חידושי מהרי"א על כתובות כ

מבעלה על כך משום דגם באי' דרבנן כעין דאו' תקנו כיון דמחמת ספק דאו' נצמח ודוקא לקמן כ"א דיש עדים שנאנסה הוא שכתבו תוס' אי חששא מדרבנן הוא שמא סופה ברצון לא היו מוציאין מבעלה דקיל טפי, ומ"מ אי שויה אנפשיה חד"א גופיה רק סברא דרבנן וספק נאנסה נמי רק דרבנן הוא הוי ליה תרי דרבנן ואין עיקרו דאו' ה"א אין מוציאין אשה מבעלה קמ"ל ר"א הכא סברא דאו' הוא שויה חד"א, ועוד מהתם שמעינן הוא אסור בקרובותיה לפי שלדבריו הוא איסור ודאי אבל הכא גם לדבריו ספק איסור הוא ולא ודאי קמ"ל ר"א טובא והיינו כי קושי' ראשונה הנ"ל וצ"ע לכאורה, ונ"ל עפ"י שני קושי' הנ"ל ממתני' דהכא ה"ל להקשות מאי קמ"ל מתני' דקדושין ות"ל ק"ו מהכא, ונ"ל על פי קושי' הט"ז יו"ד סימן קכ"ז אמתניתן דקדושין הל"ל מתוך שנאמן לאסור על עצמו בקרובותיה נאמן נמי לאסרה בקרוביו כמו בגיטין נ"ד גבי ס"ת כה"ג ותי' התם ליכא חזקת כשרות לס"ת והכא חזקת היתר ואם כן נ"ל באמת איסור' דידיה לא איצטריך לאשמעינן התם כלל דק"ו הוא ממתני' דהכא אבל התיר' קמ"ל דלא נימא מתוך וכו' כי קושי' הט"ז הנ"ל וה"ט דהקדים המשנה לשנות התירא היא מותרת וכו' אע"ג דהתחיל התנא בו האומר לאשה קדשתיך וכו' והל"ל תחילה הוא אסור וכו' אלא התיר' אשמעינן ואם כן ודאי מוכח מהתם דסברא דאו' הוא שויה אנפשיה חד"א דאי ס"ד דרבנן פשיט' דלא אמרינן מתוך שנאמן וכו' אבא בס"ת דנאמן להפסיד שכרו מדאו' משום הודאת בעל דין וכו' וע"כ דגם שויה חד"א הוא מטעם הודאת בע"ד וכו' ונאמן על עצמו מדאו' ולא רק מדרבנן משום נדר ומאי קמ"ל ר"א, ובהכי ניחא נמי קושי' הקדימה דטפי הו"ל להקדים רומיא דר"א אדר"א טפי מקושי' מאי קמ"ל ר"א, ונ"ל דתוס' בד"ה ומי אר"א וכו' תמהו להאי ס"ד תקשה מתני' דקדשתיך וכו' ונ"ל דלק"מ על פי סברת תוס' הנ"ל דלקמן כ"א משום אי' דרבנן אין מוציאין אשה מבעלה אבל התם אסור בקרובותיה רק מדרבנן הוא הכי ס"ל להאי ס"ד כנ"ל פשוט. ויותר נ"ל דקשה לי עדיין ה"ל למיפרך על ר"א מאי קמ"ל מפרקין לקמן י"ב לא מצא לה בתולים וכו' ר"ג ורא"א נאמנת ומסקי' משום מיגו דמוכת עץ דהשתא בטוענת נאנסה פסלה נפשה מכהונה וכו' הרי דפסלה נפשה מכהונה דשויה אנפשה חתיכה דאיסורא, ונ"ל הא פליג ר"י התם ונ"ל באמת ה"ק לא מפיה אנו חיין ר"ל לא פסלה נפשה מכהונה על פיה ול"ל מיגו וקמ"ל ר"א גם לר"י שויה חד"א ולא פליג ר"י בהא דפסלה נפשה מכהונה לכן פריך ממתני' קדשתיך דלא תני ביה פלוגתא אם כן מהתם שמעינן דלכ"ע שוית חד"א ומאי קמ"ל ר"א, אם כן מתורץ שנית תמיהת תוס' להאי ס"ד דרמי ר"א אדר"א תקשי לי' מתני' דקדשתיך דיש לומר הוה ס"ל דתלי' בפלוגת' דתנאי לקמן י"ב הנ"ל ומתני' כר"א ור"ג ור"א כר"י, ואם כן מעיקר' לא מצי למרמי ר"א אדר"א דתקשי לי' מתני' דקדשתיך