עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › חידושי מהרי"א על כתובות

חידושי מהרי"א על כתובות קנד

Hidushei Mahari Ketuvot 154 · חידושי מהרי"א על כתובות · free full Hebrew text

Open in the reader →

טפי איברא דעדיין ק"ל על הש"ס דדחיק למצוא במאי פליגי ולוקמה הש"ס בכה"ג שהבעל פטרה וי"ל שפיר דפליגי בפלוגת' דא"ש ורבנן אי מהני פטור בגד יורשים או לא וצ"ע, וראיתי בתומים סי' ע"א הנ"ל כשהקשה כן על תוס' כנ"ל ניחא לי' וכתב ז"ל ועכצ"ל דס"ל אם הוא נתן נאמנות אף לגבי לקוחות מהני וה"ה לבע"ח מאוחר וע"כ דאיירי דיתומים פטרוה ובזה לא יחלוק וכו' ע"ש ודבריו תמוהים דהא בפשיטות מצי מיירי דפטרם הוא לכולם פטור שוה רק נגד יתומים ולא נאמנות מפורש גם כנגד בע"ח מאוחר ועוד גם לדבריו עדיין איך ניחא לי' להפוסקים דלא מהני נאמנות נגד לקוחות ובע"ח מאוחר א"ב לוקמה הש"ס פלוגתייהו אי מהני נאמנות מפורש נגד יתומים ובפלוגת' דא"ש ורבנן. תוס' ד"ה שנמצאת וכו' ואומר ר"ת דמשביעין אותה כדי שתפרוש אם התפיסה צררי וכו' ודעת מהרש"ל דדברי ר"ת רק אפי' ר"ת קאי ולא אפי' רש"י ומהרש"א השיג עלי' ומפרש דגם לרש"י קאי ומפרש כוונת ר"ת הוא לפרש רק נוסח השבועה שהוא על התפסת צררי וה"ה דהמ"ל נמי על שלא כתבה לו שובר, ולאפוקי אתי מעל שלא זלזלה במכר ולא גבתה יותר ומשום דמיירי הכא שגבתה עפ"י ב"ד ע"ש, ולענ"ד כבודו במקומו כי רשכבה"ג הוא בחנם השיג על מהרש"ל דודאי לא אתי ר"ת לפרש נוסח השבועה מלבד שאין כאן מקומו אחר פי' ר"ח שכתב תוס', ועוד זאת דזהו פשיטא דעל גבייתה ע"י ב"ד א"ץ לשבע, אבל האמת הוא כמ"ש מהרש"ל דקאי ר"ת רק אדסמוך פי' אפי' ר"ח וכונתו הוא להקשות לשיטת ר"ח דלא יצא עדיין ערעור רק שיריאה שמא תמצא אחת מהנה שאינה שלו ועי"ז תכסיף וק' טובא עדיין מאי הועילו בתקנתן גם אם תשבע יריאה שמא תמצא אותו שדה רביעי' שגבתה היא אינה שלו ותחזור לנגזל וא"כ שמא תכסיף אבל לפי' רש"י ניחא משום שע"י שבועה תו לא איכפת לן [וגם לרש"י ע"י השבועה תסבור שתשאר ודאי בידה ולא תכסיף כלל משא"כ לתוס' עדיין יריאה שמא תמצא וכו' כמובן] א"נ תכסיף כיון שבדין רשאי היא או משום דסברה א"כ יטרוף הנגזל משלישית ישאר בידה מה שגבתה ולא תכסיף לכן תי' ר"ת אליבי' דר"ח דהועילו בשבועה כדי שתפרוש אם התפיסה צררי ואם לא תפרוש לא איכפת לן אם תכסיף כיון דרשאי היא בדין שגבתה ע"י ב"ד ולכן הק' תו שפיר א"כ כל בע"ח נמי ניחוש שמא יכסיף מההוא פחדא ונשביע אותו כדי שיפרוש, שוב מצאתי במור"ם שיף שכ' שלא נתכוין מהרש"ל כמו שהבין מהרש"א אבל לא פי' שיחתו ע"ש והנ"ל כמ"ש ועי' בגליון, והנה גם ע"ז פקח מהרש"א עיניו לפרש כונת תוס' בקושי' זו דלכאורה תמוה ממ"נ אי קאי בעלים הוא הלוה לפנינו ולא טען שישבע לו שהתפיסו צררי מה"ת ניחוש אנן ונשביע אותו ואם נגד היתומים הרי באמת ישבע ופי' מהרש"ל דר"ל לפ"ה שהביאו לקמן בסמוך דכ"ע ל"ל דאביי