חידושי מהרי"א על כתובות כג

מתני' כתובה דרבנן ס"ל דא"כ תקשה הלכת' אהלכת' אע"כ דאפילו אי כתובה דאוריית' נמי מפסידה ומאי קמ"ל ר"י א"ש תנינא וכו', אבל הכא ר"נ א"ש דאמר דוקא אי כתובה דרבנן מפסידה א"כ דלא תקשה הלכת' אהלכת' ע"כ צ"ל מתני' בטענת דמים מיירי דוקא לק"מ עליו תנינא מתרי טעמי אי משום דקמ"ל אפי' בטענת פ"פ, ואי משום דקמ"ל הא גופא כתובה דרבנן קיי"ל ולא כאידך מתני' דשלהי פרקין כנ"ל, ולכאורה קשה לשיטת רש"י ריש דף ט' דבמצא דם לא מהימן בטענת פ"פ א"כ מאי פריך הכא מה הועילו בתקנתן הרי הועילו שאם ימצא דם וצ"ע לכאורה, וכן הקשה באס"ז, ונ"ל דלשיטת הר"ן דפליג על רש"י הנ"ל ק"ל איפכא מאי פריך ר' יוסף לעיל דמאי קמ"ל תנינא וכו' דלמא אי מהתם הו"א דוקא בלא מצא דם קמ"ל ר"י א"ש אפילו במצא דם נמי נאמן להפסידה וצ"ע. ונ"ל באמת מזה הוכיח רש"י שיטתו דבמצא דם באמת אינו נאמן להפסידה אבל דוקא לר"י א"ש דס"ל אפילו אי כתובה דאוריי' נאמן שפיר יש לחלק כן דבמצא דם אין נאמן אבל לר"נ אמר שמואל דס"ל דוקא אי כתובה דרבנן נאמן מודה רש"י אפילו במצא דם מפסידה בטענת פ"פ דהם אמרו והם אמרו ואי כתובה דאו' אפילו לא מצא דם נמי אינו נאמן וא"כ פריך שפיר הכא מה הועילו בתקנתן, אבל לעיל אי כתובה דאו' נמי נאמן קאמר לק"מ די"ל הועילו במצא דם אפילו למ"ד כתובה דרבנן נמי כנ"ל ומזה נמי מוכח כשיטת רש"י. והנה טעמא דר"נ א"ש נ"ל משום דקשי' ליה קושית תוס' דלעיל בד"ה לא דקטוען וכו' נהימנה לדידה במיגו דאמרה משארסתני נאנסתי או מוכת עץ אני תחתיך ותירוץ מיגו במקום חזקה הוא והקשו תו ע"ז א"כ תפשוט אבעי' דב"ב דף ה' ודחקו לתרץ והיינו דוקא לר"י א"ש דאפילו אי כתובה דאוריית' ס"ל נאמן להפסידה, אבל אי כתובה דרבנן לק"מ קושי' שניה דאפילו את"ל אמרינן מיגו במק"ח הכא שאני כיון דכתובה דרבנן הם אמרו והם אמרו דבמקום דאית ליה חזקה מסייע שאומר אמת אוקמוה אדאו' שאין לה כתובה וה"ט דר"נ דתלי' ליה דוקא אי כתובה דרבנן, וממילא נ"ל דגם לר"י א"ש לק"מ קושי' תוס' הנ"ל דתפשוט אבעי' דהרי אמוראי נינהו אליביה דשמואל ר' יודא ור' נחמן אי גם למ"ד כתובה דאוריית' נאמן להפסידה קאמר וע"כ לא אמרינן מיגו במק"ח ס"ל או דוקא למ"ד כתובה דרבנן קאמר א"כ אמרינן מיגו במקום חזקה כנ"ל והיינו אבעי' דלא איפשט' כיון דאמוראי נינהו אליביה דשמואל כנ"ל. והנה רש"י פי' חזקה א"א טורח בסעודה וכו' שאם הי' שונא אותה מתחלה הי' מגרשה מתחלה עכ"ל, וקשה אי יש כתובה לארוסה א"כ הא י"ל להכי לא גירשה בעודה ארוסה שהיה צריך לשלם כתובתה ועכשיו בטענת פ"פ רוצה להפסידה ונהי דליכא למיפשט מכאן אין כתובה לארוסה דמדברי אמוראים לא רצה למיפשט כמ"ש