חידושי מהרי"א על כתובות טז

דמצוה ממש ואפי' צער דאבל שאינו מצוה אינו פוטר פשיטא וק"ו לדידי' דטרדא דכרות שפכה רשות ממש הוא אין פוטר אלא גם לאביי ליתי' לה"ט דהרע"ב לענ"ד דגם אביי טרדא דלא בעיל הוא מצוה קצת כמ"ש תוס' משא"כ טרדא דכרות שפכה שאינו מצוה כלל ורשות ממש הוא עכ"פ לא עדיף מצערו דאבל ואדרבה לא זו בלבד שאינו מצוה אבל גם עבירה הוא טרדא זו דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכמ"ש פוסקים מה"ט להתיר קטלנית ביבום ואין לו לדאוג על לא שכיח כלל כמ"ש הט"ז בא"ח סי' תנ"ה סק"ג דה"ל מזלזל במצות ומראה בעצמו כמחזיק בדעתו שאין המצוה מגנת עליו וכו' ושומר פתאים ד' וחלילה שיארע תקלה ע"י מצות השם עש"ה ופשיטא לי דטרדא זו לכ"ע אין פוטרו מק"ש גם לאביי, וכן מוכח עוד לקמן מקושי' ש"ס א"כ טורד למה ופי' תוס' הא אינו מכוין לבעול בעילה גמורה ולמה פוטרו הטרדא, ומאי קושי' האיכא טרדא מ"מ שלא יעשה כרות שפכה אע"כ דזה אינו פוטרו לכ"ע ואפי' טבעה ספינתו בים דכבר אירע לי' צער ממון ואבילות שכבר אירע לו צער דגופא לא פוטרו לכולי עלמא ומכל שכן מפרש בים וטרוד שמא יטבע ספינתו שאינו מצוה ואינו עברה בורדא זו שאינו פוטרו וק"ו בן בנו של ק"ו טרדא שלא יעשה כרות שפכה דעברה היא כנ"ל ודברי הרע"ב צע"ג בזה וקושייתינו הנ"ל לאידך טעמא דפו"ר שפיר מיתרצא כנ"ל. דף. ט' אר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאסרה עליו, וז"ל רש"י נאמן וכו' ואע"פ שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא על פיו וכו' ובמתני' פי' רש"י שע"י שיבא לב"ד יצא הקול ויתברר הדבר ע"י עדים נ"ל דר"ל אז תיאסר עליו בודאי אבל קודם שיבאו עדים מיד בביאתו לב"ד קאמר ר"א הוא נאמן לאסרה עליו פי' רש"י ואעפ"י שאין הדבר יכול להתברר עתה לאלתר אלא על פיו לגבי' נפשי' הוא מהימן לשוי' עליה חד"א תיכף ומיד עפ"י נאמנותו, וכונת רש"י בזה לתרץ קושי' הבלוס"ר אדפריך הש"ס ס"ס הוא אדר"א הכא טפי ה"ל להקשות הכי אמתני' כיון דע"כ תקנו בתולה נשאת ליום ד' כדי לאסרה דאי להפסיד כתובה וניתב לה ובטענ' דמים לא חיי' לאקרורי דעת' אע"כ בטענת פ"פ והא ס"ס הוא וגם בטענת דמים הא ס"ס הוא לכן פי' במתני' י"ל ה"ט כדי שיתברר ע"י עדים ע"י שיצא קול לכן תקנו שיבא לב"ד ולא מיתסרא באמת עליו מיד משום דס"ס הוא אלא כשיבאו עדים אבל על ר"א דאמר איהו נאמן לאסרה עלי' מיד על פיו פריך שפיר ס"ס היא, וממילא מתורץ תמי' התוס' בר"פ על פי' רש"י דא"כ מאי מייתי ש"ס אף אנן נמי תנינא וכו' ולק"מ דדרכו של רש"י לפרש במתני' כהס"ד בגמ' ולכן כיון דלא פריך הש"ס אמת' קושי' זו ס"ס הוא ולשני נמי כתרי שינוי דש"ס ע"כ משום די"ל מתני' ה"ט דתקנה כדי שיתברר ולאסרה