חידושי מהרי"א על כתובות כז

דניחוש בכל מילי שמא ימחה ולמאי נ"מ מטבילין אותו ע"ד ב"ד כלל, דלא מבעי' לפי' רש"י דנ"מ למגעו ביין דכשר לבד א"ש דספק דרבנן להקל, ואפילו לתוס' דגם לנשואין גר הוא לא חיישינן שמא תמחה והוי גוי למפרע והב"ח כ' דה"ט דרש"י דפליג על התוס' בזה, ולתוס' צ"ל דמוקמינן אחזקה שלא ימחה כסברת התוס' בגיטין פ"ג ע"א ד"ה ואפקעינהו וכמ"ש כן גם הנוב"י סי' ס"ב הנ"ל וחתם סופר סי' רנ"ג הנ"ל, אבל הא קשי' לי מאי פריך הש"ס לעיל על ר"ה מאי קמ"ל תנינא זכין שלב"פ וכו' והא קיי"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ואם כן התם זכין לאדם שלב"פ היינו דוקא בליכא שום חובה לאחריני עי"ז אבל הכא אם ימחה כשיגדיל נמצא מגעו למפרע ביין אסור ובת ישראל שבא עליה נפסלה מכהונה הו"א דלא זכין לו משום ספק חובה לאחריני קמ"ל ר"ה דלא חיישינן להכי אי משום ספק דרבנן להקל אי משום חזקה, ונ"ל עדיין לא אסיק הש"ס מהא דר"י דיכול למחות ופריך שפיר, וכי מסיק להא דר"י באמת תו א"צ לשנויה קמא לקושי' מאי קמ"ל וכו' ואפשר דר' יוסף גופיה נמי לתרוצי קושי' מאי קמ"ל וכו' אתי, ולשיטת רמב"ן ניחא טפי דר' יוסף קאי רק אגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו אבל בדר"ה ע"ד ב"ד אינו יכול למחות משום מה כח ב"ד יפה ודאי פריך שפיר מאי קמ"ל, ואפשר נמי לומר דס"ל לש"ס דר"ה פליג אדר"י וס"ל אינו יכול למחות כלל ופריך שפיר מנאי קמ"ל וכו' וה"ט דהרי"ף שהשמיטו. והן אמת בחי' הלו"ת בסוגי' זו הוכחתי בראיות הרבה מש"ס ופוסקים כדברי הב"ח והגאוני' הנ"ל דמהני מחאתו למפרע, אמנם לכאו' מפי' רש"י בד"ה יכולין למחות וכו' ואם קידש אשה משמיחה א"צ גט וכו' משמע דמיגז גייז במחאתו מכאן ולהבא דאי למפרע מהני מ"ש דנקט רש"י שקידש אשה משמיחה א"צ גט והא אפילו קידש אשה קודם שמיחה ואח"כ מיחה נמי א"צ גט, ול"ל כיון רק משיגדיל יכול למחות וקודם זמן המחאתו הרי קטן הוא ואין קדושיו כלום ובלא מחאה נמי א"צ גט דהא מסקינן בהגדילה שעה א' ונהגה מנהג יהדות ולא מיחה שוב אינו יכול למחות אבל בלאו הכי בגדול נמי יכול למחות ואם כן המ"ל שפיר נ"מ בקידש אשה קודם שמיחה אחר שנעשה גדול אלא שלא נהג עדיין מנהג יהדות ושוב מחה א"צ גט, ודוחק לומר כונת רש"י באמת הכי וה"פ קידש אשה, ר"ל קודם שמיחה משמיחה אח"כ א"צ גט למפרע וצ"ע, וצ"ל כיון דקידש אשה בגדלותו כדת משה וישראל בזה גופא נהג כבר מנהג יהדות ושוב א"י למחות, ואם קידש בקטנותו גם בלא מחאתו א"צ גט כנ"ל לכן מוכרח רש"י לפרש קידש אשה מסמיחה א"צ גט, ולעולם מחאתו אלמפרע. ולקושטא דמלתא נ"ל דהא תליא בשני תירוצי התוס' ובשני הגירסו' אי קטן אית לי' זכי' מדאו' או מדרבנן לתי' א' דתוס' דמדרבנן אית לי' זכי' וכדס"ל לרש"י מה"ט רק למגע יין דרבנן מהני ולא על דאו' כמ"ש הב"ח שפיר י"ל מחאתו אלמפרע