חידושי מהרי"א על כתובות קמט

בהא בין דאו' לדרבנן וס"ל הא דקיי"ל במצוה דרבנן נמי כופים היינו דחייבים ב"ד לכוף משא"כ היכא דאין ב"ד חייבים משום דסכרה בצדה במצוה דאו' אמרינן דרשאים לכוף אבל במצוה דרבנן היכא שאין חייבים אין רשאים כלל וא"כ תרי טעמא צריכי להדדי לדעת רש"י ולק"מ קושי' תוס' עלי' וממילא תוס' דלא ס"ל הכי בכוונת רש"י ק' לדידהו משמעות הסוגי' דהכא כנ"ל דאמר מצוה עבדיתו וכו' ולא הי' כופה אותן וע"כ דתוס' ס"ל אין רשאים לכוף אף במצוה דאו' ועוד נ"ל דמוכח כן מהא דרמב"ח לקמן צ"ב מטלטלין שביק וכו' וק' לימא להו ליתמי מצוה עבדית בשבילכם כיון דרשאים לכוף מע"ז וכן ק' על ר"ע דלא מהני תפיסה לאחר מיתה נימא עביד דינא לנפשי' וע"כ דאין רשאים לכוף או כרש"י או כסמ"ע. רש"י ד"ה דזבנה וכו' שהיתה נשואה לאחר וכו' בחיי בעלה ותמוה מנ"ל הא והא מצי איירי שהי' אביו ומהרש"א נדחק מאד ע"ש ונ"ל דהנה דעת המבי"ט בתשו' דבמכירת שטרות יכול הלוה לטעון דין מצרנות והש"ך סי' קע"ה סקנ"ה השיגו ע"ש וק"ל לדעת המבי"ט א"כ מ"ש שהתנה אם הלוקח אי אתי' אימי' ומערער וכו' ה"ל להתנות נמי אם יבא בעלה ויערער מדין מצרנות שתמכור לו כתובתה וכו' אמנם אם הי' אביו וירצה הוא ליקח כתובתה בטובת הנאה ע"כ רק לצורך בנו זה המוכר עכשיו שאם ימות אביו יהי' בנו פטור מכתובת אמו לשלם לה וא"כ איך אפשר להתנות אם יבא אביו לערער בטענת מצרן לא מפייצינא לך דזה הוי ממש כאלו אמר לו אם אחזור אני ואחטפנו ממך לא מפייצינא לך כיון דאביו רק לצורך בנו יערער ובנו הרי מוכרו ללוקח כמובן אבל לפי' רש"י דמיירי בנשאת לאחר הדק"ל וא"כ ממילא השתא תקשי טפי על רש"י דה"ל לפרש יותר שהי' אביו וארווח לן הא דלא התנה גם על ערעור אביו אבל השתא לפ' רש"י ק' הא ונ"ל מזה דרש"י ע"כ ס"ל כהש"ך ואין יכול להתנות כלל על ערעור אביו דהא ליכא בשטרות דין מצרנות וא"כ י"ל דלרבותא נקט רש"י הכי דה"א מדלא התנה גם על ערעור בעלה מדין מצרן ע"כ אביו הי' ואי אפשר להתנות כנ"ל, אמנם באמת רש"י ס"ל דליכא מצרנות בשטר לכן כתב דמצי איירי אפי' בניסת לאחר ומ"מ לא הי' יכול להתנות על בעלה רק על אימי' ודוק. דף צ"ב תוס' ד"ה אי פקח מגבי להו ניהליה וכו' הק' הא בע"ח דיני' בזוזי ותי' היכא דאית לי' פסידא שאני אמנם הרא"ש דחה די"ל אותו שדה עצמו קאמר ע"ש וה"ה בפי"א ממלוה כתב דזה תלי' בגי' דרש"י גרס מגבו להו ארעא וע"כ כתוס' ס"ל משום די"ל פסידא אבל הר"מ הי' גורס מגבי לה ניהלייהו ואתו שדה קאמר וכמ"ש הרא"ש ע"ש, ולכאורה ק' דהא תוס' נמי גרסי מגבי להו ניהלייהו וכו' ומ"מ ס"ל דלאו אותו שדה. דוקא קאמר ונ"ל לתרץ דהנה בלשון הרא"ש משמע רק בדרך דיחוי אמר כן ולא לאמת