חידושי מהרי"א על כתובות יט

בנשואין דרבנן ונ"ל דקשה עוד בקדשה אביה אדרבה הל"ל מותרת משום ספק ספיק' דלמא לאו אביה היא ואינה אשת איש כלל ונהי דהלך אחר הרוב וגם לענין מילי אחרינ' דרוב לא מהני בהו מ"מ האי רוב בעילות וכו' כיון דעל כרחך אזלינן בתרה לענין מכה אביו וכדומה מהני לכל מילי כמ"ש הפלא"ה שלהי פרק קמא דמכלתין, מ"מ קשה דלענין ס"ס מיהא מצטרף כיון דאפי' מיעוט נמי מצטרף לס"ס כמ"ש הפ"י, ונ"ל דהוי לי' ס"ס בתרי גופי ולא אמרינן ליה להרא"ם כנ"ל, ואם כן י"ל ברבותא נקט ש"ס הכי דאפילו קיבל בה אביה קדושין נמי אסורה ולא אמרינן ס"ס הוא, ומכ"ש בקדשה עצמה, ויותר נר' בדוקא נקט קיבל אביה קדושין כיון דפחותה מבת ג' שנים ויום אחד היא אין לה דעת לשמור קדושין א"צ למאן בקדושין על ידי עצמה אלא באגוז ונוטלו צרור וזורקו היא דמתקדשת למיאון עי' בגיטין ס"ה ואע"ג דמתני' היא ביבמות ק"ז כל תינוקות שאין יכול לשמור קדושיה וכו' מלתא אגב אורחא קמ"ל נמי הכא. והקשה תוס' בד"ה ואב"א אכתי ס"ס הוא ספק כשהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא ות' שם אונס חד הוא אבל הרמב"ם פ"ב מסוטה פסק פתוי קטנה לאו אונס הוא וביאר ה"ה טעמו שדחה סוגי' דיבמות משום קושי' תוס' דהכא ותי' תוס' לא ניחא ליה ע"ש, ולענ"ד נ"ל דלכאורה לאבוה דשמואל לקמן כ"א לק"מ קושי' תוס' דהא איכא נמי ס"ס להחמיר תרי גווני רצון שמא ברצון ואת"ל באונס שמא סופה ברצון ואם כן סוגי' יבמות קאי אליביה דאבוה דשמואל שפיר נקטי' פתוי קטנה אונס הוא ומ"מ שפיר איתא לדר"א הכא אבל קושי' תוס' הכא הוא אליביה דרבא לקמן כ"א דהכי קיי"ל וקיי"ל נמי כר"א וקשיין אהדדי הוכיח הרמב"ם ע"כ פיתוי קטנה לאו אונס הוא כנ"ל ולא סתרי סוגי' הש"ס אהדדי. אבל עדיין קשה דאם כן על התוס' תמוה מאי מקשים על ר"א הכא ודלמא האי שינוי בפחותה מבת ג' שנים וכו' קאי אי ר"א ס"ל כאבוה דשמואל דאיכא נמי ס"ס להחמיר כנ"ל, ולרבא באמת ליכא לשנוי' דברי ר"א אלא בשנוי קמא באשת כהן לכן נ"ל דהא דרמב"ם לא ס"ל תי' התוס' לה"ה הנ"ל דשם אונס חד הוא אע"ג דסברא הוא נ"ל טעמו משום שאין באים שני הספיקות בבת אחת אלא בזמנים חלוקים א' בימי קטנותה וא' בימי גדלותה, וה"נ ס"ל לתוס' בקס"ד דקושייתם ואם כן היינו דוקא בתרי גווני אונס שהן בחילוק זמנים אבל בתרי גווני רצון דבזמן א' הן ס' ברצון מתחילה ועד סוף וס' תחילתה באונס וסופה ברצון גם בקס"ד אסקו התוס' דשם רצון חד הוא ושפיר מקשים תוס' גם אליביה דאבוה דשמואל וליתא לדברינו הנ"ל לכן נ"ל בהיפוך מהנ"ל דק"ל על תי' התוס' שם אונס חד הוא אמאי והא לאבוה דשמואל הנ"ל טובא איכא בינייהו דאי בקטנותה זיכתה פיתוי קטנה אונס הוא ושריא גם מדרבנן משא"כ אי בגדלותה נאנסה אסורה מדרבנן מיהא שמא סופה ברצון ואם כן הס' שני