חידושי מהרי"א על כתובות קנט

נ"ל לפמ"ש תוס' ד"ה נזונות וכו' אי מדעתם נותנים יש סברא כומר שאין מ"י שלהן, וא"כ אם אירע שהוצאת קבורתה עלה יותר מכדי כתובה יש סברא לומר דיורשיה מצי אמרי שאין רוצים לירש אלא יורשי הבעל פירתינהו ולקברינה, ואי הנזונית תנן שפיר ה"א דלהכי באמת תקנו שמ"י שלהן אע"ג דמדעתם נזונות כדי שאם ירצו יורשיה שיהיו יורשי הבעל חייבים בקבור' בכה"ג הנ"ל וקמ"ל מתני' טובא אע"ג הנזונות מ"מ מ"י שלהן וה"א שהם נגד זה חייבים בקבורתה אם עלה יותר מכדי כתובתה קמ"ל מ"מ אין חייבים אלא יורשיה וכו' הם חייבים אע"ג שעלה יותר מכדי ירושתם הכתובה ואם כן ממ"נ מיתרצא קושי' תוס' ודוק. והנה לעיל דף מ"ג פי' רש"י טעמא דמציאת הבת לאחר מיתת האב לעצמה משום דבע"כ מיתזנא בתנאי ב"ד וליכא. משום איבה וכו' ותוס' דף מ"ז ד"ה משום וכו' הק' עלי' ממתני' דהכא דהרי למ"ד מזוני עיקר מ"י רק משום איבה ואם כן ביתומים דבע"כ מיתזנא אמאי מ"י ליתומים ע"ש ולענ"ד לק"מ דהא רב הוא דס"ל מזוני עיקר ויכולה אשה לומר איני נזונות וכו' ורב לטעמי' הרי ס"ל הלכה כאנשי יהוד' והנזונות תנן א"כ לאו בע"כ מיתזנא אלא מדעתם ולכן מ"י שלהם ולמ"ד נזונות תנן באמת ס"ל מ"י עיקר ולאו ה"ט משום איבה ולכן אף ביתומים תקנו כיון דנזונות בע"כ מכ"ש דמ"י שלהן שזהו עיקר התקנה, ועוד מ"ד מ"י עיקר ע"כ ס"ל הנזונות דק"ל להאי מ"ד איפכא מבעי' לי' במתני' להקדים דין מ"י שלהם שהוא עיקר תקנתא ואח"כ לומר דנזונות משלהן אמנם אי תני הכי ע"כ הי' צריך למתני' נזונות מנכסיהן וה"א נזונות בע"כ לעולם כאנשי גליל ובאמת הנזונות תנן לכן נקט איפכא כנ"ל ועוד לפמ"ש תוספות ד"ה נזונות וכו' סברת האבעי' הוא אי נימא לאנשי יהוד' כיון דמדעתם נזוני אין מ"י שלהם וזהו ע"כ רק למ"ד מזוני עיקר אבל למ"ד מ"י עיקר ל"ל כלל נזונות תנן ולכן מ"י שלהם דהא מ"י עיקר וא"כ ע"כ ס"ל נמי הנזונות תנן. אמנם כן נ"ל דהק' תוספות שפיר על רש"י דא"כ מאי מבעי' ליה כלל הרי אי נזונות תנן ע"כ ל"ל מ"י עיקר כנ"ל דאי מ"י עיקר לכ"ע מ"י שלהן אלא ע"כ ס"ל מזוני עיקר וא"כ דמזוני עיקר ומ"י משום איבה הרי ע"כ ל"ל נזונות תנן לרש"י דאמאי מ"י שלהן כיון דבע"כ מיתזנא ליכא משום איבה וא"כ תפשוט האבעי' כנ"ל כוונת קושי' תוס' הנ"ל ועדיפא נ"ל דהא מעיקרא כי פשיט הכא משמואל דהנזונות תנן ע"כ לא ס"ל סברת רש"י דהא בזה דחה הש"ס פשיטות משום דתהוי לה איבה כמ"ש רש"י דע"כ מיתזנא וא"כ קושי' תוספות שפיר לרש"י דזהו סברת התרצן אם כן תק' אמאי דחי הש"ס פשיטות' וקאמר לעולם נזונות תנן והא ממ"נ נפשוט אי ליתא להאי סברא דתהוי לה איבה הרי נפשוט הנזונות תנן ואי אי' להאי סברה א"כ מה"ט גופא נפשוט דהנזונות תנן דאי נזונות א"כ אמאי מ"י שלהן וא"כ תפשוט