חידושי מהרי"א על כתובות קמז

לעיל אין להם כב"ד וגם באידך ברייתא רק בדרך דיחוי אמרינן לעולם דכ"ע י"ל כתב"ד אבל באמת י"ל שפיר דפליגי בהכי ות"ק דהל"ל רבים נגד ר"ש ס"ל אין להם וכו' וצ"ל דס"ל לר"פ בהא דדיחוי הש"ס לאמת דפליגי במקרקעי ומשעבדי אבל כ"ע י"ל כב"ד וס"ל נמי כר"י דר"ע פליג עם ב"נ וס"ל דאין להם וכו' והלכה כר"ע מחבירו ולא מחבריו אבל איפכא ל"ל דס"ל כרבנן דרב דב"נ ור"ע פליגי בכתובה נעשה מותר ות"ק ור"ש פליגי אי י"ל כב"ד וא"כ ר"מ נמי ס"ל י"ל כב"ד דתק' אידך הרי הלכה כר"ע מחבירו ואין כתובה נעשה מותר ור"פ פסק דנעשה ומכ"ש דל"ל ר"פ ס"ל ר"ע וב"נ פליגי בנעשה מותר ור"ש ות"ק פליגי בהני תרי שינוי קמאי ודכ"ע י"ל כב"ד דהא ר"פ אמר הלכה מכלל דפליגי ול"ל עדיין גם לפמ"ש ק' על ר"פ דאמר הלכה וכו' דנעשה מותר מכלל דפליגי והרי ליכא מאן דפליג לזה נ"ל באמת הלכה קאי אקמייתא די"ל כב"ד דבהא פליגי ב"כ ור"ע וממילא דכ"ע דנעשה מותר, א"נ כמ"ש לעיל בכונת רש"י דר"ע פליג בתרתי לר' יוסף ע"ש, אבל ק' מ"ש דלא אמר נמי הלכה דלא טרפא משעבדי ול"ל משום דלא ס"ל דהא קיי"ל הלכה כסתם משנה ולר"פ ע"כ מתני' מתוקם קודמים לכב"ד וש"מ תלת כדלעיל כיון דלא אמרינן קודמים לנחלה וע"כ סתם משנה ס"ל לא טרפא ונ"ל משום דכבר פסק סתמא דש"ס הלכתא לא טרפא וכו' בר"פ אעפ"י, וא"כ תימא על הב"י סי' קי"א שכתב על הטור וז"ל ומ"ש ואינה נגבית אלא מב"ח וכו' בר"פ מי שהי' נשוי אמרו ש"מ כב"ד לא טרפא ממשעבדי עכ"ל ותמוה דהרי ש"מ זו אידחי בגמ' די"ל קודמת לנחלה וכמ"ש תוס' בר"פ אעפ"י למ"ד יסבון ע"כ הכי ס"ל וגם ר"פ הכא לא אמר' להלכתא וה"ל להביא הלכתא דפ' אעפ"י וגם סתמא דש"ס דף נ"ב ע"ב דמייתי לי' ב"י עצמו מקודם בריש הסי' שם נקט בפשיטות דלא טרפי ממשעבדי דירתון תנן. גמרא בפחות מדינר פליגי וכו' והא ריש דינר קאמר וכו' והא ת"ק נמי דינר קאמר וכו' והנה הב"י סי' קי"א כתב וז"ל ומשמע בגמ' דמותר דינר דוקא בעי' אבל פחות מדינר לא הוי מותר עכ"ל ותמוה הרי בהדיא קאמר הכי כאן והוכיח כן ומאי ומשמע בגמ' שכ' הב"י ונ"ל דבמתני' אח"ז תני אם אמרו היורשים מעלים אנו את הנכסים יפה דינר אין שומעים להם והק' הפ"י מאי קמ"ל פשיטא דאל"כ מאי הועילו בתקנתן הרי בכל פעם יאמרו כן ונ"ל דלכאורה הל"ל מעלים אנו את הנכסים דינר מאי יפה דינר וכן לשון רש"י במתני' כדי דינר יותר וכו' והל"ל דינר יותר וכו' ונ"ל דה"א דוקא אם לא היה מותר כלל בלא זה הוא דאין שומעין להם אבל אם הי' מותר בלא זה רק פחות מדינר והם מעלים אותו יפה דינר עד כדי דינר דייקא לא הוי שמעי' וקמ"ל מ"מ אין שומעין להם ועוד מוכח כן דאל"כ כי דחי לעיל אוקימתא דפחות מדינר דהא ר"ש ות"ק במתני' דינר קאמרי ואם אי' דאם מעלים המותר פחות