חידושי מהרי"א על כתובות קנג

מלבד לג' ושליש המגיע לחלקה אבל אתה נוח לי לדין לא סליקת נפשי לגבך מאותו מנה גם חלקך לא סלקתי לה וזה שנטלה נ' גבר ידה עפ"י ב"ד בשעבוד שטרא ממילא ואין זה רק גרמא בנזקין ומובן התי' שפיר, וממילא א"ש דברי התוס' ד"ה בכותבות וכו' לא ידע ר' מאי קמ"ל מתני' עכ"ל והיינו תוס' לטעמם שמפרשים מדו"ד סליקת כפשוטו אבל לפמ"ש דפי' הוא טעם סילוקי הי' משום דלא ניחא לי דו"ד ליצא לריב אם כן טובא קמ"ל דה"א כיון שאמרה דו"ד א"כ עמכם ה"א דתאמר אח"כ טעם סילוקי הי' רק משום דו"ד עם שניכם אבל מחדא לא איכפת לי הדו"ד קמ"ל. דף צ"ד תוס' ד"ה שנמצאת וכו' ור' מפרש אפי' לאביי קשישא כגון שפטרה מן השבועה עכ"ל והק' התומים סי' פ"ב סק"ד דא"כ אינך אמאי ישבעו למאוחר כיון שפטרם ואי מיירי בקרקע ניחא דלא מהני נגד בע"ח מאוחר אפי' נאמנות מפורש כמ"ש בשו"ע וש"ך סי' פ"ב שם ומשום דאילו רוצה הלוה ליתן הקרקע במתנה לאחר הבע"ח מאחר גובה ממנו אבל מטלטלין הרי י"ל ללוה מיגו דיהיב במתנה וא"כ נאמנות מפורש ה"ל כאומר עכשיו שלא פרע למוקדם ומהני ותוס' ר"פ דף צ' ד"ה ש"מ וכו' כתבו דהכא במטלטלי מיירי ע"ש והניח בצ"ע ובמח"כ לא חזינא תיובתא דהא ודאי אף דתוס' לא כתבו רק שפטרה ולאחרונה משמע ולא להראשונות מ"מ עכ"ל כוונתם דפטר לכולם דאל"כ מאי פסקה דנקט מתני' הראשונות נשבעות ואחרונה לא משום דפטר בזו ולא לאלו הל"ל איפכא אם פטור הראשונות ולא האחרונה נשבעת אחרונה והראשונות פטורות אבל הא נמי אמרינן מסתמא כולם בשוים מיירי שפטר לכולם בפטור שוה לראשונות פטרם רק משבועת יתומים כמו לאחרונה אבל לא פטרם בנאמנות מפורש נגד בע"ח מאחר כמו שלא פטור לאחרונה בזה דהרי היא האחרונה וכיון דלא מוקמינן הא דפטר הראשונות רק משום דעכ"ל שפטר האחרונה א"כ ודאי מיירי דלא פטרם יותר ממנה ולכן נשבעים לבע"ח מאוחר ראשונה לשניה וכו', ומכ"ש לאוקמתי' דר"כ דפליגי בשמא יכסיף וכו' ודכ"ע מאוחר שגבה לא גבה שפיר י"ל בקרקע מיירי ולכאורה עכ"ל בקרקע דאי מטלטלין ל"ל בהו שמא תכסיף וא"כ מצי מיירי שפטרם אפי' נגד בע"ח בנאמנות מפורש ולא מהני ולק"מ. אבל ק"ל הרי מתני' הוא פ' הכותב דף פ"ו דלא מהני פטור נגד יורשים אלא בפטרה בפירוש גם מיורשים נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי וכו' וגם זה רק לא"ש אבל חכמים פליגי וצ"ל כוונת תוס' משום דקיי"ל כא"ש ואם כן אמאי ניחא להו טפי בהא מפי' רש"י כיון דגם לדידהו לא מתוקמא ככ"ע, ועוד א"כ הרי לשמואל קיימינן ואי לדידי' מתוקם סתם מתני' הכא כא"ש ע"כ הלכתא כוותי' ומאי קמ"ל שמואל דף פ"ז לעיל הלכה כא"ש, ונ"ל דארווח לן טובא תוס' לטעמי' שהק' לעיל ד"ה מי שהי' וכו' במתני' אמאי נקט ארבע נשים ותי' דבשלשה ה"א דוקא בכה"ג אמרינן שבועה לא' שבועה למאה לפי שלא נשבע' השלישית קמ"ל אפי' בארבע' נמי ומק' מהרש"א הרי נשמע זאת מבן ננס ע"ש שתירוצו דחק ולענ"ד י"ל דק"ל לכאורה לפי מאי דקיי"ל דנאמנות מפורש נמי לא מהני נגד בע"ח מאוחר:

אבל הא מיהת נ"ל אפי' אי לא אמרינן שבועה לא' שבועה למאה מ"מ לזה מהני נאמנות מפורש נגד בע"ח מאוחר דאם נשבע לבע"ח מאוחר א' אמרינן שבועה לא' שבועה למאה ואם כן בקיצור ה"ל לתוס' לתרץ אי הוי תני רק שלשה ה"א כיון דמתני' מיירי בפטרה משבועה הה"נ דמיירי שפטר לכולם אף נגד בע"ח מאוחר בנאמנות מפורש ולכן שבועה לא' שבועה למאה ועדיין לא שמענו בעלמא הכי לכן נקט ארבעה לאשמעינן ממשנה יתירה דבכ"מ אמרי' שבועה לק' שבועה לא' ונ"ל דהא דמוקמינן מתני' בפטרה משבועה היינו משום קושי' תוס' דאל"כ אמאי פטורה אחרונה אבל אי אחרונה ג"כ נשבע' א"צ לאוקמה כלל בפטרה ואם כן גם לתי' זה עכ"ל דהי' ה"א לחלק משום דאחרונה פטורה א"כ תי' תוס' בקיצור טפי מה"ט לחלק ואם כן קושי' מהרש"א לק"מ דלבן כנס י"ל שפיר כנ"ל כיון דע"כ מתוקם בפטרה משום הת"ק א"כ י"ל דוקא בפטור בנאמנות מפורש אמרי' שבועה לא' וכו' לכן נקט מתני' ארבעה וכנ"ל ואם כן ארווח לן הא כתי' התוס' דמיירי בפטרה דא"ש בזה נמי קושי' תוס' לעיל הא דנקט ארבע' כנ"ל, ועוד ל"ל לקושי' מהרש"א לפי הס"ד לקמן טעמא דמתני' משום דשליחות' עבד ודחי הש"ס הכא ה"ט משום שבועה לא' וכו' א"כ מבן ננס אין ראי' די"ל טעמא דב"נ הוא משום שליחות' עבדה אבל לדידן דקיי"ל ה"ט דשבועה לא' וכו' ה"א לחלק בין כשאחרונה פטורה או לא כמ"ש תוס' וא"ש ולק"מ:

ומ"מ ק' על התוס' מלבד הנ"ל כיון דע"כ לדידהו נמי לאו ככ"ע הוא אמאי ניחא להו טפי לאוקמה שפטר' ועוד ק"ל א"כ אמאי דחיק הש"ס למצוא במאי פליגי ת"ק וב"נ ולימא דפליגי בפלוגת' דאבא שאול ורבנן לעיל פ"ז אי מהני פטור נגד היורשים ת"ק סבר מהני כא"ש, וב"נ סבר לא מהני כרבנן התם לכך נ"ל דכוונת תוס' הוא שפטרוה מן השבועה ר"ל היורשים פטרוה וא"ש, וא"כ ממילא אין מקום לקושי' התומים סי' פ"ב הנ"ל כמובן, שוב מצאתי בתומים סי' ע"א סקי"ב הרגיש להק' כן על תוס' דהכא אמאי לא מוקי ש"ס פלוגת' דב"נ ורבנן בהא אי מהני פטור או לא והוכיח מזה דע"כ כוונת תוס' הוא דיורשים פטרוהו ובזה לא יחלוק אדם דמהני ע"ש ואם כן התומים עצמו נסתר מחמתו כי דבריו בסי' פ"ב הנ"ל נסתרים, ועפי"ז ניחא נמי הא דכתבו תוס' וז"ל ור' מפרש אפי לאביי קשישא כגון שפטרה וכו' ואמאי לא נקטו הכי ור' מפרש אפי ביתומים קטנים כגון שפטרה וכו' אבל כיון דפטרה איורשים קאי עכ"ל בגדולים דוקא דאלו קטנים לאו בני מחילה נינהו ולא מצי פטרי' לי' ואנן טענינן להו ומשבעינן לה וא"כ לתוס' שפיר אתי' ככ"ע לכן ניחא להו בזה