או משמואל או ממתניתין, אמנם כן נ"ל דוקא תוספות לטעמם דף מ"ז דפליגי על רש"י הנ"ל וס"ל א"נ בע"כ מתזנא שייך איבה דלא לטרחוה לב"ד פי' שפיר הכא ד"ה נזונות וכו' סברת האבעי' כנ"ל דוקא אי בע"כ מיתזנא מ"י שלהן להיפוך מסברת רש"י אבל לרש"י ע"כ ל"ל כפי' התוס' אלא רש"י ס"ל איפכא סברת האבעי' הוא אליבי' דאנשי גליל הנזונות תנן אם כן לאנשי גליל דבע"כ מיתזנא אין מ"י שלהן או נזונות תנן ומ"מ מ"י שלהן וטעמא או דמשום דמ"י עיקר התקנה או משום דשייך איבה מכל מקום כסברת תוספות דלא לטרחוה לב"ד והא גופא הוא האבעי' אי נימא כסברת רש"י או כסברת תוספות ואם כן תו לק"מ דתפשוט ממ"נ כיון דאמרי' סברת רש"י דהא י"ל דוקא במציאה וה"ה במ"י למ"ד מזוני עיקר אבל עדיין מספקא ליה למ"ד מ"י עיקר י"ל נזונות תנן ומ"מ מ"י שלהן ואם כן מתורץ קושי' תוספות על רש"י, ומ"ש רש"י הכא בגמרא ד"ה תהוי וכו' אבל מ"י שתקנו תחת מזונות וכו' משמע בהדיא למ"ד מזוני עיקר קאי אין זה סותר למה שכתבתי לתרץ דעת רש"י דהא לפ"ז אין פי' כלל בדברי רש"י דכתב תהוי לה איבה דע"כ זנים אותה אבל מ"י וכו' הוי ליורשים ע"כ וקשה ומ"ש זה מזה ולא פי' רש"י שיחתו בטעם לחלק ביניהם לכן נ"ל בתיבת שתקנו שכתב רש"י ושפת יתר הוא דלא הל"ל רק אבל מ"י תחת מזונות הוי ליורשים אבל מ"ש שתקנו לבעלה מיותר לכך נ"ל דר"ל כמ"ש לתרץ עלי' קושי' תוספות הנ"ל דף מ"ז ור"ל אבל מ"י שתקנו לבעלה דייקא הוא הוא עיקר התקנה דמ"י עיקר רק שנגד זה חייב במזונותיה וזה"ש תחת מזונות ולכן הוי ליורשים כיון דנזונות מהם. תוס' בד"ה ואין חייבים בקבורתה, וא"ת פשיטא דהא בעל גופי' לא מחייב בקבורתה היכי דלא ירית כתובתה וכו' ובפשוט כוונתם היכי דלא ירית כגון שהכניסה ערומה שהיא ענייה ואין לה כלום להוריש, אמנם מהרי"ל בתשו' סימן ס"ד פסק דכה"ג חייב הבעל בקבורתה דלא פלוג רבנן בתקנת' וכתב הב"ש סימן פ"ט סק"א וסק"ד דכן נשמע מתוס' דהכא והיינו מסוף דבריהם שהעלו אם לא הניח אלא מטלטלין אפי"ה יורשיה הראוים ליורשה אם הי' לה כתובה חייבים לקוברה לפ"ז אפי' לא הניח כלום נמי חייבים הראוים ליורשה ומכ"ש דהבעל גופי' חייב כה"ג, אם כן מ"ש תוספות בתחילה בהיפוך ר"ל צ"ל כוונתם כשאין לו דין ירושה אבל אם הוא ראוי לירש אפילו לא ירש חייב בקבורה וכ"ה דעת הראב"ד בלא נשבעה עדיין אבל הרמב"ם דס"ל במתה בלא שבועה אין יורשיה חייבים לקוברה ע"כ לא ס"ל דלא פלוג וגם כשלא ירש הבעל אינם חייבים היורשים בקבורה ונקברת מן הצדקה עכ"ד ע"ש, ולענ"ד מה שהשוה הב"ש שלשה דינים אלו לא נשבעה או לא הניחה כלום שהכניסה ערומה או שלא הניח אלא מטלטלין ותלי' בפלוגת' הרמב"ם וראב"ד, לבבי לא כן ידמה אלא חלוקים ממש דהא דינא דתוספות בלא הניח אלא מטלטלין נמי יורשיה הראוים