תוס' במס' קדושין דף ס"ה, ועוד עדיין תקשי בכתב לה כתובה לארוסה וסתמא קאמר שמואל הכא נאמן, ועוד יותר קשה דהא מסיק בקדושין ס"ה ע"א שם שמעת' דרו"ש אהדדי אתמר א"כ שמואל כרב ס"ל התם דיש כתובה לארוסה כמ"ש רש"י ותוס' שם והדק"ל, ונ"ל דשמא תטעון נאנסתי או מ"ע אני דשמואל לטעמי' הלכה כר"ג דנאמנת קאמר לקמן י"ב ב' ולא היה מפסיד' סעודתו על הספק, ויותר נ"ל דהתינח אם טוענת בתולה הייתי אבל אם טוענת הוא בא עלי באירוסין שפיר איכא חזקה א"א טורח דאם הי' שונא אותה והאמת עמה שבא עליה באירוסין הי' מגרשה בתחלה בטענה זו עצמה שבא עליה באירוסין ומצא פ"פ כנ"ל. רש"י בד"ה מאי קנסא, כלומר מאי פשע וכו' נ"ל כונתו דקשה לרמב"ם פ"ה מחובל דצער קנס הוא בחובל ה"נ כתובה תחת צער שבירת בתולים הוא ושפיר קרי לי' קנס כעין דאו' תשלומי צער בחובל לכן פי' רש"י בחובל שאני דקנס הוא לפי שפשע שצערו שלא ברשות אבל הכא נכנס ברשות הוא ומאי פשע דקרי לי' קנס מדעתה עביד ועי' ב"ק דף ל"ב א' מזיק אשתו בתשמיש מאי וכו'. גמרא ומי אמר רשב"ג הכי והתניא וכו' הנה שיטת הרמב"ן הביאו הריב"ש בתשו' סי' ס"ו דאפילו אי כתובה דאו' השיעור ק' ור' לאו דאו' אלא סגי בפרוטה מדאו', ולכאורה נ"ל לפי"ז ר"נ א"ש נמי כתובה דאורייתא ס"ל ודייק בלשונו חכמים תקנו וכו' לבתולה מאתים וכו' השיעור מאתים הוא דרבנן ולהכי נאמן סתם קאמר ולא סיים מלתי' להפסיד כתובתה משום דלא לגמרי מפסידה דפרוטה שהוא דאו' עכ"פ לא מפסידה, אלא דתוס' בד"ה חזקה וכו' הרי העלו דאם אינה מפסדת כולה באמת לא מהימן כלל דליתא לחזקה זו, א"כ ע"כ לגמרי כתובה דרבנן ס"ל, ומה"ט נ"ל נמי תנא הואיל ותק"ח היא לא תגבה אלא מן הזיבורית נקט השלילה לאשמעינן דתק"ח היא כולה ולכן אפי' שיעור פרוטה ממנה לא תגבה אלא מזיבורית, אבל קשה לי לשיטת רמב"ן א"כ מאי רומי' דרשב"ג הכא כתובת אשה מה"ת קאמר היינו פרוטה ולאפוקי מת"ק דנקט השלילה דלא תגבה אלא מזיבורית והתם את"ק דנפ"ל ממוהר כזה לשיעור מאתים עלה קאי רשב"ג דאינה ד"ת אלא ד"ס, ונ"ל מיתור לשון הת"ק דהל"ל מכאן לכתובת אשה מה"ת וקאמר מכאן סמ"כו חכמ"ים לכתובת אשה מה"ת וע"כ דר"ל כשיטת הרמב"ן דעיקר כתובה דאו' סגי בפרוטה אבל שיעור ק"ק סמ"כו חכמ"ים מכאן וכו' דייקא ר"ל זה דרבנן הוא ויש לו סמך מקרא, א"כ ע"כ רשב"ג דפליג לגמרי דרבנן ס"ל, וגם מדברי רשב"ג עצמו מוכח דקאמר כתובת אשה אינה מד"ת אלא מד"ס:

ותרתי למה לי אלא לשלול שיטת רמב"ן הנ"ל דקצת מה"ת וקצת מד"ס הוא נקטי הכי בכפל והשלילה אינה מד"ת כלל וכלל אלא מד"ס לבד ופריך שפיר. ודע דלשיטת רמב"ן הנ"ל מתורץ קושי' התוס' לקמן בסמוך ע"ב בד"ה אלמנה וכו' דתפשוט מהכא כתובת אלמנה מנה מדאו'