חידושי מהרי"א על כתובות קסב

בספר א"ד הנ"ל שתי' דברי תוס' נמי ע"ד זה דאזלי שני תלמודים לטעמייהו ואני השבתי על דבריו שם בכתב וז"ל שם על הגליון ולענ"ד הרי רי"ו ס"ל נמי הלכה כסתם משנה ולר"א הרי סתם בגיטין ל"ה כתובה דרבנן עפ"י קושי' הפ"י שם. פירוש רש"י ד"ה מ"ט דר"ל וכו' הא אנן תנן בסנהדרין וכו' וק' למה לו ראי' ממתני' הרי מסברא נמי תקשי' ונ"ל רש"י לטעמי' בקדושין ס"ה ע"ב פי' טעמא דהודאת בע"ד וכו' דילפי' משבועה דמודה מקצת עש"ה וא"כ התם דוקא בתובע מיירי דאי קדמה הודאה לתביעה הרי פטור כמ"ש בש"ס שבועות ובש"ע סי' פ"ח וה"ט דאיכא נמי טענת ברי של תובע אבל הכא האומר לחבירו וכו' בלא תבעו מיירי וא"כ לק"מ על ר"ל מסברא ומביא רש"י ממתני' דתני עד שיאמרו בפנינו הודה וכו' ולא נקט נמי בפנינו תבעו וכו' ובמתני' שם לא נקט כלל דתבעו מקודם הרי עכ"ל דדוקא משום שבועה בעי' שקדמה תביעה אבל חיוב ממון מחויב בלא תביעה נמי ע"י הודאה, אמנם ז"א דהתם נקט במתני' בפנינו הודה לו ועכ"ל שתבעו כהוראת תיבת לו דאל"כ הל"ל רק בפנינו הודה וגם לשון רש"י ורע"ב שם סנהדרין כ"ט וז"ל בפנינו הודה לו שהי' שניהם בפנינו וכו' וע"כ דייקו כן מתיבת לו ואי לא תבעו למה לי שהי' שניהם בפניהם רק בא"ל אתם עדי סגי, וא"כ עדיין אי מסברא לא תק' על ר"כ גם ממתני' אין קושי', ועל הגמרא לק"מ דמאי פריך באמת על ר"ל דלמא מתני' דסנהדרין דוקא בתובעו בברי מהני אתם עדי אבל הכא בלא תבעו פליגי בי' רי"ו ור"ל לזה י"ל דה"נ נקט האומר לחבירו ואי בלא תבעו דוקא מיירי הל"ל רק האומר בפני עדים חייב אני מנה לפ' ואף שאינו בפניו ומדנקט לחבירו עכ"ל דר"ל כמו דנקט לו במתני' דמיירי בתבעו וכנ"ל, אבל על רש"י ק' ממ"נ אי ק' מסברא ל"כ ראי' ממתני' ואי מסברא לא ק' ה"ל להש"ס להביא מתני' וכהק' על ר"ל, ונ"ל כיון דמסקינן בקדושין ס"ה וכתובות י"ט דבחב לאחריני לא אמרי' הודאת בע"ד וכו' וא"כ קושי' הש"ס א"ש ממ"נ אי מיירי בודאי לא חב לאחריני מ"ט דר"ל ומסברא ק' ואי מיירי בודאי חב לאחריני תק' מ"ט דרי"ו אבל עדיין ק' דלמא בלא ידעי' פליגי רי"ו ס"ל לא חיישינן דלמא חב לאחריני הוא ור"ל ס"ל חיישי' לכן הביא רש"י מתני' דע"כ לא חיי' לזה ותק' שפיר מ"ט דר"ל כנ"ל, הנה דעת ר"ת בסוגי' דמיירי בחיוב מחדש וס"ל לרי"ו חייב אבל רש"י ס"ל כה"ג פטור כדאי' בירשלמי וסוגי' מיירי בהודאה, ופליגי הב"ח והש"ך סי' מ"ם אליבי' דר"ת דעת הב"ח הוא דדוקא בכתב בכת"י הוא דמהני בחיוב מחדש אבל ע"י כתב דאחר אף שמסר בפני עדים לא מחייב דמצי טען משטה כמו שדחה ר"ת שיטת רש"י בה"ט דבהודאה לא מחייב רי"ו א"כ הה"נ לדידי' דרך חיוב מחדש וש"ך ס"ל כיון דע"מ כרתי מהני בחיוב מחדש אף בכתב ידי אחר לרי"ו, והנה לכאורה נראה כהב"ח דלדידי' ארווח