חידושי מהרי"א על כתובות קנ

כהרא"ש וכסברת הב"י אבל רבא ס"ל כתוס' א"כ כהרא"ש ואותו שדה קאמר ובלא זקפו על במלוה קאמר אבל ק' דתוס' ד"ה ראובן וכו' כתבו לת' א' דזקפו דוקא נקט לרבותא אעפ"י דבאחריות לא הוי תפיסה מחיים כיון דזקפו אבל בלא זקפו נהי דתפיסה מחיים לא הוי כיון דלא לשם תפיסה תפסינהו כמ"ש לעיל דף פ"ה אית לך סהדי דתבעוה מינך בחיים ולא יהבית לי' מ"מ נאמן בכך במיגו דפרעתיך ועמ"ש מהרש"א להק' על תוס' ולענ"ד גם תוס' לכך כוונו כנ"ל, ולתי' ב' כתבו דזקפו לאו דוקא וק' הרי בלא זקפו י"ל מיגו ולהימן דתפסי' מחיים וצ"ל באמת נאמן אבל רמב"ח לא מיירי דאמר הכי, אבל א"כ לימא הכי אי פקח הוא מצי אמר מחיים תפיסנא ונאמן במיגו וצ"ל דזהו דוקא בלא זקפו ורצה לומר פקחותי' אף בזקפו, אמנם לפמ"ש לסברת הב"י ולדעת הרא"ש ק' ממ"נ על רבא קיצור או סתירה אי בזקפו וכו' הרי דיני' בזוזי דוקא ולא אפי' באותו שדה ואי בלא זקפו הל"ל בקיצור די"ל מחיים תפיסנא וכנ"ל ואם כן נ"ל ה"ט דרמב"ח ל"ל הא דרבא ורבא ל"ל סברת הב"י אלא כהרא"ש או כתוס' ומיירי רבא גם בזקפו, ויותר נ"ל עפ"י קושי' קצה"ח סי' ק"א לדעת הריטב"א ר"פ הזהב ומובא במחבר שם סי' ק"א ס"ו דמוכר סחורה אין מורידו לשומא כלל דאמדי' דעתי' כאלו התנה בפי' שדעתי' אזוזי והרי בהתנה ודאי אפי' אית לי' פסידא בע"כ יהיב זוזי דכל תנאי שבממון הכל לפי תנאו ואם כן מאי תי' תוס' כלל הכא אית לי' פסידא הרי מוכר סחורה הוא כאלו התנה עמו אזוזי ותי' דבאמת ה"ט דהרא"ש וטור ור"מ הנ"ל דבעי' אותו שדה דוקא ומודה הריטב"א בזה כיון דמדמי לי' לפועל והתם נמי במידי דאכילה ושתי' א"ל טול מה שעשית וכו' עש"ה ומתרץ בזה תמי' הנ"ל על שיטת הרא"ש מלקמן ק"י, ולענ"ד עדיין ק' על שיטת תוס' דלאו אותו שדה דוקא קאמר והרי מוכר סחורה כאלו התנה ונ"ל כיון דזקפם עלי' במלוה וכתב לו שט"ח על דמי המכר יצא סחורה מרשות בעלים ולאו דמי סחורה נקרא אלא הלואה ממש וה"ל להתנות ולא אמרינן כאלו התנה בכה"ג וכעין סברת הב"י הנ"ל ולכן היכא דליכא פסידא דוקא דיני' בזוזי ואם כן מתורץ קושי' קיצור או סתירה הנ"ל לפי סברת הרא"ש וסברת הב"י כנ"ל דכיון דטעמא דהרא"ש הוא משום מוכר סחורה וה"ל כאלו התנה אם כן יש לומר בזקף עלי' במלוה דמודה ריטב"א וגם הרא"ש מודה לתוס' דלא הוי כאלו התנה ותלי' באית פסידא וממילא אם כן שני הגירס' נכונים ותלי' בהא אי זקפו במלוה או לא גי' רש"י מגבי להו ארעא היינו בזקפו כדמיירי רמב"ח ואי לא זקפו אתי שפיר הגירסא מגבי להו ניהלייהו אותו שדה דוקא משום דה"ל התנה כסברת הריטב"א הנ"ל וממילא נכונים דברי ה"ה הנ"ל, וראיתי בתומים שהרבה להשיב על הריטב"א, והחומר בקושיותיו עלי' הם אלו השתיים מסוגי' הגמ' ר"פ המוכר פירות במוכר שור