חידושי מהרי"א על כתובות קנח

כנ"ל ולכן בהכרח מקשה רק לרבה על לחרישה ועול"ט אבל על לטביחה ועול"ט לא ק"ל לא לרבה ולא לר"ה די"ל כי קושי' ה"נ קאמר וכו' נעשה כמי שלקח זה בטלו וכו' כנ"ל. רש"י במתני' ד"ה הראשונה וכו' אם שכי' טוענת וכו' השבעי לי וכו' וכן הוא לשון הרע"ב והניח תוי"ט בצ"ע דהא אין נשבעין על טענת שמא רק לפי שהם נכסים משועבדים וא"כ אנן טענינן לה ונ"ל לתרץ דוקא אם בבירור שרוצה לטרוף ממשעבדי אזי אנן טענינן לה משא"כ אילו ספק הוא דשמא לא הוי נכסים משועבדים וא"כ רש"י כתב בהדי' דלמא לא משתייר לי נכסים כשיעור כתובתי וכו' משמע דעדיין לא פסיקא לכן אם טוענת בעצמה השבעי לי' משבעי' לה אבל אנן ודאי לא טענינן דה"ל כמו ס"ס וכמובן, ועוד י"ל דרש"י כתב השבעי לי שלא גבית משל בעלי כלום משמע גבית מעצמך ע"י גניבה וע"כ לפרש כן דאי שלא מחלה לו ל"ל דהא ע"כ שטר כתובה בידה מיירי שעי"ז נראה מי קודם ושלא התפיסה צררי נמי במת פתאום כ"צ וא"כ על גניבה לחוד הרי קיי"ל בכתובה נשבעת גם ע"ז ע"י גלגל שלא מחלה ושלא התפיסה צררי כמ"ש בשו"ת מעשה חייא סי' א' אבל בעלמא א"צ לשבע שלא גנבו דאחזוקי אינשי בגזלנא וגנבא לא מחזקי' כמ"ש בח"ה סי' פ"ז וסי' ע"ה ולכן אנן לא משבעי' לה אבל אם היא טוענת באמתלא שהיא מורי' התיר' מהני טענתה. דף צ"ג ע"א אמר שמואל בכותבת דו"ד וכו' וק' ה"ל להק' וכי כתבה מאי הוי והתניא האומר וכו' כמו ר"פ הכותב ולקמן צ"ה והנה בספר הפלאה פשיטא לי' מלתא דע"כ מיירי בקנו מידה מה"ט כמו בר"פ הכותב ודף צ"ה ולא הרגיש אמאי לא פריך הש"ס ומשני לה, והפ"י בשם מג"ש כתב דמיירי בלא קנו וכו' ולא פי' שיחתו דא"כ מ"ט מהני ונ"ל עפ"י קושי' מהרי"ט לקמן צ"ה מאי פריך הש"ס דלמא האומר לחבירו בדבר שגוף קנוי לו דוקא בעי' לשון טוב משא"כ התם. אין הגוף לה רק שיעבודא בעלמא וקיי"ל מחילה א"צ קנין ודלמא מהני להפקיע השיעבוד אף לשון גרוע דו"ד וכו' ע"ש ונ"ל לתרץ עפ"י דעת הטור וסמ"ע סי' י"ב סקכ"א בשטר צריך קנין אם לא החזיר השטר מיד וכו' ע"ש ולק"מ קושי' מהרי"ט והתינח לקמן צ"ה דה"ל להחזיר השטר כתובה ללוקח השדה כיון דמיירי שלא נשאר דבר אחר לכתובתה רק אותו שדה לבד משא"כ הכא דע"כ גם השני' נוטלת חלקה אף אחר המחילה ול"ל דה"ל להשכי' להחזיר השטר כתובתה ליד הראשונה בעלת הק' ונקטי' כי קושי' מחילה א"צ קנין כיון דא"ל קנין בגוף הקרקע אלא שיעבוד כנ"ל ועמ"ש לקמן צ"ה לתרץ בזה קושי' תוס' שם. והנה לכאורה י"ל עוד לתי' רבינא מתוקם מתני' בשתי תפיסת שתפסה מטלטלין וכיון דמטלטלי לא משעבדי לכתובה ה"ל כמו כותב לה ועודה ארוסה ועי' תוס' לקמן צ"ה ותירוצם שם ליתא במטלטלים ואם כן א"צ קנין, אמנם ז"א דהא רש"י פי במתני' ושלשתן נחתמו ביום א' ולתי' רבינא הרי במטלטלי' מיתוקם וקיי"ל אין דין קדימ' בהם