מתיר יותר מן הראשון וס"ס גמור הוא וצ"ע, וצ"ל ע"כ כונתם דר"א סתמא ס"ל כרבא לקמן נ"א דלא חיישינן לסופה ברצון דיצר אלבשה וליכא שום נ"מ בין הספיקות ושם אונס חד הוא, אם כן לאבוה דשמואל ליתא לתירוץ תוס' ע"כ צ"ל אליבי' דפתוי קטנה לאו אונס הוא דמשמע שינוי' בתרא בפחותה מג' שנים וכו' אליביה דכ"ע הוא דומי' דשינוי' קמא באשת כהן שהוא אליביה דכ"ע, ואם כן ביבמות ס"א שם רבא לטעמיה לקמן נ"א שפיר ס"ל פתוי קטנה אונס הוא אבל לאבוה דשמואל ע"כ פליג ולא סתרי הסוגי'. שם מאי קמ"ל תנינא האומר לאשה קדשתיך וכו' וק"ל טפי הוי ליה להקשות ממתני' ר"פ דמכלתין בתולה ניסת ליום ד' וכו' ישכים לב"ד וע"כ לאסרה עליו או בטענת פתח פתוח או בנ"ד דלהפסד כתובה קשה וניתב לה כדלקמן וע"כ דשויה אנפשיה חתיכה דאיסור' ומאי קמ"ל, ועוד קשה אמתני' דקדושין גופא נמי מאי קמ"ל ות"ל ממתני' דהכא דשויה חד"א בק"ו אפילו להוציא אשה מבעלה על ידי כך ק"ו לאסור בקרובותיה וצ"ע, ונ"ל מזה הוכיח רש"י פירושו במתני' דדרכו לפרש מתני' לפי הסק"ד דהאי מקשה ע"כ ס"ל ממתני' דהכא לא מוכח דשויה חד"א לאסרה עליו מיד על פיו אלא דיש לומר ישכים לב"ד ויצא הקול ויתברר על פי עדים ואז תתסר עליה וקמ"ל ר"א טובא איהו מהימן לאסרה על פיו ופריך שפיר דהא ע"כ מתניתן דהתם בקדושין אתי לאשמעי' להא מלתא כנ"ל. ועוד נ"ל עפמ"ש החכ"צ בתשו' סי' קט"ו וז"ל דודאי הא דתנן האומר לאשה קדשתיך הוא אסור בקרובותיה אצ"ל בפני בית דין דוקא אלא אפילו בפני עדים אין יכול תו לומר לא היו דברים מעולם או משטה הייתי ע"ש שהוכיח כן מש"ס, ואם כן ממתני' דהכא לק"מ מאי קמ"ל דישכים לב"ד קתני ולא שמעי' עדיין בפני עדים קמ"ל ר"א האומר פ"פ מצאתי אפילו שלא בב"ד אלא בפני עדים נאמן לאסרה ושוב אינו חוזר וטוען משטה הייתי וכן מתני' דקדושין האומר לאשה וכו' הא גופא קמ"ל דלא שמעי' ממתני' דישכים לב"ד בפני עדים מאי' ופריך שפיר על ר"א מאי קמ"ל הא נמי שמעי' ממתני' דקדושין ואין להקשות אם כן מאי מייתי אביי לקמן אף אנן נמי תנינא וכו' הא ממתני' לא שמעינן עדים רק בב"ד דוקא, זה אינו דהא בעדים נמי שמעי' ממתני' דקדושין ור"א קמ"ל דקים ליה בפ"פ ולזה מייתי שפיר ראיה ממתני' אמנם דברי הח"ץ הנ"ל לאו דכולי עלמא הוא עי' תשובת הר"ן סימן מ"ז ובשב שמעתתא ש"ו פי"ג ובמשובב נתיבות סימן ל"ח ובחו"ד סימן צ"ט ובהפלאה לקמן דף כ"ב מזה. ועוד נ"ל על פי דקשה טובא מאי פריך מאי קמ"ל תנינא וכו' לפמ"ש תוס' לקמן נ"א:

דאי מדרבנן לא היו מוציאין אשה מבעלה על כך אם כן אי מהתם הוא אסור בקרובותיה י"ל מדרבנן קמ"ל ר"א לאסרה עליו ומוציאין אשה מבעלה על כך וע"כ סברא דאוריי' הוא שויה חד"א, ואע"ג דע"כ רק מדרבנן אסורה הכא משום דספק דאוריית' מן התורה להקל באיתחזק התירא וצ"ל ע"כ הא דמוציאין אשה