חידושי מהרי"א על כתובות קנא
Hidushei Mahari Ketuvot 151 · חידושי מהרי"א על כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →בתשו' שגמגם ע"ז ע"ש בש"ך, והא נמי לא תקשי לר"ע הרי לא מהני תפיסה כלל ואם כן למה לי למימר ללוקח שיפסיד הל"ל תפיסת מטלטלין שנתן לוקח לבע"ח לא מהני ובע"כ יחזיר להם י"ל באמת רצה מזה גובה רצה מזה או מלוקח או מבע"ח אבל יש נ"מ ליתמי כגון דל"ל לבע"ח א"נ השני נוח לי וכו'. ע"ב דמפקת מיני' עלי הדר וק"ל ת"ל הרי הלוה המוכר יכול לסלק למלוה בזוזי מן הקרקע ואין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח ומה"ת יוכל לומר לאו בע"ד דידי את הרי אומר לו אני אסלקך בזוז והשבע לי תחילה דל"פ ואפי' לדעת יש מן המורים בבעה"ת שער ד' מובא בטור חו"מ רסי' ק"א דמלוה רוצה בקרקע א"י הלוה לסלקו בזוזי הייני דוקא בקרקע ב"ח אבל משעבדי ודאי לא במקום ב"ח זוזי דלוה, ולפמ"ש תוס' דנ"מ אי שמעון הלוקח מחל לו השבועה אם כן בלא טעמא דיהיב גמ' מצי אמר כיון דל"ל פסידא מאי איכפת לך דל אנת' ודל זוזך ואנא משתעינא בהדי לוקח והוא מחל לי השבועה אמנם בתוס' משמע דלאינך תירוצים א"צ לזה דמחל לו השבועה ואם כן עדיין תקשה ונ"ל לשיטת רש"י וסייעתי' בש"ך חו"מ רסי' קי"ז אפותקי מפורש א"י לסלקו בזוזי ואפי' החולקים שם היינו דוקא אפותקי מפורש לא יהי' לך פרעון אלא מזה לאפוקי משאר קרקעות או מטלטלי אבל על מעות לא הי' כוונתו כיון דזוזי יהיב זוזי שקל משא"כ אילו התנה בפי' שלא יוכל לסלקו בזוזי כל תנאי שבממון קיים ונקט הש"ס טעמא אף לכה"ג, אבל ק"ל מאי קמ"ל אביי פשיטא הוא לל"ק דלא מצי א"ל לאו בע"ד את כיון דעלי' הדר' ונ"ל דלכאורה במאי פליגי תרי לשנא אליבי' דאביי ונ"ל דרבא ושמואל פליגי בב"מ י"ד וט"ו אי אט"ס במכירה או לא דעביד אינש דזבין ארעא ליומא ואם כן ל"ק ס"ל אביי כרבא ס"ל אט"ס אמנם זהו בכ"מ לטובת הלוקח וקמ"ל הא גופא דאפי' בסתם ה"ל באחריות משום דאט"ס אף במכר ואף לטובת המוכר דלא מצי בע"ח א"ל לאו בע"ד וכו' אבל ל"ב אי ס"ל אט"ס עכ"ל שלא באחריות שפי' לו בהדיא כן ואיך מצי אמר דלא להוי תרעומת עלי' כיון שהתנה כן וסבר וקיבל ע"כ ס"ל לאביי כשמואל דלא אמרינן במכר אט"ס ומיירי שלא באחריות בסתם והא קמ"ל טובא דא"ל לא ניחא לי דלהוי תרעומת וכו', ועונ"ל דלכאורה ק"ל ממ"נ אי מיירי שכבר עמד עם הלוה בדין וטעון אין לי לשלם וכתבו לי ב"ד אדרכת' אם כן כבר הודע שלא פרע לו ואינו חוזר וטוען לומר אשתבע לי דלא פרעתיך ואי לא עמד בדין עם הלוה הרי אין כותבין לו אדרכת' משום דאין גובין ממשעבדי במקום שיש ב"ח ואם כן איך מצי טריף לי' מלוקח וצ"ל באמת לוקח הי' יכול לעכב עלי' אבל לא חשש לזה כיון שי"ל אחריות' אבל מ"מ עכ"ל דמיירי שאין קרקע אחרת ללוה דאם לא כן איך טריף מלוקח ולא הלך לתבוע מלוה שלו ולטרוף ממנו דהא אין גובים