מדינר עד כדי דינר שומעין להם עדיין המ"ל דפליגי בכה"ג אלא ע"כ דמ"מ אין שומעין להם וא"כ י"ל כונת הב"י בכה"ג ובזה לא מיירי ש"ס הכא רק משמע כן כנ"ל, אבל על התוי"ט במתני' אני תמה שכ"כ דהאי דינר דבאידך מתני' דוקא הוא משמי' דב"י והעתיק לשונו הנ"ל ולא אמרה משמי' דגמ' וצ"ע. תוס' ד"ה ומר סבר וכו' וק"ל כיון שי"ש מותר מבעי' לי' כדפריך בסמוך וכו' ותמוה מ"ש דמק' כן אדהכא ה"ל להקשות נמי אגמ' כי דחי אוקמתא זאת מי מצית אמר' הכי והתנן רש"א וכו' וע"כ ר"ל דעכ"ל דפליגי בא' בחייו וכו' כדמעיקרא והרי עדיין תקשי הא כיון שי"ש מותר מבעי' לי' כיון דר"ש להקל אתי ועי' מהרש"א ונ"ל דק"ל לכאורה על ת"ק אי פליגי במטלטלי ומקרקעי א"כ מ"ש דנקט א' בחייו וכו' הל"ל אפי' במתו שתיהם בחייו אין נוטלין משום דקרקע בעי' דוקא המותר נ"ל מזה דבאמת דוקא בא' בחייו וכו' הוא דס"ל לת"ק קרקע בעי' המותר אבל במטלטלי חייש לאנצויי אבל מתו ב' בחייו מודה ת"ק לר"ש דל"צ קרקע וא"כ מעיקרא דקאמר דפליגי בא' בחייו וכו' ה"ט נמי משום דל"ל במקרקעי וכו' כדדחי הש"ס אח"כ מר"ש דמתני' וא"כ לק"מ כיון שיש מותר וכו' מבעי' לי' די"ל אילו הוי נקט הכי הוי משמע דוקא בא' בחייו וכו' דמיירי בי' ת"ק הוא דהוצרך ר"ש לטעם זה כיון די"ש מותר אבל מתו ב' בחייו א"צ להאי טעמא כלל וא"צ מותר דינר ובאמת ז"א דבמתני' בעי' ר"ש מותר דינר אף בכה"ג אבל בס"ד השתא דפליגי במקרקעי ולא אסיק מר"ש דמתני' הק' תוס' שפיר כיון שי"ש וכו' מבעי' לי' וגם הש"ס פריך לה שפיר לפי אוקמתא דפליגי במשעבדי וצ"ל נמי הא דנקט ת"ק א' בחייו וכו' משום דאלו שתיהם בחייו מודה ת"ק לר"ש דאפי' משעבדי ול"ל אי הוי תני כיון שי"ש מותר וכו' ה"א בא' בחייו וכו' הוא דבעי' ה"ט אבל בשתיהם בחייו לא כמובן דהא אדרבה קולא קאמר ר"ש אפי' משעבדי, וא"כ מתורץ תמי' תוס' ד"ה אלא וכו' אי פליגי בפחות מדינר הדק"ל לתני כיון שי"ש וכו' ולפמ"ש א"ש דה"א בא' בחייו דוקא הוצרך לה"ט דאפילו פחות מדינר אבל שתיהם בחייו א"צ מותר כלל דנחית דרגא כיון דת"ק נקט א' בחייו ע"כ שתיהם בחייו מודה דסגי בפחות מדינר ור"ש ס"ל כה"ג א"צ מותר כלל ופליגי בתרתי כמשמעות לשון כיון ובאמת ז"א דהא במתני' דינר קאמר אפי' בשתיהם בחייו וא"כ בהכרח להק' ממתני' ולק"מ תמי' תוס' כנ"ל. גמ' כד מועטין ונתרבו זכו בהן יורשים מכאן הק' הרא"ש והר"ן ר"פ על הר"ח דס"ל אי קיימא שני' ל"ל כב"ד לקמאי משום אנצויי א"כ כי נמי מתה שני' אח"כ נימא כבר זכו יורשי שני' כמו מועטים ונתרבו ע"ש ולענ"ד דעת ר"ח וסייעתי' דלא דמו להדדי כלל דמועטין ונתרבו כבר זכו בהן יורשי שני' כתובה הקטנה מצד הנכסים עצמם משא"כ ע"י שהי' שני' קיימת הרי מפאת הנכסים לא זכו בני שני' אלא בני הגדולה להם הי' ראוי כב"ד רק