חידושי מהרי"א על כתובות קנז

בביאור הדבר זה הדק היטיב ע"ש וא"כ מבואר דאזלי רש"י ור"ת לטעמיהו. תוס' ד"ה הכא וכו' הק' לר' יוסף לא מהני קנו וכו' ונ"ל דמהרי"ט הק' מאי פריך הש"ס כלל דלמא באומר לחבירו שדה וכו' דוקא דבר שהגוף קנוי לו בעי' מתנה בלשון טובה משא"כ הכא דאין לה קנין בגופה של קרקע אלא שעבודא בעלמא וקיי"ל מחילה א"צ קנין ודלמא מהני להפקיע השיעבוד אף לשון גרוע דו"ד וכו' דהא ל"ל מדו"ד סליק נפשי' ובא מגופה של קרקע ע"ש והא דלא הק' מהרי"ט כן ג"כ על הש"ס ר"פ הכותב נ"ל משום דפירות ידו כידה וזוכה בגוף הקרקע כמ"ש תוס' דף מ"ד ע"ב ד"ה זימנין ע"ש ונ"ל לתרץ הרי קיי"ל נמי בשטר מחילה צריכה קנין כמ"ש הטור סי' י"ב בח"מ וסמ"ע סקכ"א שם והכא שטר כתובה בידה ולא נתנתה ללוקח כיון שלא נשאר לכתובתה ד"א, אמנם בירושלמי דגיטין מובא בש"ך רס"י רמ"א ובהג"א ב"ק ס"פ כיצד פליגי אמוראי בזה וא"כ ר' יוסף מצי ס"ל מהני אף בשטר מחילה ומעיקרא לק"מ קושי' הש"ס אליבי'. דף צ"ג ע"ב רש"י ד"ה פחתו וכו' ותיובתא דשמואל משמע אפילו אליבי' דרבה, אבל תוס' פי' ד"ה מאי וכו' ותיובתא דר' המנונא וכ' מהרש"א דק"ל לתוס' דאי כפי' רש"י ה"ל לש"ס להקשות ולמירמי מתני' וברייתא דלעיל ע"ש, ונ"ל לתרץ זאת לדעת רש"י דק"ל מ"ש דנקט שמואל השכר לאמצע ולא נקט נמי הפחת וכדנקט מתני' פחתו או הותירו ועכ"ל דשמואל ס"ל גם הפחת לאמצע מדפריך עלי' ממתני' גם מפחתו דקאמר מאי לאו פחתו פחתו ממש, ואין להק' מנ"ל לש"ס הא דלמא שמואל באמת מודה בפחת וצ"ל משום דסברא הוא כיון דשכר לאמצע הה"נ הפחת דאל"כ לקה מה"ד כמובן, א"כ ק' מיהת מ"ש דשמואל שבקה ולא נקט בהדי' הכי ונ"ל דהא טעמא דשמואל הוא משום אומדנא הוא שמחל לו כמ"ש הרא"ש וק' הא בר"פ המוכר פירות אמרי' דאי הולכין בממון א"ה תליא בפלוגתא דר"א ורבנן אי אזלי' בתר אומדנא וא"כ הרי שמואל ס"ל אין הולכין בממון א"ה וה"ה אחר אומדנא וק' שמואל לטעמי' ונ"ל דזהו דוקא להוציא ממון מחזקתו כמ"ש תוס' ב"ב כ"ג ע"ב וספ"ק דכתובות משא"כ הכא השכר לא הוי להוציא מחזקה דריווח מעלמא אתי אמנם ההפסד מקרן ה"ל להוציא מחזקת ממון הדק"ל וצ"ל כיון דשכר לאמצע תו ממילא בע"כ הפחת ג"כ לאמצע דאל"כ לקתה מה"ד אלא איידי דבעי לקנות הריוח גמר ומקנה נמי להפסד וה"ט דלא נקט שמואל תרתי השכר וההפסד לפי שאין שוים בטעמם ועיקר דינו רק על השכר אלא דהפסד ממילא נשמע כנ"ל, אמנם כן לכאורה י"ל איפכא דהפחת לא אזלי' בתר אומדנא שיהי' לאמצע משום דה"ל להוציא ותו ממילא השכר נמי אינו לאמצע משום דלקתה מדת הדין ובר"פ המוכר פירות שם מסקינן דתנאי פליגי בי' אי הלך א"ה בממון וגם אי הלך בתר אומדנא תנאי היא וא"כ מתני' וברייתא לק"מ די"ל מתני' כרבנן דר"א דלא אזלי' בתר אומדנא בד"מ להוציא ממון ולכן ע"כ פחתו חולקין לפי המעות וממילא הותירו נמי ל"ל לאמצע ומה"ט נקט מתני' תחילה פחתו וכו' ולא איפכא כמובן אבל ברייתא ס"ל כר' אחא דהולכין בתר אומדנא לכן שכר ופחת לאמצע, אבל לשמואל לטעמי' דס"ל נמי אין הולכין בממון אחר הרוב וה"ה בתר אומדנא ומ"מ ס"ל השכר לאמצע וע"כ דס"ל איפכא כאן דשכר לא הוי להוציא א"כ תו ה"ה פחתו נמי לאמצע וק' עלי' מתני' דאיפכא תניא וזהו כונת רש"י תיובתא דשמואל דייקא ור"ל שמואל לטעמי', ואף לפי מאי דדחי הש"ס ב"ב צ"ג הפימא כתנאי דשמואל אמר לך ר' אחא לא קאמר אלא התם דהוא גופי' מוחזק אבל בתר רובא לא אזלי' ופי' רשב"ם שם משום דליתא קמן מ"מ הרי באמת אפי' רובא דאית' קמן ס"ל לשמואל דלא מהני בממון וכמ"ש במ"א הרבה מזה ועוד התם ר"ל ה"ל אומדנא בחזקה דאי' קמן כיון דהוא עומד בצדו כמ"ש רשב"ם שם אבל אומדנא דהכא דעת השורף לא הוי אית' קמן כיון שדנין ואומדין דעתו ומחשבתו ולא עדיף מרובא דליתא קמן ודוק. אמנם לענ"ד הא ק"ל לתוס' אם אי' כפי' רש"י ה"ל לש"ס לאקדומי קושי' זו ממתני' מקמי' קושי' א' דמקשי לרבה מברייתא אם משום דטפי עדיף להק' ממתני' יותר מבריית' ומכ"ש דמתני' במקומה מתני' הכא, ואי משום דקושי' כוללת הוא טפי לרבה ולר"ה משא"כ מברייתא לא הק' ש"ס רק לרבה לבד אבל לתוס' א"ש דפריך הש"ס כסדר על הראשון ראשון תחילה על רבה ואח"כ על ר' המנונא והנה אליבי' הפוסקים פליגי אי ס"ל בלטביחה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וכו' או אפי' בלחרישה ועומד לטביחה ועי' ברא"ש שהק' אי ר"ה מודה בלטביחה ועומד לטביחה א"כ אדפריך הש"ס לרבה מברייתא לפלוג ולתני בדידי' ה"ל למיפרך נמי לר"ה לפלוג בדידי' ולתני סיפא לטביחה ועומד לטביחה ע"ש ולענ"ד אף אי ר"ה פליג בכל גווני מ"מ ק' אדפריך הש"ס על רבה מלחרישה ועומד לטביחה ה"ל להקשות על רבה עדיפא מאי לאו בלטביחה ועומד לטביחה דאל"כ לפלוג ולתני בדידי' וכ"ש דתקשה עלי' דרב בחרישה ועול"ט, ונ"ל דק"ל להמתרץ דמשני ה"נ קאמר נעשה כמי שלקח זה בשלו וכו' וק' מ"ש דנקט תנא כה"ג הל"ל לחרישה ועומד לטביחה נעשה כמו לטביחה ועומד לטביחה וכו' דהרי זה מסתבר טפי ופשיטא הוא כמ"ש תוס' ד"ה מאי וכו' ונ"ל דאי הוי תני ונקט סיפא לטביחה ועומד לטביחה זה נוטל וכו' לא הוי שמעי' כלל בכחרישה ועול"ט אלא הוי מוקמי' רישא בכה"ג לחרישה ועומד לטביחה ולא הוי אמרי' בד"א וכו' נעשה וא"כ י"ל גם המקשה אסיק אדעתי' די"ל ה"נ קאמר בד"א וכו' נעשה וכו' אבל הא ק"ל אי סיפא ר"ל נעשה וכו' נ"ש דנקט לקח זה בשלו וכו' הל"ל לטביחה ועול"ט ונימא נמי נעשה לחרישה ועול"ט כמו לטביחה ועומד לטביחה