שמעתי' דהק' תוס' להירושלמי ק' דרי"ו אדרי"ו ותי' דפליג ירושלמי אגמרן אמנם להב"ח לק"מ דירושלמי מצי מיירי בכתב ע"י אחר וגמרן בכת"י מיירי והא דמק' ירושלמי אמתני' דפסק לזון בת אשתו ולא תי' דמתני' מיירי בכת"י ממש י"ל דמ"מ לר"ל תק' דאפי' בכה"ג פוטר, ועוד דהק' הראשונים לדעת הר"ם דס"ל באמירה לבד חל חיוב מחדש א"כ בב"מ נ"ח וצ"ד אמאי בעי' דוקא שקנו מידו וכתבו דלר"ת לא ק' הרי סגי בשטר משום דהקנאה יותר רגילה לכן נקטה ולדעת הש"ך הנ"ל ק' דטפי הל"ל בכתב לו שטר לאשמעי' דאפי' כתב ע"י אחר לא מצי אמר משטה ולאפוקי מהב"ח הנ"ל, אמנם נ"ל אדרבה מזה ראי' להש"ך דק' בב"מ צ"ב שם קושי' הקדימה אמתני' שם הל"ל מיד במאי בדברים וכו', ונ"ל דהש"ך תי' לקושי' הב"ח הנ"ל דבאמת להלכתא דקיי"ל ע"מ כרתי מודה ר"ת לרש"י דגם דרך הודאה חייב בלא שטר גמור דלא מצי אמר משטה וכו' רק איפכא ס"ל דגם ר"ל מודה בהא אלא ע"כ אליבי' דמ"ד ע"ח כרתי פליגי וא"כ הק' שפיר על רש"י לימא משטה וכו' ואמאי חייב ע"ש וא"כ לר"א דס"ל ע"מ כרתי והכי קיי"ל הוא דס"ל לש"ך אפי' כתב יד אחר מהני אבל לר"מ דס"ל ע"ח כרתי מודה להב"ח דכת"י בעי' וא"ל ע"ח גדולה מזו אבל כת"י אחר כא מהני וא"כ מעיקרא לא הק' הש"ס בב"מ צ"ד שם די"ל ר"א היא דע"מ כרתי ומיירי בשטר אבל בתר דאוקמא שם במסקנא מתני' ר"מ ור"מ לטעמי' עכ"ל כהב"ח ומהני שטר דוקא בכת"י לכן משני טפי בשקנו מידו, ועוד כיון דהר"ם ס"ל אפי' אמירה מהני בחיוב מחדש א"כ ר"ת דפליג דוקא על זה פליג דאמירה לא מהני אבל שטר בפני ע"מ מהני אפי' כת"י אחר כנ"ל ועוד מדהק' תוס' רי"ו אדרי"ו ע"כ ס"ל נמי כהש"ך דאילו להב"ח לק"מ כנ"ל, אבל נראה ראי, להב"ח דק"ל כר"ת כי משני מתני' ה"ט כדר"ג משום שטרי פסיקת' א"כ הניחא לר"ל קמ"ל שטרי פסיקת' שאני אבל לרי"ו מאי למימרא הרי אפי' דלאו פסיקתא נמי חייב אבל להב"ח א"ש דדוקא כת"י בעי' וקמ"ל מתני' בפסיקתא מהכי אף כת"י אחר. הנה הר"מ פי"א ממכירה הל' ט"ז פסק דמחייב א"ע בדבר שא"ק לא מהני אפי' בקנין והק' לנפשי' מפוסק לזון ב"א ה' שנים ותי' דשאני דברים הנקנים באמירה והראשונים פליגי' עלי' בתרתי דמזונות ה' שנים ה"ל ד"ק, ונ"ל הוכחה לדעת הר"מ בתרתי דהר"מ לטעמי' דמפרש הא דרי"ו בחיוב מחדש ולא כפי' רש"י בהודאה וא"כ ק"ל קושי' תוס' רי"ו אדרי"ו וע"כ הוכיח לחלק בגמ' בהדי' אי' חייב אני לך מנה וכו' שהוא ד"ק חייב אבל בירושלמי הכותב שט"ח וכו' בדשא"ק מיירי ואפי' קנין לא מהני דהרי חיוב זה מחדש להר"מ א"צ קנין וה"ל כמו קנו מידו ודוקא בד"ק מהני אמנם כן ק' מאי פריך הירושלמי מהא דרי"ו אמתני' דפוסק לזון ב"א התם ה' שנים קתני ודוחק לומר דמ"מ תק' לר"ל דפליג אף בד"ק דלשנא לא כן אמר רי"ו ור"ל וכו' משמע מתרווייהו פריך ועכ"ל