חידושי מהרי"א על כתובות טו

ר"ת לעיל שצריך לדם שלא יתלכלך פ"א משום דמלאכה שאצל"ג הוא ופטור אבל לשמואל לטעמי' דס"ל במלשאצל"ג חייב כר"י בשבת מ"ב מודה ר"י לר"ת וגם בהערה בה צריך לדם הוא ופריך שפיר ע"ש, ולענ"ד עדיין קשה דהא מ"מ מתני' י"ל כר"ש ס"ל מלשאצל"ג פטור ושפיר מחלק בין הערה בה דשוב אין צריך לדם לכן שרי ול"ל דאם כן אמאי שביק שמואל לב"ה דסברי כר"ש במפשאצל"ג ועביד כר"י דהא מהאי דשמואל דהכא לא מוכח דסביר' ליה כר"י באצל"ג דאיהו מיירי הכא בתחילה שלא הערה בה עדיין כלל וצ"ע. לכן נ"ל לפמ"ש הפ"י עצמו לתרץ לעיל שלשה קושי' התוס' דף ה':

בד"ה מהו לבעול וכו' דשפיר ידע ממתני' בתולה ניסת ברביעי וגם משתי הברייתות אלא כל הני מיירי בתחילת ביאה שלא הערה בה עדיין אבל אם כבר הערה אבעי' כלהו שפיר אי מותר בשבת הגמר ביאה אם כן עלה קאי שמואל ואוסר אפי' כהאי גוונא ופריך שפיר עליה ממתני' דב"ה דכה"ג שכבר הערה בה עכ"פ קתני דמותר אלא דתוס' סתם הוא ר"י הזקן דפי' לדם צריך לראות אם בתולה היא ומ"מ הקשו על האי בעי' ממתני' וברייתות ע"כ ס"ל לתוס' דבהעראה ליכא שבירת בתולים כלל ועיין ט"ז וב"ש באה"ע סי' ז' ופריך הש"ס שפיר גם לפי' הר"י לדם צריך אין לחלק בין הערה בה או לא ומשום קושי' זו הוכיחו תוס' כן. אבל הא ק"ל לפי מ"ש הפלאה במכלתין ר"פ אעפ"י למ"ד כתובה דאוריית' היינו בנבעלה דוקא אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה לא דממוהר הבתולות ילפינן לה דזכי לה רחמנא תחת שבירת בתוליה, ונראה לי לפי זה דבהעראה לבד כבר קנתה כתובה דאו' כיון דשיבר מקצת בתולים ואם כן מאי פריך דלמא שמואל דאמר הלכה כר"ש דאמר דשא"מ מותר הא דאוסר לבעול לא משום חבורה או פתח אלא משום קונה קנין דע"י הבעיל' קנתה היא הכתובה דאו' וכמו דאסרו בירושלמי ביאת אלמנה בתחילה בשבת מה"ט והיינו בתחיל' ממש אבל מתני' דב"ה שכבר הערה בה וקנתה כתובה לכן מותר גמר ביאה בשבת. ונ"ל שמואל לטעמיה הא קאמר לקמן דף יו"ד כתובה דרבנן ולדידיה פשיט' לי דנכנסה לחופה ולא נבעלה כלל אפילו בהעראה י"ל כתובה דהא איבעי' לן אפי' בארוסה אם תקנו לה כתובה או לא וע"כ טעמו משום חבורה או פתח הוא אוסר ופריך שפיר כנ"ל, אמנם לפמ"ש לעיל בסמוך דעת הט"ז וב"ש ותוס' דשמעתין דליכא השרת בתולים כלל בהעראה א"כ גם למ"ד כתובה דאו' אתי שפיר לדעת הפלא"ה הנ"ל גם בהערה בה לא קנתה עדיין כתובה כנ"ל ולק"מ והפ"י תירץ עוד לקושי' הנ"ל לפי' הר"י לדם צריך הא חילוק יש בין הערה בה כבר או לא דקושי' הס"ס הוא ללישנא דלפתח הוא צריך ע"ש, ותמוה חדא דרש"י פי' בהדי' הקושי' והתי' לענין חבורה בד"ה מאי לאו וכו' ושמעינן מינה נמי דמותר לבעול בחבורה בשבת עכ"ל, ובד"ה שמשיר צרורות, והאי נמי דלמא מחבל פורת' וכו' עכ"ל, ועוד מנ"ל