קשישא וא"צ לשבע נגד היתומים גדולים אף לבן ננס ואמאי ניחוש משום תכסיף ומהרש"א דחה פירושו זאת ומפרש הוא כונתם אי קאי לוה לפנינו וטוען פרעתי או התפסתיו צררי אבל לא טען אשתבע לי דקיי"ל אנן לא טענינן לי' והק' תוס' אמאי לא נטעון לי' אנן משום שמא תכסיף וכדי שיפרוש כמו דהכא הב"ד משביעין אותה משום צררי דשמא תכסיף ע"ש, ובמח"כ איכא פרכא טובא על פירושו זה לא מבעי' לדעת הגאונים מובא בתוס' שבועות מ"א שם ד"ה ולמר וכו' דיכול להפך שבועה זו אשתבע דלא פרעתיך א"כ אין מקום להק' דמשום שמא יכסיף נטעון לי' אנן שישבע כדי שיפרוש הרי לא הועילו בתקנה זו עדיין לא יפרוש אלא יהפך השבועה על אידך ואם ישבע אידך באמת לא יהבי' לי' למאן דמפיק שטרא כלום, ואפי' לר' האי גאון וסייעתי' שם בתוס' דא"י להפך מ"מ מאי קושי' הרי בן ננס הוא דחייש הכא שמא תכסיף ולא קיי"ל כוותי' ולדידי' י"ל קושטא הוא גם לבע"ח משבעי' לי' אנן כדי שיפרוש דשמא יכסיף אבל אנן קיי"ל כרבנן ולא חיישינן לזה לכן לא משבעי' לי', ול"ל א"כ תקשי מאי פריך הש"ס בשבועות מ"א שם על ר"פ וכי מה בין זה לפוגם ודלמא מתני' דפוגם כרבנן דב"נ ור"פ דאמר כב"נ ז"א דמשום דלא קיי"ל כב"נ ומכ"ש אי סתם מתני' דפוגמת דלא כוותי' [וגם בהדי' אמר ר"פ דלא טענינן לי' ע"ש] ודאי ל"ל דר"פ כוותי' אמרה לשמעתי' וס"ל הכי וצ"ע על מהרש"א בזה, וגם ר"פ בשבועות מ"א מצי ס"ל כשמואל ואביי הכא דלא ס"ל כלל שמא תכסיף ומאי מקשים כלל תוס' ועמ"ש לקמן. אמנם לדידי חזי לי לפרש כונת תוס' ככולהי אמוראי הנ"ל ר"ל דקאי קושייתם אתרווייהו בין הלוה לפנינו ובין לגבות מיתמי וכגון שבא ליפרע והשטר עדיין תוך זמנו דקיי"ל אפי' מיתמי גובה בלא שבועה משום דחזקה א"א פורע וע"ז הק' תוס' לפי' ר"ח דהכא תשבע אף דאיכא ספיקא טובא שמא יריאה היא דשמא תמצא שדה א' מהנה שהי' גזולה בידו ושמא עי"ז תכסיף ושמא תפסה צררי לכן תשבע כדי שתפרוש מלבד דאחזוקי אינשי בגזלנא לא מחזקינן ומ"מ חיי' א"כ חזקה א"א פורע תו"ז נמי נהי דחזקה חשיבה טובא היא דה"ל כמו אנן סהדי מ"מ ניחוש שמא יכסוף וישבע כדי שיפרוש דהרי לוה טוען ברי שפרעו ונגד יתומים נטעון אנן וזה קושי' גדולה וראוי הוא לפי' הר"ח, ול"ל דלמא אנן הוא דקיי"ל כרבנן דב"נ ול"ח שמא תכסיף, אבל לב"נ באמת ישבע אף תו"ז וכנ"ל דבש"ס ב"ב ה' משמע בהדי' דליכא תנא דפליג אהא דה"ל חזקה וכו' ואפי' מיתמי וכו' ע"ש כנ"ל. ולכאורה ק"ל עוד לפי' מהרש"א הנ"ל א"כ מאי פריך הש"ס שבועות מ"א על ר"פ מה בין זה לפוגם וכו' והיינו דהמקשה ס"ל אנן משבעי' לי' ודלמא ה"ט דר"פ משום קושי' תוס' דהכא לאמת כפי' מהרש"א משום שמא יכסיף לכן ישבע כדי שיפרוש והתינח בקרקע שייך שמא יכסיף ע"י שירא שמא יבא בע"ח מוקדם ויטרוף ממנו אבל מטלטלין דאין דין קדימה בהם ולכ"ע מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ועי' תוס' בר"פ דף צ' ל"ל שמא יכסיף ול"צ שבועה אבל פוגם שטרו דישבע