נמי דהם אמרו והם אמרו במוחה איקמוהו אדאו' ולא אהני זכי' למפרע אבל לתי' ב' דתוס' דזכות גמור גם לקטן יש זכי' ושליחות מדאו' צריך להבין אמאי יכול למחות כל עיקר כיון דזכות גמור הוא וליכא שום צד חובה אפי' עומד וצוח לא משגחינן בי' כדמוכח סברא זו בפסחים ד' ע"ב בחזקת בדוק ומייתי פי' הגאון בתשו' חתם סופר הנ"ל, ובר"ן בקדושין פ"י הא"מ גבי נתקדשה קטנה שלא לדעת אביה ומייתי לי' הגאון במחנה אפרים הל' זכי' ומתנה סי' וי"ו ועוד ראי' ע"ש, וצ"ע על הגאונים אלו שלא הביאו דברי הרשב"א לחי' קדושין דף כ"ג ע"א דבהדיא מביא בזה פלוגת' ראשונים דרי"ף ורמב"ן לא ס"ל כן ורשב"א פליג עליו חידש סברא זו דבטלה דעתו אצל כל אדם ומחלק שם כסברת בעל מחני אפרים בין ממון דשונא מתנות יחי' לא זכות גמור הוא, וא"כ קשי' הכא כנ"ל. אמנם הדבר פשוט דהא ר"ה קמ"ל בקטן דלא טעים טעמא דאיסור' זכות הוא לו, א"כ הגדילו אז אינו זכות גמור כיון שיודע טעם ביאה בהפקירא ניחא לי' שפיר יכול למחות, וה"ט דהר"ן לטעמי' בשמעתין כתב דמחאתו בקטנות לא מהני גם כשיגדיל אח"כ משום דזכות גמור הוא לו בקטנותו עומד וצוח נמי לא מהני להר"ן בקדושין הנ"ל וה"ט דהר"ן ריש שמעתין הנ"ל דגם בע"כ של קטן מטבילין אותו וב"ח הניחו בצ"ע, וטעמו נ"ל עפ"י סברא זו ולטעמי' אזיל כנ"ל, וכן נ"ל הרשב"א בתשו' סי' צ"ט ז"ל ומ"מ לענין מה ששאלת אם גיירוהו בע"כ אינו גר כלל אם הוא גדול וכו' ואפי' גר קטן שהטבילוהו על דעת ב"ד א"ר יוסף בפ"ק דכתובות שאם הגדילו יכולים למחות כ"ש שאין מטבילין את הגדול בע"כ ואפי' הטבילוהו יכול למחות וכו' עש"ה, דייק בהדיא דגדול דוקא בע"כ לא ומשום דחוב הוא לו בהפקירא ניחא לי' אבל קטן אפילו בע"כ נמי ומשום דזכות גמור הוא לו ולטעמי' אזיל בקדושין כ"ג הנ"ל וכן הר"ן, ונעלם מהב"ח תשו' הרשב"א בזה ודבריו בחי' קדושין כ"ג הנ"ל דלא יחידאי הוא הר"ן בזה וטעמו נכון, ודעת המרדכי בשם ראבי"ה דפליג ס"ל כרי"ף ורמב"ן דפליגו התם נמי כנ"ל, שוב ראיתי במחנה אפרים שם הקשה לנפשי' על סברתו מהכא יכול למחות אפי' שהוא זכות גמור ותי' וז"ל ואפשר לומר דשאני התם דאף דהוי זכות גמור השתא לא חשיב זכות גמור לאחר זמן עכ"ל והיינו כמ"ש דבגדלותו י"ל בהפקירא ניחא לי' כנ"ל א"כ פשיטא לי לפי"ז לא מהני מחאתו על למפרע כיון דלמפרע זכות גמור היא ומדאו' מהני ועמ"ש עוד לקמן אי"ה. שוב מצאתי דרשב"א עצמו בחי' קדושין כ"ג שם הקשה לנפשי' וז"ל ואעפ"י שבמציאה וכו' דזכות גמור הוא וגר קטן שהטבילוהו על דעת ב"ד שאין זכין בע"כ כדאמרינן בפ"ק דכתובות הגדילו יכולין למחות הכא שאני דאלו איתא לעבד כאן כייפי' לי' לקבולי בע"כ וכו' אבל הכא דזכות הוא לו ועוד דיוצא בע"כ זכי לו בע"כ וכו' עכ"ל, הנה הקשה קושי' מחנה אפרים ותי' באופן אחר, ותוכן תירוצו הוא דגר קטן ליתא בעל כרחך ר"ל גר גדול ליתא בע"כ