כי תמיהת תוס' אבל כיון דפריך תחילה מהא מתני' מאי קמ"ל ולא פריך מן המוקדם מתני' דף י"ב במכלתין ע"כ משום די"ל פליג ר"י בהא גופא וקמ"ל ר"א הכא גם לר"י פריך השתא קשי' דידיה אדידיה דע"כ ס"ל לר"א באמת דלר"י לא אמרינן שוי' אנפשי' חד"א כנ"ל. תוס' בד"ה האומר וכו' פי' הקונטרס דמ"ד לא קאמר כגון שנאבדה המפה וכו' ורש"י סיים ולא ידע אם היה דם, וק"ל אם כן גם לשנוי' דגמר' אכתי איכא ס"ס דהא ס"ל לרש"י במצא דם לא נאמן בפ"פ ובי"ש תמה הא נותנין לבתולה ד' לילות ולענ"ד כונת רש"י דלשנא דפ"פ לרווחה משמע וכל עוד שיש דם בתולים פרצה דחוקה היא אם כן אנן סהדי דלא קים ליה בפ"פ במצא דם אם כן ס"ס הוא דלמא היה דם ולא זינתה כלל ואת"ל זינתה ספק באונס או ספק אינו תחתיו וצ"ל ספק חסרון ידיעה שאצלו אבד המפה ומי שמוצא אותה יודע ולאו שמיה ספק כה"ג כנ"ל. תוס' בד"ה לא צריכא וכו' וזה אשר השבתי לתלמידי הרבני החרוץ מו"ה שמואל ברייער נ"י מפאקש וז"ל במכתבי אליו מ"ש מעלתו בכונת תוס' כתובות ט' בד"ה לא צריכא וכו' דברי חכמה המה, אבל בפשוט נ"ל דלא מצי תוס' לתרץ קושייתם דכר"א ס"ל פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה דאם כן מאי פריך הש"ס על ר"א מאי קמ"ל תנינא וכו' דלמא קמ"ל באשת כהן דנאסרה עליו וכר"א משום זונה לאפוקי מקושי' התוס', ולקושטא דמלתא ה"ט דלא משני באמת הכי משום דלא קיי"ל כר"א וליכא דס"ל כוותי' כמ"ש רש"י בכתובות דף ל'. בד"ה בעולה וכו' ועוד דמשמע באשת כהן דומי' דאשת ישראל פחותה מבת ג' קאמר דס"ס הוא דליכא אבל ספק א' מיהא איכא והיינו בפחותה מבת ג' ספק אונס ובאשת כהן ס' אינה תחתיו, ולר"א דפנויה נמי נעשה זונה ליכא ספק כלל אלא בודאי אסורה לו, אע"כ דלא ס"ל כר"א בדין זונה לכהן עכ"ל ונכון הוא, וחתני הרב המופלג הצדיק מו"ה יונה נ"י אבד"ק קאטה הקשה לי מאי פריך הש"ס מאי קמ"ל תנינא וכו' הא התם אין לאשה הפסד בהודאתו דהיא מותרת בקרוביו, אבל הכא הוא חב לאשה דצריך הוא לגרשה ונאסרה לכהונה עולמית ע"י נאמנותו ואף דגם בלא"ה בידו לגרשה, הא ר' אלעזר לטעמיה אמר שלהי מס' גיטין אל יגרש אדם את אשתו ראשונה משא"כ על ידי טענת פ"פ מותר לגרשה וה"א אינו נאמן לחוב לה קמ"ל ר"א הכא דנאמן. וזה תשובתי אליו, הנה כאשר העלית אהובי חתני שיחי' קושי' זו בפשוט לק"מ דהא י"ל ר"א הכא באשתו שניה מיירי דמותר לו לגרשה בלא"ה אלא דמ"מ קשי' מאי פריך עליה הש"ס מאי קמ"ל תנינא וכו' הא ר"א סתמא קאמר גם באשתו ראשונה מיירי ובהא מיהת טובא קמ"ל, אבל עדיפא נ"ל להעמיד קושייתך בדרך ממ"נ אי מיירי באשתו ראשונה הא לק"מ עליו תנינא וכו' כנ"ל, ואי מיירי באשתו שניה הא לא משני מידי עליה דה"א לא קים ליה בפ"פ הא באשתו שניה ודאי קים ליה, אמנם ממ"נ לק"מ דהא ודאי אף דר"א ס"ל לא יגרש