חידושי מהרי"א על כתובות יד

דף ו' תוס' בד"ה האי מסוכרייתא וכו' והכא אומר ר"ת דל"ל דאסור משום מפרק כיון שהנסחט הולך לאיבוד ור"ל וה"ל מלאכה שאצל"ג ואע"ג דפטור אבל אסור כיון דלא ניחא ליה כלל שהולך לאיבוד מותר הוא וכן פי' בערוך דכל פ"ר דלא ניחא ליה שרי וכו' וק"ל על הר"ת בזה קושי' ממ"נ קיצור או סתירה דהא לכאורה לק"מ דהא לשמואל מסקי' בשבת דף מ"ב בדשא"מ ס"ל כר"ש ובמלשאצל"ג ס"ל כר"י ולמד ה"ה מזה בפ"א משבת דמאן דאוסר דשא"מ כל שכן דמחייב במלשאצל"ג, אם כן שפיר י"ל משום מפרק אוסר רב סחיטה זו ואע"ג שהולך לאיבוד הא כיון שאוסר דשא"מ כש"כ דס"ל מלשאצל"ג חייב עליה, וצ"ל קושית תוס' הוא לתירוץ הש"ס בההוא אפילו ר"ש מודה דפ"ר הוא, והא ר"ש איהו ס"ל מלשאצל"ג פטור ואם כן גם בלא דעת הערוך קשי' דהא כיון דתה"ד ס"ל פ"ר בדרבנן מותר א"כ גם למג"א סימן שי"ד דפליג עליה מיהת בפ"ר דלא ניחא ליה דלהערוך אפילו באיסור דאו' מותר הוא אם כן גם להחולקים עליה בדרבנן מיהת לכ"ע מותר פ"ר דלא ניחא ליה, ואם כן כיון דלשינוי' דש"ס ס"ל לרב דשא"מ מותר אלא התם פ"ר הוא והא כיון דסחיטה משום מפרק ע"כ בעי' שיעור כגרוגרת כמ"ש הרמב"ם גבי חובל לדעתו והא ודאי לאו פ"ר הוא שיהיה נסחט ממנו כשיעור גרוגרת אלא דחצי שיעור נמי אסור מה"ת באיסורי שבת נמי כמ"ש המל"מ פרק ח"י מהל' שבת ורש"י שבת דף ע"ג. אמנם להרשב"א בחי' שבועות דף כ"ג שכ' דרב ס"ל כר"ל גם באיסורי מאכלות דחצי שיעור מותר מה"ת, ולדעת הח"ץ בתשו' סימן פ"ו עכ"פ באיסור שבת לכ"ע רק דרבנן הוא אם כן עדיין קשה למסקנ' דגמ' אמאי אוסר רב לטעמיה הא פ"ר דלא ניחא לי' הוא ובדרבנן כה"ג דח"ש לכ"ע מותר הוא אף להחולקים על הערוך. וצריך לומר כיון דשיעור שלם הוי דאו' אף ח"ש דידיה עיקרו דאו' הוא ואסור בי' פ"ר דלא ניחא ליה לכן לא קשי' להו אלא להערוך, וטעמו דרש"י שמיאן לפרש משום ביטול הסתימה ויעשה כלי בפשוט ה"ט משום קושית תוס' עליה בממ"נ ותי' בדוחק, ונ"ל עוד לפמ"ש תוס' במסכת שבת דף צ"ה כיון דמגבן משום בונה אם כן נפל ביתו ביו"ט יהי' מותר לבנותו ביו"ט משום מתוך שהותרה בנין לצורך א"כ ותירצו באמת רק משום עובדא דחול הוא אסור מדרבנן עיין שם ופי' זה דהערוך ויעשה כלי משמע דהיינו סתימת פתח משום בנין הוא כמו בפתיחת פתח שפי' רש"י כבנין אם כן רש"י לטעמיה דס"ל בדרבנן גם ר"י מודה דשא"מ מותר וכיון דבנין ביו"ט מותר מה"ת אמאי אוסר רב דשא"מ במסוכריי' דנזיית' לכן פי' משום סחיטה וס"ל לרש"י ע"כ כחד תי' בתוס' ריש ביצה דף ג'. שכ' דסחיטה גם באוכל נפש אסור מה"ת ביו"ט. אבל הערוך לטעמיה בראה מלשונו שפי' ויעשה כלי בשב"ת ע"כ לא גרס ביומא טבא אלא בשבת וה"ל דאו' איסור בנין כנ"ל. אלא כיון דקיי"ל כב"ה אין בנין וסתירה בכלים גם בשבת ליכא איסור' דאו' וע"כ כונת הערוך הוא ויעשה כלי ואיכא משום מכה בפטיש וגם ביו"ט אסור מדאו', וכן מוכח דעת הערוך מהראיה שמביא לדעתו דפ"ר דלא ניחא ליה מותר מליקנטו ענבים דסוכה ל"ג והתם ביו"ט קיימינן דקיי"ל מתוך שהותרה לנקוט ענבים לאכיל' בלא מתקן מנא וכו' אלא צ"ל התם כמ"ש בחי' הריטב"א דבתיקון מנא לא אמרינן מתוך וכו' ואי חומרא דרבנן הוא זה אם כן ודאי באיסור דרבנן לכ"ע מותר פ"ר דלא ניחא ליה ומאי ראיה מייתי מהתם על איסור' דאוריית' אע"כ דסברת חי' ריטב"א הנ"ל דבתיקון מנא לא אמרי' מתוך וכו' סברא דאו' הוא וחייב משום מכה בפטיש מדאו' כנ"ל. גמ' לעולם רב כר"י סביר' ליה וכו' וק"ל אם כן מאי קמ"ל גבי מסוכריית' דנזיית' דאסור להדוקה כיון דפ"ר הוא ואפילו ר"ש מודה בה והא רב גם בלא פ"ר אוסר דשא"מ בכל מקום, ונ"ל לשיטת רש"י דס"ל דמודה ר"י בדרבנן דשא"מ מותר עכ"פ משום מצוה כמו בצירוף דעששית ביוה"כ ולא קשי' עליה מגרירה וכמ"ש תוס' לעיל בד"ה את"ל וכו' מקלקל בפתח הוא וכו' בתי' האי נמי וכו' והיינו שיטת רש"י א"כ מסוכריית' דנזיית' נמי משום הפסד ממונו הו"א למשריית כמו משום מצוה כיון דאיסור דרבנן הוא דאיכא לרב לטעמיה דס"ל ח"ש מותר מן התורה כר"ל לרשב"א בשבועות כ"ג ורש"י הא פירוש. משום סחיטה דמפרק דבעי' ביה שיעור כגרוגרת וליכא פ"ר שיסחט ממנו כגרוגרת ומודה ר"י בדרבנן קמ"ל רב דמ"מ אסור ביה ולא שרינן ליה כמו במצוה. ולשיטת תוס' דגם במצוה ובדרבנן אוסר ר"י דשא"מ מ"מ רב לטעמיה ריש פרק הנחנקין דמחלק בחובל בחבירו באין מתכוין בין שגגת לאו לשגגת חנק דלא אשכחן בתורה שחייבה דבר על עבירות לאו בשוגג ועיין בחי' ר"ן שם אם כן ה"א נמי דוקא בשבת שגגת סקילה אמר רב הלכה כר"י דשא"מ אסור אבל יו"ט שגגת לאו לא קמ"ל רב במסוכריי' דנזיית' גם ביומא טבא אסור להדוקה אי משום דיו"ט נמי איקרי שבת ונאסר מלאכה בהם בלשון א' לא תעשה כל מלאכה ואין בין יו"ט לשבת וכו' אי משום דפסיק רישא הוא ולולי כן באמת מותר ביו"ט דשא"מ לרב דשגגת לאו הוא וכנ"ל. שם מתיב ר"ח תינוקות וכו' ובה"א עד מ"ש וכו' מאי לאו דלא בעיל וכו' והרגיש מהרש"א דלמא שאני היכא שכבר הערה בה ותי' דאין סברא לחלק ור"ל כיון דבעילה גמורה ה"ל השתא פעם ראשונה ודאי ישבור בתוליה שלא יצאו בהעראה, אבל ק"ל דלמא מתני' ה"ט דרוב בקיאין הן וליכא פ"ר אבל שמואל אוסר לבבליים שאין בקיאין והוי פ"ר וצ"ל דהשתא עדיין לא אסיק הש"ס האי חלוקא, ועוד דסתמא קתני מתני' לכל בני אדם גם לבבליים, אבל ק"ל לפי' הר"י בתוס' לעיל סד"ה לדם צריך לראות אם היא בתולה וזהו דוקא בלא בעל כלל אבל הערה בה ושיבר קצת בתוליה שוב אין צריך לדם ומה"ט שרי לב"ה התם אבל שמואל מיירי בתחילה ממש שלא הערה בה דלדם הוא צריך ולכן אסור וכך הקשה הפנ"י ותי' דטעמא דר"י שחולק על פי'