חידושי מהרי"א על כתובות קנה

משום דאתרע שטרו אף לגבות מטלטלים ישבע וטובא איכא א"כ בין הא דר"פ לפוגם שטרו ונ"ל דלא ניחא לי' לש"ס לתרץ טעמא דר"פ בהכי משום דאנן לא קיי"ל כב"נ בחשש שמא תכסיף אלא כרבנן, ועוד נ"ל רש"י נזהר מזה שמפרש בשבועות מ"א שם ולעיל דף פ"ז ע"ב דקושי' ש"ס קאי מה בין זה לפוגמת כתובתה דמתני' ולכאורה תמוה מנ"ל הא ולמה לא מפרש כפשוטו דפריך מבע"ח אבע"ח ור"ל פוגם שטרו דאיתא בברייתא כתובות פ"ז ע"ב וי"ל משום דק"ל כנ"ל דמפוגם שטרו דבע"ח לק"מ דיש לחלק בין גבי' קרקע לגבי' מטלטלים אבל מכתובה דקיי"ל מטלטלי לא משתעבדי כלל פריך שפיר פוגמת למה לי, וא"ל הרי לרש"י לטעמי' לא חיישינן שמא תכסיף רק ביצא ערעור וכנ"ל זהו למהרש"ל הנ"ל אבל השתא לפי' מהרש"א קיימי' וקאי קושי' תוס' כל בע"ח נמי וכו' אף לפי' רש"י וכמ"ש מהרש"א בהדיא י"ל שפיר כונת רש"י הנ"ל כנ"ל, אמנם יותר נ"ל דסברת המקשה בשבועות שם מה בין זה לפוגם הוא בהיפוך דס"ל פוגם נמי בעי' דהוא יטעון אשתבע לי' דל"ל איפכא דהא בהדיא אר"פ אמרי' פי' זיל שלים ואי אמר אשתבע לי משבעינן לי' וא"כ פריך הש"ס שפיר אבל הא קשי' לי טובא לפי' מהרש"א הנ"ל שמא תכסיף הא לא שייך אלא בקרקע ולא במטלטלין ושבועה זו דר"פ אשתבע לי דל"פ מוקי לה הג"א ומרדכי בכתובות פ"ז דוקא באין לו קרקע או שמחל לו השעבוד דאל"כ אין נשבעין על הקרקעות ע"ש וא"כ איך הקשו תוס' דנטעון אנן, איברא דתמוה דברי הג"א ומרדכי הנ"ל ממשנתינו דנשבעין שבועת המשנה על הקרקעות משום תקנת משועבדים לבע"ח ומשום סמא תכסיף וצל"ע ועי' בש"ך ח"מ סי' קמ"ט ודוק:

ודע דרש"י שפי' במשנתינו דבעי' שטענה השני' לראשונה השבע לי, ותמוה דהא קיי"ל מנכסים משועבדים אנן טענינן לשבע ועי' ב"ש והפלאה בק"א סי' צ"ו מ"ש בזה, ונ"ל לפי' מהרש"א בקו' תוס' הנ"ל לטעם שמא תכסיף א"כ לרש"י לק"מ דבן ננס נמי שמא תכסיף דוקא אם טענה השבעי נשבעת שהשלישית היא תחוש לעצמה שמא תכסיף אבל אנן לא טענינן ומדקאמר בן ננס אף היא לא תפרע אלא בשבועה ע"כ גם שלשה הראשונות בחדא גוונא משתבעי אם טוענת דוקא, ועוד נ"ל דז"ל רש"י במשנה השבעי כי שלא גבית משל בעלי והל"ל מבעלי אבל משל בעלי משמע שלא גנבה אבל לא על התפסת צררי דמאי חזית שהתפיס צררי טפי לאחת יותר מלחברתה וא"כ אנן אנשי בגנבי לא מחזקינן ולא טעני' אנן לכן פי' רש"י דבעינן שתטעון היא, ובגמ' גבי שנמצאת שדה שאינה, שלו פי' רש"י שלא גבית כתובתן בחיי הבעל משמע גבייה ממש ולא התפסת צררי דרך פקדון אלא דרך פרעון ותמוה הא קיי"ל א"א פורע תו"ז, וגם הדק"ל למה צריך שתטעון היא וצ"ע. דף צ"ה תוס' ד"ה וכי כתבה וכו' תימא מאי קפריך וכו' והק' המ"ל פכ"א מאישות לדעת מהראנ"ח וסייעתי' אליבי' דתוס' ר"פ הכותב דדוקא בדרבנן מהני סילוק כה"ג ולא בדאו' א"כ הכא כתובה דאו' לק"מ קושי' התוס' ע"ש ונדחק ליישב דכונת תוס' הוא א"כ ה"ל להמקשה להביא גם הא דר' כהנא ורבא ע"ש ולענ"ד נ"ל בפשוט קושי' תוס' הוא מנ"ל לש"ס להק' דלמא מתני' כתובה דרבנן ס"ל ול"ל כיון דע"כ מתוקם כר"מ ור"מ לטעמי' כתובה דאו' ס"ל חדא דא"כ ה"ל לאקדומי אידך קושי' ופירוקה לאוקמה כר"מ, ועוד הרי לאוקמתא דר"פ ע"כ לא מק' תוס' מידי כיון דמיירי בגרושה הרי כבר זכתה בה וע"כ דתוס' קאי לפום הס"ד השתא דלא הק' ש"ס עדיין תימא כ"ר וכו' וא"כ מאי פריך הא כתובה דרבנן והק' שפיר, ועונ"ל דהא ר"ח תני לעיל ר"פ הכותב האומר וה"ט משום דשפיר מתוקם בלא קנין רק בעודה ארוסה וכמ"ש מהרש"א וא"כ ק"ל מ"ש דלא תני ר"ח כמי אמתני' דהכא וכתב' ללוקח וכו' ואמר' ללוקח וכו' וצ"ל כיון דע"כ לא מתוקם רק בקנו מידו והיינו לתי' התוס' אבל אי נימא הכא משום כתובה דאו' דוקא א"כ תק' עדיין אמאי לא תני ר"ח ואמרה ללוקח וכו' אליבי' דמ"ד כתובה דרבנן וכמובן, ובר מן דין לענ"ד מעיקרא לק"מ דהא א"כ כתובה דאו' התינח אם היא רוצה לסלק א"ע מעיקר הכתובה שפיר י"ל דלא מהני לשון דו"ד אף שלא זכתה בו עדיין אבל במתני' הרי לגבה בעלה לא סילקה א"ע מחיוב כתובתה רק נגד הלוקח סילקה שיעבודה מאותו השדה וזו השדה אין משועבד לה מה"ת דקיי"ל של"ד ואפי' למ"ד ש"ד דוקא בבע"ח דיהיב לי' מעותיו וכמ"ש רשב"ם ב"ב בסופו ה"ט דש"ד דילפי' לי' מהאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך וכו' אבל כתובה דהיא לא יהבי' לי' מידי ודאי לכ"ע של"ד והק' תוס' שפיר דהא מהני סילוק אף כה"ג ואף שמת ואין לו נכסים אחרים וא"כ נכסוהי אינן ערבין בי' היינו מדרבנן דמה"ת לא משתעבד ערב דכתובה אפי' כה"ג כנ"ל, אבל א"ל דקושי' תוס' הוא דלמא מיירי מתני' שכתבה כן ללוקח בעודה ארוסה ואז לכ"ע כתובה דרבנן כמ"ש הפלאה בכ"מ:

ז"א דע"ז לא תי' תוס' מידי דכתובת ארוסה הרי אינה טורפת ממשעבדי ועמ"ש לקמן מזה בעל"ד ודוק, ועוד נ"ל פשוט הרי אלמנה ובעולה ומ"ע לכ"ע כתובה דרבנן ועמ"ש דף י"א לר"מ במ"ע וא"כ קושי' תוס' הוא דלוקמי מתני' בנשים כאלו. פי' רש"י מקחו בטל משמע לגמרי ואפי' בחיי הבעל ובב"ב מוקמי' לה באחת מאותן ג' שדות וכו' ותמוה מאי בעי רש"י בזה ונ"ל דהרי תוס' פליגי בזה על רש"י וס"ל דלא בטל מיד ודעת רש"י בשאר נכסים דבטל רק משעת טירפא ועי' לעיל בתוס' דף פ"א ונ"ל דרש"י ס"ל נחית דרגא אם בג' שדות בטל מיד בשאר נכסים בטל משעת טרפא וא"כ מכאן הוכיח רש"י כשיטתו דק"ל מאי פריך הש"ס מאותן ג' שדות אמתני' דמיירי בשאר נכסי ועכ"ל דס"ל ג' שדות בטל מיד וא"כ שאר נכסי עכ"פ משעת טירפא בטל ופריך שפיר והן הן דברי רש"י בטל לגמרי משמע וראי' דהא מוקמי' לה באותן ג' שדות וא"כ ק' מאי פריך הכא וע"כ דנחית דרגא וכנ"ל ודוק, עוד נ"ל כוונת רש"י ליישב