חידושי מהרי"א על כתובות יח

שם ואמאי ס"ס הוא וכו' וק"ל אמתני' ה"ל להקשות הכי כיון דע"כ לאסרה תקנו התקנה על זנות דלא שכיח כמ"ש תוס' במתני' בר"פ ועמ"ש לעיל ליישב, ונ"ל עוד דק"ל לפמ"ש הרשב"א בתשו' סי' ת"א דס"ס מטעם רוב הוא א"כ דלמא כר"מ ס"ל לר"א דחייש למיעוט ומאי פריך הש"ס אמנם תוס' חולין י"א כתבו דלא קיי"ל כר"מ ולא ניחא לי' לש"ס לאוקמי' לדר"א שלא כהלכה א"כ אמתני' לא קשיא לה דהא סתם מתני' ר"מ דחייש למיעוט כנ"ל, ועונ"ל הרי כתבו תוס' חולין ד"יב ע"א דר"מ רק מדרבנן חייש למיעוט, ותוס' לקמן ד' נ"א ע"ב כי פריך על אבוה דשמואל אונס דשרי רחמנא היכי משכחת לה כתבו דע"כ מדאו' קאמר דאי מדרבנן לא הי' מוציאין אשה מבעלה על כך א"כ פריך שפיר והא ס"ס הוא וע"כ גם לר"מ דחייש למיעוט מדרבנן אין מוציאין אשה מבעלה על כך ואמאי קאמר ר"א נאמן לאוסרה עליו דהיינו שכופין אותי להוציאה כמו אסורה לבעלה דלקמן דף כ"א ע"ב א"כ אמתני' דלא קתני בהדי' לשנא דאיסור' שפיר י"ל סתם מתני' ר"מ דחייש למיעוט ואע"ג דמדרבנן הוא מ"מ תקנו כדי שישכים לב"ד ויאמרו דאסורה לו ולא יכופו אותו לגרשה אלא סתמא יגרשנה מדעתו ולק"מ, אלא דהמרדכי פ' הזרוע כתב דר"מ חייש למיעוט מדאו' ולית' לתי' זה. ונ"ל למרדכי לטעמי' נמי א"ש בסגנון זה דהמרדכי פ"ג דמס' ע"ז והסמ"ג עשין קמ"א ס"ל דר"י אוסר ס"ס בזבחים ע"ד לאו דוקא בדברים חשובים כרימוני בדן אלא בכל מילי, והקשה סמ"ג לנפשי' א"כ מאי פריך ש"ס הכא על ר"א ס"ס הוא דלמא כר"י ס"ל דאוסר ס"ס והוכיח מזה דאין הלכה כר"י ע"ש א"כ אמתני' לק"מ די"ל שפיר מתני' ר"י היא אלא כיון דלא קיי"ל כן לא רצה לאוקמי לדר"א כוותי', ולולי דברי הסמ"ג הי' נ"ל לתרץ קושייתו אליבי' דאפי' ר"י דאוסר ס"ס פשיטא לי מלתא דרק מדרבנן הוא אבל מדאו' מותר ועכ"פ בעלמא חוץ מאי' ע"ז וא"כ הרי כתבו תוס' לקמן כ"א דאין מוציאין מבעלה על אי' דרבנן וע"כ ר"א נאמן לאסרה עלי' מדאו' קאמר ופריך שפיר ס"ס הוא, והיינו לר"א דוקא אבל אמתני' לא קשי' לי' כקושי' התוס' במתני' בר"פ כיון דלא תני איסור' בהדי' י"ל דתקנו כדי שיגרשנה מעצמו אבל ב"ד באמת אין כופין להוציא וי"ל שפיר מתני' ר"י היא דאוסר ס"ס. עוד נ"ל ליישב קושי' הסמ"ג עפמ"ש הרא"ש בתשו' כלל ב' דר"י אינו אוסר ס"ס אלא באתחזק איסור' דוקא א"כ הכא הרי אדרבה אתחזק התירא ופריך שפיר ס"ס הוא ובזה ניחא לי דקשה על תוס' שעמדו על שינוי' דש"ס באשת כהן או פחותה מבת ג' וכו' עדיין נקמינה בחזקת היתר וה"ל להקדים קושייתם על המקשה אדפריך ס"ס הוא אמאי לא פריך בלא"ה הא איכא חזקת היתר אמנם לפמ"ש א"ש דהא גם השתא קושי' ש"ס ס"ס הוא נמי ע"כ הקושי' הוא משום חזקת היתר כנ"ל לכן הקשו עדיין מאי משני חדא ספיקא הוא מ"מ חזקת היתר להיכא אזלי כנ"ל. ועוד נראה לי לתרץ קושי' סמ"ג על פי דק"ל מ"ש דלא פריך הש"ס עדיפא ספק ספיק' הוא לפי שיטת הר"ת בתוס' לעיל דף ג':

