חידושי מהרי"א על כתובות לא

לא משתעבדי לבעל חוב, ואין לומר א"כ היכי מדמה ש"ס לפלוגת' דמתני' בכתובה דלא עשתה לו טובה דימי' דפקדון דאדרבה השתא ניחא הא דלא קאמר הש"ס הכא דר"ה ור"י ודאי תנאי היא דר"נ אמר כך וכו' כמו בעלמ' ולפי מ"ש אתי שפיר משום דהא פשיט' ליה דר"ה ור"י ודאי לאו תנאי היא ואתי שפיר גם לר' יהושע ובכתובה מודו כנ"ל, וא"נ תנאי היא אתי שפיר דהא ודאי קשי' לר"ה ור"י לתירוץ הש"ס ה"ל דלא כמאן דר"ג ור"א הא לא אשכחן להו דס"ל הכי אלא באיכא ברי בהדיה מיגו או חזקה, ולפמ"ש א"ש בכתובה דוקא בעינן מיגו או חזקה לפי שלא הלוית לו מעולם וגם לא עשתה לו טובה, עיין ש"ך סי' פ"ב בכללי מיגו אות ט"ו אבל במלוה גם בלא מיגו וחזקה ברי עדיף משום נעילת דלת. אמנם תוס' מ"מ יפה הקשו על אביי דב"ב באומר זה אחי דס"ל ברי עדיף אף שהוא נמי דומי' דפקדון, וגם בכתובה שייך נעילת דלת כמ"ש תוס' סנהדרין ג' ע"א, ולענ"ד י"ל דצריך להבין טעמ' דר"ה ור"י הא אין הולכין בממון אחר הרוב וע"כ ברי עדיף, הו"ל כאנן סהדי ואמאי, ונ"ל כיון דחזקה בהדיה ברי גם ר"נ מודה ה"נ ס"כ לר"ה ור"י איכא חזקה אין אדם תובע אא"כ י"ל עליו, ונהי דחזקה זו רק מדרבנן הוא לחייבו היסת, ולא שבועה דאוריי' היינו בנתבע טוען ברי להד"מ, דאיכא נמי חזקה לדידיה אין אדם מעיז וכו', אבל בטוען שמא דהו"ל למידע וטענתו גרוע, מאלים ליה לטענת ברי דתובע, ומשוי ליה חזקה דאוריית' אין אדם תובע אא"כ י"ל עליו, ולכן מהני ברי בהדיה חזקה לחייב ממון, והיינו משום דחשדינן לנתבע שבמזיד טוען איני יודע, אלא לאשתמוטי טוען כן, ואין יכול להעיז לכפור הכל בפירוש, אבל אם יבא אליהו ויאמר שאמת כן שהנתבע אינו יודע הרי אין חשדא, ואמרינן אדרבה מדהו"ל למידע ואינו יודע ודאי התובע טוען שקר והנתבע אין מעיז פניו נגדו וגם אין רוצה לשקר וטוען האמת שאינו יודע, הדר הו"ל חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו עליו רק חזקה דרבנן ואם כן הדק"ל מ"ט דר"ה ור"י נהימניה לנתבע שאינו יודע במיגו דמה לו לשקר, הא יכול להכחישו בפירוש ולומר להד"מ ולאפטורי מממון הא אמרינן מיגו דהעזה וכיון שאין טענתו שאינו יודע גרוע הו"ל חזקה א"א תובע וכו' דרבנן לכן נ"ל באמת חייב דאמרי ר"ה ור"י נמי רק מדרבנן הוא, אע"ג דגם לר"נ ורי"ו חייב לצי"ש, אבל חיובא ליכא ועיין שבועות מ"א ע"א הנ"מ ועיין ב"מ צ"א. אבל מדאוריי' מודו כ"ע דפטור אם כן שפיר מתוקם קרא בין שניהם ולא בין היורשים גם לדידהו בנ' ידענא ונ' לא ידענ' ולק"מ קושי' תוס' אביי אדאביי כנ"ל. ותוס' תירצו דמוקי לקרא בטענו ספק על פי עד אחד, ולכאורה עדיין קשה להפוסקים דס"ל תבעו ספק על פי עד אחד אין מחייב שבועה דאו' כמבואר בטור ח"מ סוף סימן ע"ה ונ"ל היינו דוקא לדידן דקיי"ל כר"נ ורי"ו