חידושי מהרי"א על כתובות קנו

דלמא דוקא במכר כל נכסיו המשועבדים לה הוא דמקחו בטל דיכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי דאומדנא הוא דלא תפסיד עצמה משא"כ הכא במתני' מכר את שדהו אחת שפיר י"ל מקחו קיים דנתרצה היא כיון שנשאר לשעבודה שאר נכסיו לכן פי' רש"י דהתם מוקמי' לה באחת מאותן ג' שדות וכו' נמי מקחו בטל' ומ"ש רש"י בטל משמע לגמרי ואפי' בחיי הבעל וכו' לכאורה תמוה דהא לא צריך לזה דא"נ בטל רק בשעת טירפא ובינתיים המכירה קיימת נמי קשי' מתני' דאינה טורפה קתני, ונ"ל כונתו לתרץ תמיה' התוס' בד"ה כתב לראשון וכו' דהא רב ס"ל בשטר קנה והכא מוקי הא מתני' כר"י דגם בכתבה לו מקחו בטל וכו' ומהרש"א הקשה דה"ל לתוס' להקדים קושי' זו על המקשה דמתני' כתבה לו ללוקח קתני ובשטר הרי אמר רב קנה ומאי פריך כלל הש"ס, ונ"ל לתרץ שני הקושי' גם על המקשה וגם על התרצן פי' רש"י הכי הכא מקחו בטל משמע לגמרי ואפי' בחיי הבעל ועלה אמר לא שנו וכו' אבל בשטר קנה דייקא ולא קאמר בשטר מקחו קיים דהוי משמע קיים לגמרי ואינה טורפה האשה אלא קנה דייקא ור"ל בנתיים מיהת קנה בחיי הבעל ואין המקח בטל לגמרי וא"כ שפיר קשי' עלי' ממתני' הכא דאינה טורפה כלל, ומתרץ נמי שפיר מהא דכתב לראשון וכו' וחתמה לו איבדה כתובתה דייקא משעת גוביינא נמי ר"י אומר יכולה היא שתאמר נ"ר עשיתי לבעלי אתם מה לכם עלי דייקא ר"ל בשעת גוביינא טורפה בטענה זו אבל בינתיים מודה ר"י דהמקח אינו בטל וכרב בשטר קנה וכ"ה לשון רש"י בד"ה אבדה כתובתה אם אין שם ב"ח וכו' יכולה היא שתאמר ומן השני תגבה וכו' ר"ל על שעת הגבייה פליגי, וגם סיום לשון רש"י הנ"ל נראה כונתו בפשוט טפי כיון דמתני' הכא מכר את שדהו קתני שדהו שלו ממש המשועבד לכתובתה א"כ דלמא מתני' דגיטין בנצ"ב שהכניסה שום משלה מיירי דניחא לה בשבח בית אביה שאני לכן פי' רש"י דבב"ב הא מוקמינן לה באחת מאותן ג' שדות וכו' כנ"ל. גמ' דף צ"ה וכי קנו מידו מאי הוי תימא נחת רוח וכו' והק' המפורשים דמשמע אי לאו דאוקימנא בקנו מידו לא הוי ק"ל ומ"ש ועוד קושי' הקדימה מ"ט לא הקדים מסדר הש"ס להקשות קושי' זו ונ"ל דהנה טענה זו דנחת רוח עשיתי וכו' י"ל דוקא בנשואה היא אבל בארוסה עדיין ליכא חיבה וקורבה כ"כ לא אמרינן נחת רוח וכו' ותוס' ד"ה וכי כתב לה וכו' הק' מאי פריך כלל ותי' משום דגבי' ממשעבדי כתובתה וזהו בנשואה דוקא אבל בארוסה דעת הר"מ הוא דאפי' בכתב לה לא גבי ממשעבדי עי' ברא"ש ר"פ אעפ"י ובש"ע ססי' נ"ה וא"כ אי הוי מוקמי' מתני' בכה"ג שכתבה ללוקח כן בעודה ארוסה תו ל"צ לאוקמי' בשקנו מידו אלא י"ל כי קושי' תוס' לאמת וא"כ מבואר מתחילה אין מקום קושי' תימא נ"ר עשיתי וכו די"ל דמיירי שכתבה כן בעודה ארוסה ועכשיו היא נשואה כמשמעות לשון משנה שהי' נשוי