' קע"ח ס"ל מה"ט הפסידה מיגו שלה, ונהי די"ל דוקא ביחוד דאשת איש דעבדה איסור' דאו' ס"ל הכי אבל הכא יחוד דפנוי' רק אסור מדרבנן מ"מ איכא ריעותא ומכ"ש למהרי"ק דמוקי לדזעירי ביחוד לשם זנות שדברה דברי תפלת וכיון דאיסתתר אין אפוטרופס לעריות והיינו נמי שור שחוט לפניך דהו"ל מיגו במקום אנן סהדי כמ"ש תוס' לקמן בד"ה השבתנו וכו' א"כ גם לתוס' שפיר תירץ הש"ס לקמן רפ"ב קאי גם אמשנתנו ראוה מדברת לזעירי. אבל עדיין קשיא א"כ לר' אסי דנבעלה דוקא אבל נסתרה מודה ר"י דנאמנת במיגו ומ"ש האי מיגו מהאי מיגו משארסתני נאנסתי אידי ואידי איכא ריעותא ושור שחוט לפניך בין לפי' רש"י ובין לפי' התוס' והיא היא קושי' תוס' דהכא ותירצו מיגו דהתם איתרע טפי שהיא רק טענה מעולה בלבד הו"ל שור שחוט משא"כ בנסתרה אם טוענת לא נבעלתי מהימנא הו"ל מיגו להד"ם עדיף טפי וכתי' הש"ס רפ"ב והיינו תוס' לטעמם, אבל רש"י דפי' לחלק בין תובעו או לא תובעו התינח לזעירי דר"י לית לי' מיגו במדברת לפי שתבעוה מה טיבו הו"ל שור שחוט אבל לר' אסי דר"י ס"ל נסתרה נאמנת במיגו הדק"ל קושי' התוס' הרי שור שחוט לפניך כיון שתבעוה, אמנם לפמ"ש לר' אסי הא לא קאי קושי' הש"ס לקמן מ"ש האי מיגו וכו' אמשארסתני נאנסתי דהתם הו"ל מיגו להוציא כקושי' הרא"ה ותב"ח לאמת אליבי' דפי' רש"י א"כ מתורץ קושי' תוס' הכא לרש"י כנ"ל. ועפי"ז ארווח לן שמעתין בעזה"י בהא דש"ס לקמן רפ"ב מהדר לשנויי אליבי' דר' אסי אע"ג שעלה בתיובתא ותי' הראשונים בדוחק כנ"ל