עלי' כשיבואו עדים דוקא אבל במסקנא דמשני הש"ס ר"א בחד ספיקא קאי דוקא אבל ס"ס שרי מודה רש"י דלא תקנו תקנה כדי שיתברר ע"י עדים כיון דזנות לא שכיח לכ"ע ל"צ לברורי בס"ס ולא תקנו אלא משום חד ספיקא דאסורה לו מיד ומייתי שפיר אביי אף אנן נמי תנינא, ואין להקשות מ"מ מנ"ל לאביי דלמא מ"מ משום חד ספיקא נמי רק כדי לברורי ע"י עדים תקנו ולא קים לי' בפ"פ לאסרה עלי' מיד דהא גם לתוס' קשה כנ"ל. וכונת רש"י במ"ש ואעפ"י שאין וכו' משמע דר"ל מה"ט ראוי שלא להאמינו נ"ל משום דקשי' לי' הרי אבעי' דלא איפשטא בר"פ האשה רבה אי עד אחד נאמן באיסורים נגד חזקה או לא א"כ אמאי נאמן הכא לאוסרה עלי' נגד חזקת היתר שלה ובמלת' דעבידא לגלוי נאמן שפיר גם נגד חזקה ועיין תוי"ט יומא רפ"ג בשם ירושלמי לכן פי' רש"י ואעפ"י שאין הדבר יכול להתברר אלא על פיו ולא ה"ל להאמינו נגד חזקה לגבי' נפשיה הוי מהימן לשוי' עלי' חתיכה דאסורה, והטעם דהא הרשב"א ס"ל שוי' אנפשי' חד"א אפי' נגד עדים מהני וכ"ש נגד חזקה ואפי' להמ"ל דפליג בעדים נגד חזקה לכ"ע מהני דטוען ברי נאמן נגד חזקה הבעל דבר על עצמו, ולכן סיים רש"י שפיר אבל להפסידה כתובתה לא מהימן משום דנגד חזקה לא מהימן במה שנוגע לאחר, אמנם גם באיסו' גופי' משכחת לה אם אחר טענתו פ"פ נתאלמנה אי היא אסורה לכהן משום זונה או לא וקשי' דיוקי רש"י אהדדי תחלה דייק רש"י לגבי' נפשיה הוא מהימן והיינו כנ"ל דשוי' אנפשיה חד"א מהני נגד חזקה לכ"ע משמע אבל לגבי אחרים אם נתאלמנה לא מהני נאמנותו לאסרה לכהן שהוא נגד חזקה, ולבסוף סיים אבל להפסיד כתובתה לא מהימן משמע אבל לאיסור' מהימן אפי' לגבי אחריני כגון לכהן. ונ"ל כיון דבאמת איבעי' לא איפשט' אי נאמן עד אחד באיסורין נגד חזקה או לא לכן נקט רש"י מלתא דספיק' לגבי נפשיה לאסור ודאי מהימן ולהפסיד כתובתה ודאי לא מהימן אבל לאסור לאחר ספיק' הוא כנ"ל ועי' רמב"ם פח"י מאי' ביאה הלכה ט' א"א שאמרה לבעלה נאנסתי אעפ"י שמותרת לבעלה כמ"ש הרי היא אסורה לכל כהן שבעולם אחר שימות בעלה שהרי הודית שהיא זונה ואסרה עצמה ונעשה כחתיכה האסורה וכו' משמע דוקא על פי הודאתה אבל לא על ידי טענת הבעל פ"פ מצאתי והיא מכחשת ואומרת בתולה הייתי דוקא עליה אסורה ולא לאחרים כשתתאלמן וה"ט שאין נאמן עד אחד נגד חזקה, וה"ה ביאר שם דלמדו רמב"ם מש"ס לקמן י"ב דאמרי' אומרת משארסתני נאנסתי נאמנת משום דפסלה נפשה מכהונה ויש לה מיגו דמוכת עץ ע"ש, וראיתי להגאון הח"ץ בתשו' סימן ק"ן הניחו בצ"ע דאפילו אי מוקי למתני' באשת כהן שאסורה עליה התם ודאי כיון שלשעתה אסורה דהוא אומר פ"פ מצאתי נאמן לכן שוי' חתיכה דאי' משא"כ באינה נאמנת באומרת טמאה אני משום עיניה נתנה באחר מנ"ל שאסורה לאחר זמן ע"ש, ולענ"ד