חידושי מהרי"א על כתובות כד

ולק"מ כיון דגם בבתולה אין כתובתה מנה מדאו' אלא פרוטה ק"ו באלמנה וע"כ תוס' פליגי בזה ארמב"ן כנ"ל. דף י"א מתני' הגיורת והשבוי' וכו' שנפדו וכו' כבר הרגישו תוס' ריש ע"ז דף ג' א' בד"ה יבא וכו' על שינוי הסדר ועי' תוי"ט הכא, ונ"ל דגם סידורא דרישא קשיא דשבוי' הרי ישראלית גמורה היא וי"ל חזקת כשרות גם יתירה מבת ג' ויום א' ודאי לא נבעלה וכתובתה מאתים הל"ל אלא דרוב נכרים פרוצים בעריות ורובא עדיף מחזקה אע"ג דרובא תלי' במעשה הוא צ"ל כמ"ד דמהני רוב כזה נמי כמ"ש תוס' יבמות קי"ט א"נ שבוי' שאני כיון דמסורה בידם ועכ"פ גיורת ושפחה מוחזקים יותר בבעולות גם מצד הבועל וגם מצד הנשים שפרוצים בעריו' ברצון בגיותן משא"כ שבוי' מצדה הרי חזקת כשרה ואי מצדו באונס קלא אית לי' וא"כ הול"ל גיורת ושפחה בהדדי שלא היו ישראלית מקודם ואח"כ הל"ל שבוי' ונ"ל דמתני' תרתי קמ"ל דפחותות מבנות ג' כבתולות הן ודיוקא נמי דיותר מבנות ג' בעולות הנה ודרך התנא למנקט הפשוט קודם ואח"כ הרבותא בדרך לא זו אף זו ולכן נקט סידורא שבוי' באמצען הגיורת והשבוי' לרבותא על הדיוקא דיותר מבנות ג' אפילו שבוי' בחזקת בעולה היא ושבוי' ושפחה לרבותא על המפורש דפחותות מבנות ג' אפי' שפחה נמי בתולה היא ולכן תו נקט שלשתן על סדר זה לרבותא לא זו אף זו שנפדו אפי' נתגיירו ואפי' נשתחררו דבהפקירא ניחא לה טפי בעבדות יותר מנכרית כדמשמע בגמ' לקמן מ"מ פחותות מב"ג שנים וכו' כנ"ל, ובעיטור אות ק' כתובה הגירסא הגיורת והשפחה והשבוי' שנפדו ושנשתחררו וכו' ובמשנה דלקמן גרס גיורת השבוי' ושפחה שנתגיירו ושנפדו וכו' ע"ש. גמרא אר"ה גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד ופי' רש"י וז"ל אם אין לו אב ואמו הביאתו להתגייר משמע דס"ל אם יש לו אב א"צ דעת ב"ד, ותמוה איפכא מסתברא דהא רחמנא אפקרי' לזרעי' ונתגיירו לית להו חיים לר"ל, ונהי דקיי"ל כרי"ו התם דנכרי אית לי' חיים גם בגירותו מ"מ אביו רק חזקה הוא דלמא לאו אביו הוא אבל אמו ודאית ואם באביו אינו צריך דעת ב"ד ק"ו באמו הביאתו, לכן נ"ל איפכא לרבותא נקט רש"י אמו הביאתו אע"ג דאמו ודאית היא בעי' ע"ד ב"ד ולא מבעי' אביו הביאו שאינו רק חזקה ולא ודאי. וי"ל נמי איפכא דוקא באמו הביאתו מהני על דעת ב"ד והן נעשין לו אב כמ"ש רש"י בסמוך כיון דאביו נמי אינו ודאי, אבל באביו הביאו ואין לו אם ל"ל ב"ד נעשין לו במקום אמו ולא מהני כלל ע"ד ב"ד דמסתבר דבעינן דעת אביו ואמו גם שניהם כיון דשניהם שותפים בו בגופו וקטן בכלל קניינו של אביו ואמו הוא כמ"ש הרמב"ם בהל' תשובה פ"ד כשורו וחמורו, וגירות משפט כתיב בי' ובעינן שלשה ואין טובלין אותו בשבת משום אין דנין בשבת ויו"ט להרמב"ם