אבל השתא דמשני לקושי' ראשונה בקנו מידו דוקא וע"כ לא רצה לאוקמה בארוסה והא דנקט מתני' שהי' נשוי אגב אידך מתני' דכולהי פרקין אלא שתחילה הי' נשוי וכו' ואח"כ מכר וכתבה לכן פריך שפיר וכי קנו מידו דוקא באופן זה דלא סגי בלא"ה מקנו מידו מאי הוי הא לא מהני הקנין, ודע דהב"ש סי' ק"ה סקי"א העלה דאם מחלה ביחד הכתובה ונדוני' לא אמרי' נ"ר עשיתי וכו' כמו דבכתובה לא אמרי' הכי גם בנדוני' לא ע"ש והגאון המקנה בק"א סי' ק"ה ס"ג בהג"ה אות ד' ובסי' צ' סעיף י"ו אות ל"ד הניחו בצ"ע מדלא משני הש"ס הכי בדף צ"ה דמכרה נ"מ ונצ"ב ביחד מיירי ודחק לשנויי בדכתב לאחר ע"ש, ותמי' עליו דמתני' דמכר את שדהו קתני ולא נכסי מלוג ולא נצ"ב מיירי. תוס' ד"ה כתבה לראשון וכו' הק' מהרש"א מ"ש שלא הק' תוס' מיד על המקשה דמאי פריך הש"ס הרי מתני' בשטר מיירי וכתבה לו קתני ונ"ל דלכאורה י"ל קושי' הקדימה הנ"ל דמעיקרא אין קושי' די"ל בשטר מיירי אבל א"כ אמאי הוצרך לתרץ שקנו מידו דמשמע קנין חליפין כמ"ש תוס' לעיל נ"ה ע"ב ד"ה מתנת וכו' ות"ל כיון שכתבה לו שטר הרי השטר הקנין וא"צ קנין סודר ועכ"ל משום דלשון גרוע כזה דו"ד וכו' לא הוי שטר הקנאה בזה ותו פריך שפיר וכי קנו מיני' דייקא בלא שטר מאי הוי, אמנם נ"ל דמ"מ הק' מהרש"א שפיר דהא ודאי לרב דאמר בשטר קנה הה"נ בקא"ס אם עשתה נמי דהא כל טעמא רק משום דיבורא אמרה לנחת רוח וכו' אבל מעשה לא עבדה ומ"ש מעשה שטר או מעשה קנין חליפין, ועוד הרי סתם קנין לכתיבה עומד וה"ל כמו בשטר וא"כ כיון דמוקמי' למתני' בקנו מידה ק' בלא"ה מאי פריך תו הרי סתם קנין לכתיבה עומד לכתוב שטר בלשון יפה וטוב והיא היא קושי' מהרש"א ויפה הק' וצ"ל כתירוצו. תוס' ד"ה התם איהו וכו' מה שפי' בקונ' וכו' ולא נהירא לר"ת וכו' אבל אשה כ"כ וכו' שהרי כ"נ לגבות מחיים וכו' והנה לדעת פוסקים מובא ברמ"א בתשו' סי' צ"ג ועי' בספר המפה סי' צ"ג וסס"י ס"ו סעיף י"א בהג"ה מזה דנצ"ב ניתנה לגבות מחיים א"כ גם מכתובה נדחה פשיטות האבעי' וא"כ נ"ל פי' שלישי דלא כרש"י לגמרי ולא כר"ת לגמרי אלא סתם גמ' קאמר לה ומ"מ נדחה ב' הקושי' דרבא וא"צ לדוחק התוס' וממילא דעת ר"ת ור"ח בתוס' כאן מוכח נמי דס"ל גם נצ"ב ל"כ לגבות וכו' ולא כדעת הנ"ל דאל"כ הרי י"ל דמיירי ברייתא בשדה של נצ"ב ואדרבה הרי באותן ג' שדות מתוקם כמ"ש רש"י ואחת מהנה הוא זה נצ"ב שהכניסה לו שום משלה וא"כ נ"פ דאזלי רש"י ור"ת לטעמייהו לעיל בסוגי' דשומרת יבם דף פ' ע"ב דר"ת ס"ל בהדיא כן דנצ"ב נמי ל"נ לגבות מחיים וכבר זכה בהם היבם מיד אחר מיתת אחיו ולא דמי לנפל הבית וכו' דהתם הללו והללו באים לירש וכו' ע"ש אבל רש"י דפליג התם ומדמי לי' לנפל הבית וכו' ע"כ ס"ל התם נמי הללו והללו באים לירש דנצ"ב נתנו לגבות מחיים וכמ"ש לעיל בארוכה