חידושי מהרי"א על כתובות כב

ודע דמכאן הוכיח רש"י נמי פירושו בריש שמעתין לר"א נאמן לאסרה ולא להפסידה וכירושלמי ולא כתוס' והוא מדפריך ר' יוסף מאי קמ"ל תנינא וכו' אי לאסרה ביהודה אמאי לא ולתוס' עדיפא הל"ל אי לאסרה א"כ כ"ש דלהפסידה נאמן כמו לר"א ומאי קמ"ל תנינא אפי את"ל ביהודה א"ש דלא נאמן לאסרה, אע"כ די"ל לאסרה ולא להפסידה כתובה וכפי' רש"י וירושלמי לר"א באמת וזהו ממש כמו הוכחת תוס' בהיפוך מהוכחת אביי אף אנן תנינא דלעיל אי למיתב כתובה וכו'. ועוד בהדי' ר' יוסף בקושייתו דלהפסידה מיירי מתני' וניחא ליה ביהודה שאינו מפסידה אע"ג דנאסרה עליו גם ביהודה וה"נ לר"א, וכן כי דחי ומסיק לא בט"ד ר"ל אבל בטענת פ"פ אין מפסידה אע"ג דיכול לאוסרה כדפריך בפשיטות ביהודה אמאי לא ה"נ במסקנא גם בגליל והיינו כפי' רש"י אליבי' דר"א, ואין להקשות לפירוש רש"י א"כ אדמותיב ר' יוסף על שמואל מאי קמ"ל תנינא עדיפא ה"ל לאתובי על ר"א דס"ל להפסיד לא נאמן והא מתני' קשיא עליו דע"כ בגליל מצי טען להפסידה קאמר, זה אינו דהא לא קאמר ר"א בהדיא דלהפסידה לא נאמן וליכא לאתובי עליו די"ל אה"נ דמפסידה ס"ל והא דנקט לאסרה ולא נקט להפסידה י"ל משום דהא תנינא דנאמן להפסידה וכקושית ר' יוסף אשמואל באמת מאי קמ"ל תנינא, כנ"ל, ותוס' שפירשו לר"א כ"ש להפסידה המ"ל בלא"ה משום קושית ר' יוסף תנינא. תוס' בד"ה לא דקטען וכו' וא"ת ונהימנה לדידה במיגו וכו' וק"ל הא נאנסת נמי דנאמנת ה"ט משום מיגו דאי בעי אמרה מ"ע דלא פסלה נפשה מכהונה וה"ל כתרי מיגו ולא מהני מיגו אא"כ טענת המיגו מצד עצמה מהני להאמין, וכה"ג כת' הש"ך בכללי מיגו שלו אות יו"ד, ונ"ל הא דמסקינן לקמן דף י"ב נאנסתי דוקא במיגו נאמנת משום דבלא"ה המע"ה אבל הכא לר' יודא אמר שמואל לטעמיה קאי דס"ל לקמן י"ב ברי ושמא ברי עדיף גם בלא מיגו נאמנת נאנסתי והקשו תוס' שפיר לדידיה דוקא ותירצו לכן נראה דהוי מיגו במק"ח וכו' שמא חזקה דהכא עדיפא ואי לא אמרינן מיגו להוציא אתי נמי שפיר עכ"ל, ותמוה דהא במקום שטר אמרינן מיגו להוציא, ועוד הניח מהרש"א בצ"ע אתוס' לעיל בד"ה אבל וכו' שתי' נאמנת במיגו וכו' הא ה"ל מיגו להוציא, ועוד ק"ל לשון התוס' ואי לא אמרינן וכו' הל"ל ועוד י"ל דס"ל ל"א מיגו להוציא, ועוד תירוץ א' חזקה דהכא עדיפא תמוה דהרי חזקה דהתם א"א פורע תוך זמנו כאנן סהדי הוא דמוציאין ממון על ידו ואילו חזקה דהכא רק לפטור הוא ול"ל עדיפא, ועוד א"כ למה הניחו תוס' לקמן ריש דף י"ט דפליגי ר"מ ורבנן במיגו במק"ח הל"ל נמי אין לדמות החזקות וכמ"ש הש"ך באמת לתרץ כן בכללי מיגו שלו אות יו"ד. לכן נ"ל שאין כונת התוס' לתרץ שנית גוף הקושי' דלהימנה במיגו וכו' דהא במקום שטר אמרינן מיגו להוציא ומה"ט לא כתבו ועוד י"ל וכו' אלא דקושי' שניה על התירוץ מיגו