ובעלמא אמרינן יבא בעל השור ויעמוד על שורו שאין דנין שלא בפני בע"ד, ובד"מ שמה שקנתה אשה קנה בעלה סגי בבעל השור לבד לדון בפניו אבל בניהם הקטנים אביו ואמו שותפים בו וקניינם הן, נ"ל ה"ט דקפדה תורה בבן סו"מ ותפשו בו אביו ואמו להביאו לב"ד גם שניהם לדונו בפניהם דוקא ואמרו בני"נו זה וכו' דייקא, ה"נ לגיירו בעינן דעת אביו ואמו דקניינם הוא וגירות דין הוא ואין דנין שלא בפניהם ואין לו אב ב"ד נעשים לו אב, אבל אין לו אם אין ב"ד נעשין לו אם דאמו ודאית כנ"ל. אלא דהטור וכל הפוסקים לא כ"כ אלא פשיטא להו דאם יש לו אב א"צ לדעת ב"ד ועי' ב"ח רס"ח וצ"ל משום דמתייחס אחריו לרי"ו ביבמות דף ס"ב ע"א הרי ודאי אביו הוא וקיים בו מצות פו"ר עדיף האב בזה מהאם וגם האם ע"כ דעתה מסכמת לדעת אביו בעלה כנ"ל, אבל הב"ח דייק משמעות הטור וכל הפוסקים דאפילו בא מעצמו בלא אמו נמי מטבילין אותו על דעת ב"ד והביאתו אמו לאו דוקא נקט רש"י ע"ש, ותמוה א"כ למה נקט רש"י כן ונ"ל ודאי ביתום קטן שאין לו אב ואם ובא בעצמו מודה רש"י, ואם יש לו אב ואם ואביו הביאו א"צ לדעת ב"ד ולא לדעת אמו כמו שנתנה תורה רשות לאב למכור ולקדש את בתו קטנה בלא דעת אמו, אבל ביש לו אם ולא אב צריך שאמו הביאתו ולא מהני אם בא מעצמו בלא דעת אמו. ולדעת הב"ח דלא ס"ל כן נ"ל כונת רש"י דקשיא לי' כי משני ש"ס דר"ה קמ"ל דהו"א חוב הוא לו דבהפקירא ניחא לי', והא כיון שהוא בא בעצמו עומד וצוח הוא לא ניחא לי' בהפקירא ומהי תיתי לומר דחוב הוא לו אע"כ ר"ה מיירי באמו הביאתו ולא מעצמו בא לכן שפיר הו"א בהפקירא ניחא לי' קמ"ל, א"כ לרבותא נקט רש"י כן דאלו בא מעצמו לא צריך ר"ה לאשמעינן כלל, ואין להקשות א"כ מאי לימא מסייע לי' ממתני' דלמא מתני' בבא מעצמו מיירי ור"ה הא קמ"ל אפי' הביאתו אמו, ז"א דהא מתני' נתגיירו פחותה מבת ג"ש ויום הוא מן הנמנע הוא שתבא מעצמה להתגייר בעת ההוא וא"ש כנ"ל. והנה הב"ח מייתי מהמרדכי והטור דוקא בלא הביאתו אמו דוקא אמר הוא גיירוני אבל אם אין דעתו ורצונו להתגייר וגיירוהו בע"כ אינו גר, וסיים הב"ח וז"ל ותימה על מ"ש הר"ן בפ"ק דכתובות דאפילו עשו כן בית דין מעצמם מהני דמנ"ל הא וצ"ע עכ"ל, והנני מוסיף להפליא עליו דמוכח בשמעתין דלא כוותי', דאם כן מאי לימא מסייע ליה ממתני' הא ודאי מתני' בהביאתה אמה מיירי וא"נ באה מעצמה מתוקם אבל בגיירוה ב"ד בע"כ ודאי לא מיירי, ויותר קשה מאי פריך מעיקר' על ר"ה מאי קמ"ל תנינא זכין שלא בפניו והא התם שלב"פ ממש הוא אבל הכא הא קמ"ל ר"ה טובא דאפי' עומד וצווח אינו רוצה ואין זכות לו נמי בע"כ מטבילין אותו דהא לא שמעינן מהתם וצע"ג על הב"ח שלא נתעורר לתמוה על הר"ן בזה לדעתו, ועל תר"ן התמיה קיימת ביותר וצ"ע.