חידושי מהרי"א על כתובות קס

לירשה חייבים לקוברה, ע"כ הרמב"ם פליג דס"ל בלא נשבעה יורשי הבעל חייבים לקוברה אע"ג דאפשר שתפסה צררי ויורשיה יורשים אותה וכהשגת הראב"ד עלי' מה"ט מכ"ש בלאו הניח אלא מטלטלין דס"ל יורשי הבעל חייבים לקוברה ודלא כתוס', וגם הראב"ד בלא נשבעה דוקא פליג ומשום דאמרי' כבר קבלה כתובתה ועל יורשיה לקוברה אבל בלא הניח אלא מטלטלין ודאי מודה דעל יורשי הבעל לקוברה ודלא כתוס' וא"כ קשה לדידהו קושי' התוס' מ"ש דלא תנן נמי אין חייבים בפרקונה וכו', ונ"ל להראב"ד ניחא די"ל הא גופא קמ"ל מתני' ואין חייבים בקבורתה אע"ג דלא כשבעה עדיין ולאפוקי מדעת הרמב"ם, ועוי"ל הוכי תימא דתוס' לאמת דקמ"ל דין דיבמה, ותוס' דחו דא"כ ה"ל לש"ס להוכיח כן לעיל דף פ"א מגופא דמתני' ולהראב"ד ניחא דהא י"ל גופא דמתני' קמ"ל בלא כשבעה הראוים לירשה חייבים לקוברה ולא יורשי הבעל ומכפל לשון יורשיה יורשי וכו' שמעי' הא דיבמה כנ"ל, וממילא תוס' ע"כ לא ס"ל נמי כהראב"ד דא"כ מנ"ל להוכיח הדין בלא הניח כ"א מטלטלין נמי דלמא דוקא בלא נשבעה וכהראב"ד, וגם הא שפיר י"ל דין דיבמה קמ"ל ודיחוי התוס' ליתא להראב"ד כנ"ל וע"כ דפליגי התוס' והראב"ד בשני דינים אלו בלא נשבעה ולא הניח כ"א מטלטלין מהיפוך להיפוך, ועדיין קשה קושי' תוס' להרמב"ם דס"ל גם בלא נשבעה על יורשי הבעל לקוברה ומכ"ש בלא הניח כ"א מטלטלין כנ"ל, ונ"ל להרמב"ם הא קמ"ל מתני' בהכניסה ערומה דלא פליג רבנן וחייב הבעל לקוברה דראוי לירש הוא קמשמע לן דיורשי הבעל אין חייבים לקוברה בכה"ג שלא ירש הבעל כלום כנ"ל, ועוי"ל נמי הוכי תימא דתוס' לאמת להרמב"ם דקמ"ל דין דיבמה, והא דלא הוכיח הש"ס לעיל דף פ"א מגופא דמתני' משום דהא י"ל גופא דמתני' הא קמ"ל דינא בהכניסה ערומה אע"ג דהבעל חייב לקוברה יורשיו אין חייבים לקוברה וכנ"ל, ולפי"ז תוס' דלא תירצו הכי קושייתם ע"כ פליגי או דס"ל כה"ג גם הבעל אין חייב לקוברה וכמ"ש תוס' תחילת דבריהם הנ"ל או דס"ל בכה"ג גם יורשי הבעל חייבים לקוברה ולא הראוים לירשה ודלא כהב"ש בשם התוס' דהכא בתרווייהו בהיפוך, אמנם הא מיהת נ"ל דהבעל חייב לקוברה דלא פלוג גם בהכניסה ערומה שפיר ס"ל לתוס' כמהרי"ל הנ"ל ומתחילת דבריהם הנ"ל מוכח כן דע"כ לא כוונו תוס' במ"ש דבעל גופי' לא מחייב היכי דלא ירית וכו' בהכניסה ערומה דא"כ עדיפא ה"ל לתוס' להקשות בדרך ק"ו הבעל גופי' דראוי לירש לא מחייב בכה"ג מכ"ש יורשיו שאין ראוים כלל לירשה, אלא ע"כ כוונת תוס' הוא כשאין לו דין ירושה דוקא כגון בכותב לה דו"ד אין לי וכו' בחייך ומותך למ"ד מהני תנאו שלא יירשנה ר"פ הכותב, א"נ במתה מחמת קטטה לשיטת רשב"ם בב"ב דף קמ"ו בעובדא דתותרנית ע"ש אבל בהכניסה ערומה ס"ל כמהרי"ל דבעל חייב לקוברה אבל לא יורשיה אלא יורשי הבעל, משא"כ להרמב"ם וכנ"ל, וראיתי להגאון