וכו' ואם כן אילו מת הלוה אחר שטרף בע"ח מלוקח שפיר מצי בע"ח אמר ליורשי הלוה לאו בע"ד וכו' דל"ל עלי' הדר דהא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח ואם כן י"כ דיוקא קמ"ל דטעמא דוקא משום דא"ל דמפקת מיני' עלי הדר ואם כן דוקא לוה גופא מצי אמר הכי אבל יורשי לוה לא וגם לאיכא דאמרי משום לא ניחא התרעומת וכו' ביורשי הלוה ל"ל הכי ומפסיד לוקח כנ"ל שוב מצאתי בנמ"י שהק' כן כיון דיש נכסים לראובן לא מצי טריף ממשעבדי ותי' דמיירי באפותקי ע"ש ובספר גי"ת שער ד' חלק ט' מה שתמה עלי' בזה ודוק. תוס' ד"ה דינא הוא וכו' וא"ל דנ"מ בעדים המקיימים השטר קרובים לראובן וכו' דאפי' משתעי דינא בהדי שמעון לא מצי מקיימי לי' כיון דאי טריף לי' מיני' בתר ראובן אזל וכו' ונ"ל זהו דוקא בעידי קיום השטר שהם שנים אבל בע"א מעיד ומסייע למלוה שלא זז ידו מתוך ידו וראה שלא פרע לו ולהפוסקים דע"א מסייע פוטר משבועה אם כן נ"מ שפיר בכה"ג שאותו עד קרוב לראובן ואי ראובן טען עמי' אין פוטרו ע"א מסייע דהר"מ רפ"ה מעדות הכי ס"ל לשבועה אין ע"א קרוב נאמן אבל אי שמעון טוען עמו ע"א מסייע פוטרו משבועה דלא פרעתיך ול"ל כיון דעי"ז בתר ראובן אזל שמעון ה"ל נוגע ז"א דאטו אם י"ל למלוה ע"א מסייע שלא פרע לו ואינו קרוב לא לראובן ולא לשמעון מי נימא שאין פוטרו למלו' משבוע' משום שעי"ז שמעון אזל בתר ראובן לתבוע אחריותו ונמצא ע"א קם למאין וע"כ ז"א משום דעל מה שאנו דנין עכשיו והוא לפטור המלוה מטענת ראובן ושמעון עלי' וקם הוא לשבועה ואם כן א"נ הוא קרוב לראובן אין זה מקרי נוגע דהרי אפשר שגם זולת עדותו הי' נשבע המלוה באמת ושפיר נ"מ, ומה שהק' תוס' עוד מאיכא דאמרי וכו' והא בב"ב אפי' באיהו גופי' לא אמרינן משום תרעומות לענ"ד לק"מ לפמ"ש דא"ד ע"כ ס"ל אביי כשמואל דלא אמרינן במכר אט"ס משום דאי פירש לו בהדי' בשטר שלא באחריות ל"ל כלל תרעומו' דאיהו דאפסיד אנפשי' וסבר וקיבל ע"מ כן א"כ התם בב"ב י"ל מיירי בהכי דפי' לו שלא באחריות להכי ל"ל משום תרעומות כנ"ל אמנם נ"ל לפי דשמואל הוא בב"ב שם וס"ל לטעמי' במכירה אחריות לאו ט"ס א"כ בסתמא מיירי התם וצ"ע ולכאורה ק' אמאי לא תי' תוס' בפשוט דנ"מ טובא דהא למאי דקיי"ל חזקה א"א פורע תו"ז עכ"ל דאשתבע לי דל"פ הוא דוקא בתובעו לאח"ז ואמר פרעתיך בזמנו אבל תובעו בזמנו א"צ לשבועה אמנם אביי לטעמי' דל"ל חזקה זו ריש ב"ב וכו' תבעו מצי אמר א"ל אשתבע דל"פ אף אם תבעו בזמנו וזהו דוקא ראובן שטוען בברי אבל שמעון לוקח טענת שמא הוא גם אביי מודה חזקה זו ולא משתבע אם תבעו בזמנו אלא דוקא בתבעו לאח"ז דהא ודאי טעמא דמ"ד ל"א חזקה זו משום דטוען ברי שפרע אמרינן עביד אינש דפרע וכו', ונ"ל לתרץ דהא קיי"ל אין הולכין בממון א"ה ועפי' חזקה זו דא"א פורע תו"ז מוציאין ממון מחזקתו ועכ"ל חזקה מכח סברא הוא ועדיף מרוב וה"ל אנן מי א"כ