ונמצא בו מום וכו' לכל הגי' שם אי לית לי' זוזי א"צ לטרוח ולמכור ולשלם זוזי ולריטב"א הרי מוכר סחורה הוא וכאלו התנה בהדיא אזוזי עיין שם ועוד מקושי' תוס' ר"פ המניח במוכר כדים ולימא לי' שקול כדך בזוזך ולריטב"א מאי קושי' ע"ש ולענ"ד דעת הריטב"א נ"ל דוקא למ"ד שעבודה דאו' ולטעמי' אזיל הריטב"א שפסק כן הלכה ש"ד כמ"ש הש"ך רסי' ל"ט בשמו באורך וה"ה דמי סחורה דמ"ש מעות או סחורה שוה כסף ככסף ולרשב"ם נפ"ל מקרא ש"ד מדכתיב יוציא אליך העבוט ואשר אתה נושה בו כתיב אף בדמי סחורה נושה נקרא לכן ס"ל זוזי דוקא בעי' אבל למ"ד של"ד לא אמרינן דה"ל כאלו התנה דהא שעבוד לא חל אנכסי כלל מה"ת ולא דמי כלל לפועל שעשה עמו ואליו נושא נפשו ואם כן סוגי' דמוכר שור ונמצא מום דרו"ש מיירי בי' התם ורו"ש לטעמייהו ס"ל של"ד מודה הריטב"א והתוס' ב"ק שם נמי קושייתם בהדי' כמ"ד של"ד תקשי לי' מתני' וגמ' התם נמי אזיל לרב ושמואל דגבי מוכר שור ע"ש ולק"מ תמי' התומים וממילא אם כן מתורץ נמי קושי' קצה"ח הנ"ל לשיטת התוס' דהכא מריטב"א הנ"ל דלפמ"ש לעיל תוס' לטעמם דס"ל של"ד לית להו דהריטב"א כנ"ל ודוק [וקצה"ח הק' על ריטב"א מתוס' ב"מ י"ד ד"ה עד ע"ש ולפמ"ש גם הא לק"מ דהתם לאביי הוא דמק' תוס' ואביי לטעמי' של"ד ס"ל כמ"ש תוס' גיטין נ"ג ודוק] אמנם ה"ה כתב על הר"מ דלאו דוקא אותו שדה קאמר ותמוה מנ"ל הא דלמא דוקא קאמר ומכ"ש לפמ"ש תוס' ורא"ש לטעמם וכן לפמ"ש קצה"ח לריטב"א הנ"ל עכ"ל תוס' ורא"ש לטעמם כנ"ל וכיון דהר"מ פסק ש"ד אית לי' כריטב"א ולית לי' נמי חילוק בין י"ל פסידא או לא דמה"ת דיני' בזוזי ואם כן עכ"ל דדוקא נקט הר"מ אותו שדה וצ"ע. גמרא מטלטלי שבק וכו' לא משתעבדי וק"ל הרי לר"ט ינתנו לכושל מטלטלין של מלוה ביד אחרים ועכ"ל דינא קאמר וקיי"ל כר"ע כמ"ש תוס' ד"ה ראובן ואם כן למה לי' ה"ט דלא משתעבדי משמע אבל אי כתב לו מאג"ק משעבדי ות"ל דה"ל פורע חובו ש"ח שלא מדעתו דקיי"ל לקמן כחנן דאיבד מעותיו והניחם על קרן צבי ואף שהי' למלוה בע"ח דראובן שטר טירפא מב"ד לגבות מלוקח מ"מ הרי רמב"ח נקט ופייסי' בזוזי עכ"ל משום דרמב"ח לטעמי' ס"ל לעיל בסמוך דף צ"א לוקח לא מצי לסלקו בזוזי לכן הי' צריך לפייסו דוקא ואם כן על שטר טירפא מב"ד לא הי' יכול לסלקו במעות וה"ל שלא מדעתו ופטור אידך לדעת ריב"א בשם ירושלמי לקמן ק"ח בתוס' ד"ה הא מנו וכו' ולכאורה מכאן ראי' ברורה לשיטת ר"ת שם דבחוב דעלמא לא הי' יכול ליפטר ממנו בשום ענין ול"א מפייס הוינא לי' ומחיל לי' ולשיטת הריב"א ק' ונ"ל מכאן ראי' ברורה לדעת מהרי"ו ורמ"א בח"מ סי' קכ"ח וש"ך שם דהיכא שהי' לו בידו משל חבירו כשפרע בשבילו לכ"ע חוזר ומשלם לו ואם כן ה"נ הרי י"ל בידו חובו של עצמו שהוא חייב ליתומים ולא כמור"ם לובלין