אמנם הטור ברמזי פסקי הרא"ש וכן הטור בחיבורו העתיק כן להלכה דוקא אותו שדה קאמר והב"ח ובעה"ת שער ד' וגי"ת שם תמהו עלי' מש"ס דלקמן ק"י דפריך ולגבינהו ארעא ליתמי וכו' עש"ה, ונ"ל לתרץ דהנה י"ל תוס' והרא"ש אזלו לטעמייהו דהקצה"ח סי' ק"א כתב דעכ"ל הא דבע"ח דיני' בזוזי כל היכא דיש לו רק מדרבנן ולכן הם אמרו והם אמרו במקום פסידא א"צ ליתן מעות דוקא דאי מה"ת צריך ליתן מעות דוקא אין לחלק בין א"ל פסידא או ל"ל פסידא ע"ש, ולענ"ד כ"ב דזה תלי' בפלוגת' אי שע"ד או של"ד דאי של"ד ודאי ל"ל מה"ת חייב ליתן מעות דהא לא חל כלל השעבוד על הנכסים ומיני' אפילו מגלימא דעל כתפי' דוקא, אבל אי ש"ד י"ל מה"ת חייב ליתן מעות דוקא וממילא דאין חילוק בין א"ל פסידא כנ"ל, והנה הש"ך רס"י ל"ט מרבה בראי' דדעת תוס' הוא של"ד ודעת הרא"ש הוא ש"ד ע"ש בשם מהרש"ל וא"כ מבואר להרא"ש לטעמי' אין חילוק בין פסידא אי לא משום דמה"ת דיני' דבע"ח בזוזי היכא דאית ליה וצ"ל באותו שדה דוקא קאמר ולכן שפיר חזי הטור בכוונת אביו הרא"ש דלקושטא קאמר כן ולא רק דרך דיחוי ותוספות לטעמם נמי א"ש, וא"כ למ"ד של"ד גם הרא"ש מודה לדינא דתוס' וא"כ הרי אי ש"ד או של"ד אינו פלוגתא דתנאי רק פלוגתא דאמוראי הק' רבא לקמן ק"י שפיר לאוקימתי' דרמב"ח שם דתקשי מתניתין למ"ד של"ד לגבינהו ארעא ליתמי כיון דא"ל פסידא, ואדרבה בהא ניחא טפי דק"ל לקמן ק"י שם דמסיק בקשיא ואמאי לא אסקי' בתיובתא וע"כ די"ל תי' כמ"ש רשב"ם ס"פ חזקת והייני דרמב"ח מצי ס"ל ש"ד ולק"מ לגבינהו ארעא ומ"ד של"ד באמת מוקי למתניתין כאידך אוקימתא דהתם ביומא דמשלם ורבא רצה רק להוכיח דע"כ תי' רמב"ח לאו לכ"ע הוא דלמ"ד של"ד עכ"ל תי' א' דגמרא שם. וא"ש נמי הא דרבא מייתי שם לראי' על הקושי' מדר"נ דאמר יתומים שגבו קרקע וכו' בעל חוב חוזר וגובה מהם וק"ל הרי רבא לטעמי' פריך הש"ס בפסחים ל"א הא ה"ל יתמי שקנו נכסי ומשני דמשועבד ליה מדר"נ אבל לר"נ י"ל כאביי ס"ל למפרע הוא גובה וא"כ אדמייתי רבא לקמן טעמא כדר"נ טפי הל"ל ולהדר ולגבינהו מינייהו מדר"נ ולפמ"ש אתי שפיר כיון דר"נ לטעמיה ס"ל ב"ק י"א של"ד לכן מייתי מדר"נ לראיה על הא דלגבינהו ארעא ליתמי נמי, אמנם רבא לטעמיה הרי כתבו תוספות גיטין נ"ג דס"ל ש"ד וע"כ לדידי' גם תוספות מודו לדינא דהרא"ש ואם כן אתי שפיר אף דתוספות ס"ל להלכה לאו אותו שדה משום דס"ל של"ד אבל בדרבא מ"מ גרסי מגבי לה ניהלייהו אותו שדה דוקא משום דרבא ס"ל ש"ד כנ"ל ועוד נ"ל דלכאורה קשה במאי פליגי רמב"ח דלא אמר נמי האי פקחתי' דרבא נ"ל דהב"י סימן ק"א דחה דברי הרא"ש הנ"ל דכיון דזקפן עלי' במלוה תו לאו בחזקת בעלים הוא וה"ל אותו שדה כשדה אחר וא"כ בהא פליגי רמב"ח