להקשות כשמואל אליביה דחד לשנא ודלמא שמואל דאוסר ס"ל כהאי לשנא לדם הוא צריך ולא תקשי והא דהמתין ר"ח להקשות אדשמואל ולא פשיט האיבעי' מעיקר' מהא מתני' והל"ל ת"ש וכו' כיל פשוט משום די"ל מתני' ר"ש היא דשא"מ מותר ואנן קמבעי' כן הא גופיה נמי הלכה כר"ש או כר"י, ומה"ט נמי לא קאי קושי' דר"ח גם על רב דאע"ג דאוסר דשא"מ מתיר לבעול משום דמקלקל הוא בפתח ובחבורה די"ל ממ"נ לנהרדע' דרב אוסר ה"ט דס"ל דשא"מ אסור כר"י א"נ מקלקל בחבורה חייב כר"ש ומתני' כר"י דמקלקל בחבורה פטור ומשום מצוה מותר, ואי מתקן הוא י"ל איפכ' מתני' כר"ש דשא"מ מותר, אבל לשמואל דאמר הלכה כר"ש דשא"מ מותר ומ"מ אוסר לבעול לבי רב ע"כ דס"ל מתקן הוא ומכוין נמי הוא לכן מקשה עליה דוקא ממתני' כנ"ל. ע"ב אלא אמר רבא תנאי היא דתנא חדא אם לא עשה מעשה וכו' פטור אף בשלישי ותני' אידך ראשון ושני פטור שלישי חייב, וק"ל לפמ"ש הרע"ב בברכות שם תרי טעמא דורדא אי לקיומי מצות פו"ר ואי כדי שלא יעשה כרות שפכה, ולכאורה נ"מ אם כבר הערה בה לפמ"ש המ"ל פט"ו מאישות הלכה ד' ובשעה"מ פ"ג מהל' א"ב הלכה ט"ו דפליגי רש"י ותוס' ורמב"ם אי יכולה אשה להתעבר ע"י העראה וא"כ אי טרדא דמצות פו"ר כבר פסקה ע"י העראה אפשר שכבר נתעברה אבל טרדא דכרות שפכה איכה גם בגמר ביאה וא"כ מנ"ל לרבא דפליגי ברייתות דלמא לכ"ע מותר לבעול בשבת אלא הא דשלישי חייב אפי' חל בחול נמי ומיירי אחר שכבר הערה בה ראשון ושני דליכא תו טרדא דמצוה אבל שני פטור דלא סגי בהערא' דראשון דאפילו בגמר ביאה אין אשה מתעברת מביאה ראשונה ולא עשה מעשה היינו בגמר ביאה ובריית' דפוטר אף בשלישי היינו בלא עשה בה מעשה כלל גם העראה לא, ונ"ל א"כ מ"ש שלישי חייב דנקט הא שפיר המ"ל גם שני פטור כה"ג אם הערה בה פעמים ושלש בלילה ראשון אע"כ דאפי' יכולה להתעבר ע"י העראה היינו דוקא אשה שנבעלה כבר בגמר ביאה שפתחה פתוח אבל בתולה שפתחה סתום לכ"ע אינה יכולה להתעבר בהעראה ומ"מ איכא טרדא דמצוה על קיום פו"ר כנ"ל, אבל אין לומר דרבא ס"ל כאידך טעמא טרדא דכרות שפכה לכן ס"ל דע"כ פליגי תנאי, וממילא אפשר לפרש פי' חדש אליבי' דאביי דמשני התם נמי בטרדא פליגי ה"פ דפליגי בהני תרי פירושי הרע"ב בריית' אף שלישי פטור ס"ל טרדא דכרות שפכה ובריית' דשלישי חייב ס"ל טרדא דפו"ר ונ"מ אחר שהערה בה ראשון ושני כבר פסק הטרדא כנ"ל, א"נ אביי ס"ל רק טרדא דפו"ר לכ"ע ובריית' דשלישי פטור בהערה בה וברייתא דשלישי חייב בלא הערה בה מיירי וא"צ לדוחק רש"י בפי' בטרדא פליגי. ונ"ל דא"א לומר כן דאו"ר פליגי בהני תרי טעמי ורבא ס"ל טעמא דכרות שפכה ולא אביי, דנהפוך הוא אם איתא לה"ט דכרות שפכה שפי' הרע"ב ע"כ היינו רק לאביי דס"ל לא בעי' טרדא דמצוה ממש אלא גם טרדא דלא בעיל פוטר אבל לרבא דבעי' טרדא