חידושי מהרי"א על כתובות ל

לידה עדיין קורא אני לה בתולה שהרי בתולה שאמ' בתולת דמים ולא בתולת בתולים משמע דבלידה היה הסרת בתולים הרי דעיברה ועדיין בתוליה קיימין וע"כ היינו על ידי ביאת קטן בן ט' דביאתו ביאה ונתעברה קאמר שאין בו כח ליגע בסימנין ומייתי לה ר' אסי בק"ו לפחות מבן ג' שאין משיר בתוליה כלל, וזה שאמר אפילו תימא בכדרכה קטן ביאתו ביאה וכו' ר"ל אפילו לקטן שביאתו ביאה שהוא בן ט' מ"מ אין בו כח להשיר בתולים ותני כן מעשה וכו' א"כ ק"ו לקטן דמתני' שהוא פחות מבן ט' שאין ביאתו ביאה ואין בו כח וכו' אבל אילו השיר בתוליה ודאי אפילו ביאת קטן פחות מבן ט' כתובתה מנה לרבנן דר"מ כמו מ"מ ואפילו שמואל מודה כמ"ש תוספות, וביאת גדול משמע דלא סגי דלא משיר בתוליה כנ"ל פירוש הירושלמי, אבל תירוץ ראשון תפתר שבא עליה שלא כדרכה תמוה להבין דאם כן אפי' גדול ממש שבא על הגדולה שלא כדרכה נמי כתובתה מאתים וצ"ע. ונ"ל דבמסכת נדה ח':

שם בתולת אדם כל זמן שלא נבעלה נ"מ לכה"ג א"נ לכתובת אשה מאתים ועיין פי' רש"י, והנה הנ"מ לכה"ג ע"כ היינו כ"ז שלא נבעלה כלל אף שלא כדרכה דבעולה של"כ נמי פסולה לכה"ג לר"א ביבמות נ"ט ומשמע דשני הנ"מ שוים א"נ לכתובת אשה נמי כל זמן שלא נבעלה כלל קאמר דומיא דנ"מ לכה"ג ובעולה שלא כדרכה נמי כתובתה מנה, וע"כ צ"ל כן דק"ל אמאי לא קאמר עוד נ"מ שלישי א"נ לקנס דאונס ומפתה דבעינן בתולה והא עדיפא למנקט דהא כתובה נמי מהתם ילפינן מאתים מכמוהר הבתולות לעיל דף יו"ד בקנס דמפתה אבל להנ"ל א"ש דהא מודה רבי בקדושין ריש דף יו"ד בנבעלה שלא כדרכה עדיין משלם קנס אם כן כ"ז שלא נבעלה היא בתולת אדם נ"מ לכה"ג א"כ לכתובה דוקא דכיון שנבעלה אפילו שלא כדרכה אסורה לכה"ג ואין לה רק מנה, אבל לענין קנס אין זה פ"מ דגם נבעלה שלא כדרכה היא בתולה לענין לשלם קנס אם כן אתי שפיר תי' א' דירושלמי דביאת גדול שלא כדרכה עשאה בעולה וכתובתה מנה אבל ביאת קטן פחות מבן ט' שאין ביאתו ביאה כלל וגם שלא כדרכה שלא השיר בתוליה כלל כתובתה מאתים כנ"ל דהא אין לך אשה שלא נעשית מוכת עץ שלא כדרבה ע"י צרור וכדאמרי' הכי ביבמות נ"ט:

דכשירה מ"ע שלא כדרכה לכה"ג מה"ט עש"ה, ואם כן תירוץ א' דירושלמי הנ"ל ע"כ רק לשמואל קאי אבל רב דס"ל עשאה מוכת עץ ע"כ אפילו לא השיר בתולים לא מיירי שלא כדרכה דמוכת עץ נמי כשירה לכהן גדול וכתובה מאתים אלא כתירוץ ב' דירושלמי מיירי רב כנ"ל. ואגב קשי' לי אחריתי בסוגי' דנדה דף ח' הנ"ל דהול"ל עוד נ"מ שלישי לואחותו הבתולה וכו' לה יטמא פרט לאנוסה ומפותה ביבמות דף נ"ט, וי"ל נמי בנבעלה שלא כדרכה מטמא לה כמו בתולה דגבי קנס דהא הש"ס ביבמות שם מדמי להו אהדדי וצ"ע, ועיין תשו' שער אפרים סי' קט"ו מייתי לפסק רמ"א בא"ה סי' מ"ג כהג"ה אלפסי דביאת בן ט' עושה אותה בעולה כאלמנה וכתובתה מנה ואין לה חופה ע"ש ותמוה הא אפילו ביאת קטן פחות מבן ט' נמי עשאה מוכת עץ וכתובתה מנה דקיי"ל כרב כנ"ל, וצ"ל מ"מ אינה כאלמנה ממש ויש לה חופה ואפשר דניסת ג"כ ברביעי אבל מביאת בן ט' דינה כאלמנה ואין לה חופה וניסת בה' וצ"ע. דף י"ב ע"ב מתני' הנושא וכו' והוא אומר לא כי אלא וכתבו תוס' כיון דליכא למטעי קתני לא כי אע"ג דאיירי בשמא, ועדיין טעמ' בעי הו"ל למתני בפי' שמא עד שלא וכו', ונ"ל דסיפא ר"י אומר וכו' אלא ה"ה בחזקת בעולה וכו' והטעתו וכו' תמוה חדא יתור נפיש הוא האי אלא ה"ה וכו' דידיעת הפכים א' הוא והול"ל לא מפיה אנו חיין עד שתביא ראיה לדבריה, ועוד ה"ה בחזקת בעולה וכו' תמוה דהא בעל עצמו טוען שמא וחזקת הגוף מסייע לדידה ול"ל היא בחזקת בעולה ודאי ועוד מאי יתור לשון והטעתו, ונ"ל מזה לפמ"ש רש"י לקמן דף כ"ב:

ברי לי שאילו היה קיים היה בא והר"ן שם פליג וס"ל דברי ממש בעינן ולא רק מחמת הוכחה בלבד, אם כן נ"ל דמתני' נקט מלתיה לרבות' דר"ג ור"א אפילו שאינו טוען שמא גמורה אלא מכחישה בברי מחמת הוכחה כגון שהתנה עמה שתהיה בתולה ולא בעולה וכשנמצאת אח"כ בעולה שייך שפיר לשנא דהטעתו והוא טוען ברי מחמת הוכחה כיון שהתנה עמה ע"כ חשודה היתה בעיניו וע"כ עד שלא אירסה נאנסה ואפ"ה נאמנת לר"ג ור"א ואתי שפיר לשנא ד"לא כי וכו' ולשנ' ד"אלא ה"ה בח"זקת בעולה עד שלא תתארס והט"עתו כדבריו. ואין להקשות אם כן איך אמרינן בגמר' ר"כ ורי"ו דאמרי כר"י והא דלא כמאן נינהו דלמא ר"י בכה"ג דוקא בטוען ברי מחמת הוכחה קאמר ולא בטוען שמא ממש, זה אינו דהא במשנה לקמן י"ג בטענת מוכת עץ שבק למתני' הני לישני דרוסת איש את ו"היה מ"קחי מ"קח טע"ות וכן כשכ' והטע"תו הנ"ל וקשה לר' אלעזר דטענתייהו במנה ולא כלום הו"ל הכי כמו במשנה דהכא, ונ"ל לפמ"ש א"ש משום רבות' שבקה אפילו לא התנה עמה מקודם שלא תהי' בעולה וטוען שמא גמורה נמי ס"ל לר"י אינה נאמנת וא"כ שפיר אתי דר"נ ורי"ו כר' יהושע, אי נמי י"ל שפיר המקשה אסיק אליביה דר"י אע"ג דברי מחמת הוכחה הוא נגד זה יש לה מיגו או חזקה וממילא בעלמ' דליכא מיגו או חזקה לטוען ברי ונתבע טוען שמא גמורה נמי לאו ברי עדיף לר' יהושע אלא אליביה דר"ג לא אסיק ליה ומשני הש"ס גם לדידהו חילוק זה כנ"ל. תוס' בד"ה ר' הונא וכו' לכאורה נראה דלית להו דר' אבא וכו' ותימא וכו' ולכאורה ב"כ במנה מלוה דוקא ס"ל לר"ה ור"י חייב משום שעשה לו טובה ושלא תנעול דלת בפני לוין חס רחמנא משא"כ בפקדון וקרא בין שניהם ולא בין היורשים בפקדון כתיב ולא משכחת לה במלוה כלל כמ"ש בחידושי רשב"א בשבועות מ"ע שם דממ"נ בקרקע אין נשבעין ומטלטלי יתמא