ועכ"ל, רש"י פי' כן לתי' דשמואל וס"ל כיון דרבינא דמוקי לה במטלטלים לא מוקים לה בכותבת דו"ד וכו' כדמוקי לה שמואל ממילא נמי שמואל דמוקי לה הכי ע"כ לא ס"ל לאוקמה במטלטלים דא"כ הוי משני כרבינא וא"כ לשמואל הדק"ל אמאי לא פריך הש"ס וכי כתבה מאי הוי, ודוחק דרש"י נקט קושטא דמלתא לשמואל מיירי בקרקע וקנו מידה אבל הס"ס לא רצה להק' בפשיטות על שמואל דדלמא מוקי לה במטלטלים. מלבד שזה דוחק, עוד נ"ל דליתא כלל דא"נ מיירי במטלטלים ק' ממ"נ קושי' זו אי משום דלא משעבדי לכתובה אלא תפסו א"כ ה"ל דומי' דכותב לה קודם ארוסין דלא מהני לדעת הר"ן ורשב"א והכי קיי"ל המחבר ססי' ס"ט ורמ"א רסי' צ"ב כיון דאנן לו שייכות עדיין בי' ה"נ מטלטלים לכתובה קודם תפיסה, ואת"ל לחלק ביניהם כיון דמהני עכ"פ תפיסה מקרי שפיר שייך בי' וה"ל כמו כותב לה ועודה ארוסה מ"מ לא מהני סילוק רק בדרבנן כגון מזונות ופירות בר"פ הכותב כדעת רש"י ותוס' שם אבל כתובה דאו' כגון הכא לאו והמ"ל פכ"ג מאישות הק' על התוס' לקמן צ"ה ד"ה וכי וכו' מאי הק' תוס' לטעמם התם כתובה דאו' ע"ש ותי' דקושי' תוס' הוא א"כ ה"ל לש"ס להביא להק' מהא דר"כ ור"ה דמינה דייקי' בדאמר לא מהני סילוק אבל מברייתא דהאומר לחבירו וכו' לחוד לא תברא ע"ש וא"כ הכא הדק"ל ועכ"ל כתי' א' הנ"ל ועי' ת' מעשה חייא סי' ג'. דף צ"ה ע"ב תוס' ד"ה ואין וכו' מיהו תימא וכו' הא נמי פשיטא וכו' וי"ל וכו' אפי' היכא דלא שקלה וכו' והנה רש"י כתב וז"ל שהרי יורשיה גובים כתובתה וכו' משמע בהדי' דס"ל אי אין גובים יורשי הבעל חייבים וכו' וק' עלי' קושי' תוס' פשיטא ומאי קמ"ל מתני' ונ"ל דנשמר רש"י מזה במתק לשונו שכ' אין חייבים וכו' אם מתה וכו' והוא שפת יתר ונ"ל כוונתו אם מתה קודם שגבתה הכתובה שהרי יורשיה גובים כתובתה מיורשי הבעל דייקא והא קמ"ל דה"א כיון דמחוסר גוביינא אינהו יורשי הבעל במקום אביהם קיימי ולקברינה אינהו וליפטרו קמ"ל דיורשיה גובים מהם והם חייבים, ועוד י"ל לפמ"ש תוס' ד"ה נזונות תנן וכו' פי' האבעי' הוא אי נזונות תנן אם כן לאנשי יהודה שמדעתן נזונות אין מעשה ידיה שלהם ע"ש א"כ קמ"ל מתני' טובא רישא נזונות לאנשי גליל לכן מ"י שלהן אבל לאנשי יהודה אין מ"י שלהן אבל בחיוב קבור לכ"ע כיון דיורשיה יורשים כתובת' אין יורשי הבעל חייבים בקבורה ולק"מ קו' התוס' פשיט' דבעל גופי' לא מחייב היכא דלא ירית כתובתה יורשים שאני דהרי מזונות יוכיחו דבעל אין נותן אא"כ מ"י שלו ויורשים נותנים ומ"י שלה לאנשי יהוד', אמנם תוס' מ"מ הק' שפיר דא"כ ה"ל לפשוט האבעי' דע"כ נזונות תנן, ועוד הא באמת מסקי' הנזונות תנן וא"כ ק' פשיטא, ונ"ל דממ"נ לק"מ קושי' תוס' דק"ל מאי מבעי' לי' כלל וכן למסקנא אי הנזונות תנן והא מדתני מתני' ואין חייבים בקבורתה מכלל דרישא נזונות חייבים קאמר