בספר בני אהובה פח"י מאישות הלכה וי"ו כתב ראי' להראב"ד מסוגי' דף פ"א הנ"ל דלרמב"ם מנ"ל לש"ס להוכיח דינו דשומרת יבם דלמא באלמנה שמתה בלא שבועה מיירי דיש לה שני יורשים יורשי בעל לכתובה ולנדוני' ויורשי אשה לנ"מ ולכך יורשי הבעל חייבים בקבורתה ע"ש שתירץ דהרמב"ם מפרש הסוגי' שם זו שומרת יבם כעין שומרת יבם קאמר שיש לה שני יורשים והייני אלמנה שמתה בלא שבועה דהא יתומים קתני כי קושי' תוס' לעיל פ"א בד"ה איזו אלמנה וכו' ומינה יליף הש"ס דהה"ד לשומרת יבם שמתה וכו' עש"ה ודפח"ח, אבל במח"כ דבריו תמוהים ונעלם ממנו דברי הר"ן בריש פרקין שכתב וז"ל וטעמו דהרמב"ם ז"ל וכו' וקל וחומר משומרת יבם שהרי זו אין יורשיה יורשין מכתובתה ומכצ"ב שלה כלום ובשומרת יבם יורשין מקצת צאן ברזל עכ"ל, א"כ נהפוך הוא דבלא כשבעה יליף הרמב"ם משומרת יבם. ובני אהובה כתב איפכא דש"ס יליף שומרת יבם מדין לא נשבעה ותמוה הא מנ"ל למילף הא שומרת יבם גם יורשיה יורשין מקצת צאן ברזל משא"כ בלא כשבעה, וממילא הדק"ל לרמב"ם מנ"ל לש"ס לעיל למיפשט אבעי' דשומרת יבם דלמא רק בלא נשבעה לבד מיירי מתני' דיש לה נמי שני יורשים. דף צ"ח ע"ב תוס' דאמר וכו' תימא אכתי אם מע"ד הוי שליח אמאי מעל וכו' ונ"ל לתרץ דלכאורה עדיפא ק"ל דתקשי עדיין קושי' הש"ס בע"ה אמאי מעל נהי דשליח אמר לאורחים. חדא מדעתי מ"מ כיון דבע"ה אמר תן ושליח אמר לאורחים טלו מעצמיכם משמע א"כ לא עשה השליח שליחותו ורק מילי מסר לאורחים וקיי"ל מילי לא מימסרי לשליח ואפי' למ"ד אומר אמרו וכו' כשר גבי גט דמילי מימסרן לשליח הכא מודה כיון דשינה מדעת בע"ה שא"ל לעשות מעשה בפועל, ונ"ל דק' מ"ש לאורחים דנקט הל"ל תן חתיכה לחבירי או לפלוני ונ"ל דוקא נקט לאורחים דסתמא דרך צדקה הוא וקיי"ל בפיך זו צדקה ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי וא"כ בע"ה נהי דאמירתו כמסירתו היינו כמסירתו לשלוחו דמי כיון שאמר לשליח תן גלי אדעתי' דתלי' בדעת השליח ובעי' שיעשה שליחותו משא"כ שליח כשאמר טלו להאורחים ה"ל כאלו מסר לידם ממש ובדיבור' עביד מעשה ולאו מילי הוא ושפיר עשה השליח שליחותו, וא"כ ודאי אי לא הי' שליח אומר טלו אלא היה נותן לידם ממש שניים וא"ל א' לדעתי והם נטלו מעצמם עוד א' יתיר' ודאי כה"ג לק"מ קושי' תוס' דשליח אמאי מעל דשפיר מעל אשני אלא דלא רצו תוס' לפרש הכי טלו שתיים פי' שנותן לידם ונטלו שלש הי' נוטלים אחת מעצמם ושתיים מיד השליח דמשמע טלו ר"ל כמו ינטלו מעצמם אמנם לפמ"ש הרי עכ"ל אמיר' השליח הוא ממש כאלו מסר לידם השתיים שאומר טלו א' לדעתי וכו' והם מעצמם נטלו עוד א' ושפיר מעל השליח כיון דשתיים שנטלו לא שליחותו עבדי דה"ל כנטלו מידו ממש. דף ק"א ע"ב ר"פ הנושא תוס' ד"ה נשאת וכו' ס"ד וכו' כאלו התנה וכו' וק' הרי סתם מתני' ר"מ וס"ל תנאו בטל ועי' מהרש"א