במק"ח דאבעי' הוא התם דחיקא להו התירוץ דחזקה דהכא עדיפא כנ"ל לכן סיימו ואי ל"א מיגו להוציא אתי נמי שפיר ור"ל התם דמיגו להחזיק הוא מספקא לן אבל הכא להוציא הוא נהי דכיון דאיכא שטר אמרינן גם מיגו להוציא אבל הכא דמיגו במק"ח נמי הוא אע"ג דאמרינן מיגו במק"ח כיון דאיכא תרתי חזקת ממון וחזקה דאין טורח וכו' מיגו במקום תרי חזקות לא אמרינן אפילו במקום שטר וא"כ אין מקום לתמיהת מהרש"א כנ"ל, משא"כ לקמן י"ט להחזיק הוא טענת המיגו לכן הניחו תוס' בצ"ע מב"ב ה' דלא איפשט אבעי'. ובהכי ניחא לי מאי דק"ל אמאי לא פשיט הס"ס האבעי' בב"ב ה' מהא דרבה דהקשה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת ישבע הא י"ל מיגו דכ"ה ונילוף מזה דלא אמרינן מיגו ומשני חזקה אין אדם מעיז וכו' וה"ל מיגו במקום חזקה, ולפמ"ש א"ש דאי אמרינן מיגו להוציא הדק"ל קושי' תוס' הכא דמוכח מדשמואל הכא מיגו במק"ח ל"א א"כ רבה לטעמיה דס"ל מיגו להוציא ס"ל נמי מיגו במק"ח לא אמרינן אבל אבעי' הוא לדידן דקיי"ל מיגו להוציא ל"א י"ל מיגו במק"ח אמרינן דלא נפשט מדשמואל הכא כתירוץ תוס' הנ"ל, ועמ"ש לקמן לתרץ קושי' תוס' הכא, ובפשוט נ"ל הא דלקמן י"ט הניחו תוס' בצ"ע לכ"ע והכא תי' חזקה דהכא עדיפא משום חזקה אין עדים חותמים הוא אתיא מכח רובא אבל מיעוט עדים פסולים יש חותמים וכן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו על פי רוב הוא. דמיעוט אנשים איכא דפרעו תו"ז כי היכי דלא לטרדן כדס"ל לר"פ שם דליתא לחזקה זו כלל מה"ט אבל חזקה זו א"א טורח וכו' אתיא מכח סברא ואפילו מיעוט אנשים ליכא דעבדי הכי וכסברת ש"ס בגיטין כ"ד הנ"ל מתוך שנאמן להפסיד עצמו וכו'. דף י' אתמר אר"נ א"ש וכו' חכמים תקנו וכו' א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן וכו' וק"ל מ"ש דלא פריך ר' יוסף נמי אדהכא מאי קמ"ל תנינא כדפריך לעיל אמימרא דר"י א"ש, וכן ק"ל להיפוך מ"ש דלא פריך סתמא דש"ס קושי' זו מה הועילו חכמים בתקנתן לעיל אמימרא דר"י א"ש כדפריך לה הכא, ונ"ל דקשה עוד לס"ד דר' יוסף לעיל להוכיח ממתניתן דנאמן להפסידה בטענת פ"פ א"כ ע"כ כתובה דרבנן ס"ל וקיי"ל הלכה כסתם מתני' וקיי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו שלהי מכלתין דס"ל כתובה דאוריית' וקשי' הלכת' אהלכת' לכן נ"ל דק"ל עוד מאי פריך כלל מאי קמ"ל תנינא דלמא אי מהתם הו"א דוקא אי כתובה דרבנן אבל להלכה דקיי"ל כתובה דאוריית' לא שמעינן קמ"ל ר"י א"ש דקיי"ל באמת כתובה דרבנן או דקמ"ל אפילו אי כתובה דאוריית' נמי נאמן להפסידה. ונ"ל חדא מתורץ באידך דר"י א"ש הרי לא הקדים בדבריו חכמים תקנו להם וכו' ודאי משמע דס"ל אפילו אי כתובה דאוריי' נמי נאמן להפסידה א"כ לא קשי' הלכת' אהלכת' לדידיה ופריך שפיר עליו מאי קמ"ל תנינא דל"ל