ברי ושמא לאו ברי עדיף להוציא ממון ה"נ תבעו ספק על פי עד אחד ליכא שבועה דאו', אבל אליביה דאביי ור"ה ור"י דברי עדיף להוציא ממון כ"ע מודים דתובעו ספק על פי עד אחד מחייבו שבועה ואתי שפיר תירוץ התוס', אבל הא קשי' כי אם כן קרא לחייב שבועה בע"א לעון ולחטאת הוא דאינו קם עד אחד וכו' למה לי ותיפוק ליה מקר' שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין יורשים דלא מתוקים בענין אחר אלא בעד אחד מחייבו שבועה אפילו על טענת ספק לאביי, ונ"ל משום דמקר' הא ל"ק להו לתוס' לר"ה ור"י גופייהו משום די"ל אינהו כרו"ש ס"ל דמוקמי קרא על שבועה חלה על שניהם כר' טרפון בשבועות מ"ז שם, ואם. כן גם לאביי אי לאו קרא לכל עון וכו' הו"א שבועת ד' בין שניהם לכדר"ש משום ר' טרפון אתי וע"א אין מחייב שבועה ותי' תוס' הוא לפי האמת כנ"ל. אבל קשה לתירוץ תוס' מנ"ל השתא דמודה במקצת חייב לשבע כיון דקרא לא מיירי אלא בעד אחד דוקא, ולרש"י דבפקדון שלא עשה לו טובה גם כ"ה חייב ניחא דק"ו הוא מודה במקצת וקרא בפקדון כתיב וכי הוא זה אמלוה קאי וגם לתוספות נ"ל מדסמך כי הוא זה לשבועת ד' תהיה וכו' נהי דבין שניהם וכו' מדרש ולא בין היורשים על שבועת עד אחד מ"מ שבועה איכא במודה במקצת מדכתיב כי הוא זה. בא"ד תימה דר"י גופיה אית ליה בריש הפרה וכו' המע"ה וכו' ונ"ל לחלק התם בתם ופלגא נזק קנסא קאי דא"נ מזיק מודה מיפטר וכל קנס שאינו מן הדין כל שטוען ספק אוקמי' אדינא, ומכ"ש לפמ"ש לעיל דר"ה ור"י רק מדרבנן מחייבי בקנס אוקמיה אדינ' דאו' לכן המע"ה כנ"ל, ועוד נ"ל הא משמעות הסוגי' הכא דר"ה ור"י ודאי תנאי היא ודלא כר' יהושע אם כן י"ל ר"י לנפשיה כר' יהושע ס"ל התם המע"ה והכא אליביה דר"ג אמרה. ותוס' תירצו כה"ג דר"י גופיה כסומכוס ס"ל ודחו א"כ בהשואל דף צ"ז מ"ש דפריך לר"נ ולא לר' יהודה ממ"נ כיון דמתני' כסומכוס מתוקם וכו' ולענ"ד ניחא דלר"נ דס"ל כרבנן דסומכוס ליכא למימר דאם כן פליג בפלוגת' דתנאי אע"כ לתירוץ זה דתוס' אליביה דסומכוס גופיה פליגי ר"י ס"ל לדידיה כיון דספק שקול חולקין בבו"ש ונוטל הכל ור"נ ס"ל רק חולקין ואם כן לדידיה שפיר פריך בב"מ צ"ז שם מתני' דקתני חייב בבו"ש ולא חולקין דלא כמאן וצל"ע. תוס' בד"ה אלא דאיכא מיגו וכו' האי שינויה לא אתיא אלא לר"נ דכרי"ו בההוא דמוכת עץ ליכא מיגו כדמוכח לקמן, הקשה הר"י מקורבל וכו' ונ"ל דהא ודאי לרי"ו גם אידך שינוי דחזקה ליתא במוכת עץ דהא אין טוענים כלל על הזמן אלא שניהם מודים קודם שנתארסה נעשה מוכת עץ או בעולה, ואם כן ע"כ רי"ו כתנאי וכר' יהושע ס"ל, ומה"ט נ"ל דשבק הש"ס בב"מ צ"ז שם למנקט התיובת' גם לרי"ו אלא לר"נ לבד נקטו הש"ס משום דלרי"ו לק"מ דמוקים מתני' כר"ג דמוכת עץ ואיהו כר' יהושע ס"ל ואם כן שפיר י"ל גם שמואל ס"ל