בד"ה ולדרוש וכו' דביאת נכרי אינה אוסרתה ולא פוסלתה לכהונה כמו ביאת בהמה אם כן ספק נבעלה מנכרי וספק אינו תחתיו אי נמי ספק אונס והא עדיפא כיון דרוב נכרים פרוצים בעריות ואין להם חזקות כשרות וגם רובא דעלמא נכרים משא"כ ישראלים בחזקת כשרים הם שלא בא אחד מהם על נערה מאורסה, לכן כ"ר באמת גם מהאי טעמא פריך הש"ס ס"ס הוא ואפילו ר"י דאוסר ספק ספיקא בשלש ספיקות מודה דמותר בזבחים ע"ד שם והרי כאן ג' ספיקות הם והא דשבקיה ש"ס להאי ס' מנכרי משום דפשיט' הוא כיון דרובא דמעכמ' נינהו נכרים ואין להם חזקות כשרות כנ"ל איבר' כ"כ דר"ת ס"ל כשיטת הרא"ם דבתרי גופי לא מהני ס"ס וה"נ ספק הבועל הי' נכרי וס' שני בגופה אימתי או איך נבעלה אפילו מישראל לכן לא פריך מס"ס זה ס' נכרי. ומ"מ מיהת הא איכא גם ספק זה ולר"י מיהת מהני לצרף לשלשה ספיקות להתיר אפילו שהוא בתרי גופים ופריך שפיר. ועוד נ"ל תירוץ חמישי לקושי הסמ"ג על פי קושי' תוס' והר"ן הרי גם כשינוי דש"ס איכא ס"ס דלמא מוכת עץ היא ותי' הר"ן בשם הירושלמי דמוכת עץ לא שכיח, ואם כן נ"ל ודאי קושי' תוס' גם על המקשה הוא אמאי לא פריך מס"ס זה שמא מוכת עץ וצ"ל נמי מ"ע לא שכיח אם כן פריך שפיר ס"ס הוא אפילו לר"י דאוסר ס"ס הא בג' ספיקות מודה דמותר והרי כאן ג' ספיקות בהדי' ס' מוכת עץ אע"ג דלא שכיח ולא מצטרף לס"ס מ"מ לג' ספיקות מצטרף, אם כן כי משני באשת כהן או פחותה מג"ש לא קשה נמי קושי' תוס' ור"ן הא איכא ס"ס דמוכת עץ די"ל כר"י ס"ל דאוסר ס"ס, ולתוס' שכתבו דמ"ע שכיח דכולהו חבוטי מחבטן ודאי אתי שפיר בסגנון זה לתרץ קושי' סמ"ג וקושי' תוס' בהדדי דפריך שפיר ס"ס הוא גם לר"י דאוסר הכא שרי משום ג' ספיקות ולא נקט ס' מוכת עץ בקושי' כיון דכולהו מחבטן פשיט' ליה ונקט ס"ס דשקולים ומשני באשת כהן ופחותה מג' שנים ור"ל דס"ל כר"י נמי ולא מהני ס"ס דמ"ע כנ"ל, ודע דקושייתי הנ"ל לשיטת ר"ת הא איכא ס"ס דלמא נבעלה מנכרי אפילו את"ל דמדרבנן מודה ר"ת דאסורה מ"מ מהני ס"ס להתירה כה"ג ממ"נ כמ"ש בש"ך. ואב"א באשת ישראל וכגון דקיבל בה אביה קדושין פחותה מבת ג' שנים ויום א' ויש לדקדק דקיבל בה אביה קדושין שפת יתר הוא דהל"ל רק נתקדשה פחותה וכו' ולשיטת רש"י בתוס' יבמות נ"א:

בד"ה אי ביאת וכו' בנשואין דרבנן לא נאסרה לבעלה בזנות א"ש דנקט הכי דוקא שקיבל אביה קדושין דאו' הוא דנאסרה עליו, אבל לתוס' שם כל דתיקון כעין דאו' הוא קשה טפי הל"ל סתם נתקדשה פחותה וכו' דאפילו על ידי עצמה נמי נאסרה לבעלה