חידושי מהרי"א על כתובות קמו

מה"ת וא"כ בממון אמרינן שפיר דהפקר ב"ד הפקר אבל בהקדש ערוכין ממון דאיסורא הוא ואיך יכולים בתק"ח להפקיעו מידי ערך וחיובא דאו' שעלי' ונ"ל דהא פליגו אמוראי ביבמות צ' ואיכא למ"ד בשב וא"ת יכולים לעקור ד"ת אף באי' ועי' תוס' כתובות י"א ד"ה מטבילין וכו' וא"כ ראב"א בערוכין שם כמי מצי ס"ל הכי לכן הק' תוס' רק משום דליכא התם טעמא ותירצו דהקדש שאני, אמנם אנן קיי"ל אין כח לעקור ד"ת באיסור' ולמאי דקיי"ל כמי ש"ד ומה"ת אף מטלטלין משועבדין והדין הוא דגבה מאוחר לא גבה רק במטלטלין תק"ח הוא וק' א"כ בערוכין איך יפטר מערך דאו' ולא להקל עד"ת אמרו חכמים דמהני גבי' המאוחר לכן עכ"ל כתי' תוס' הקדש שאני, והן הן דברי הר"מ ועי' קצה"ח סי' ל"ט וז"ל הר"מ פי"א ממלוה דין ז' שהמטלטלין אינן משועבדים מה"ת וא"כ ליתא למ"ש וצע"ג על קצה"ח סי' ל"ט בזה ע"ש. תוס' ד"ה והכא וכו' לא הוי צריך להאי וכו' ועי' רש"י נשמר מקושי' זו בדוחק ולענ"ד נראה לתרץ ברווחא דהב"י ססי' קי"א וב"ש שם הביא ע"ש הרשב"ץ בשם הריב"ש מסופק אם אין בנים לשני' והבעל נתן מתנה שזאת אי יש לבני הראשונה כב"ד לדחות המתנה ש"מ או לא ורשב"ץ פשיטא לי' דליכא כב"ד ע"ש ולענ"ד תלי' זה באשלי רברבי דק"ל טובא לדעת הרא"ש וסייעתי' רוב הגאונים דס"ל נגד שני' גופא נמי י"ל כב"ד בא' בחייו וכו' א"כ למאי נ"מ תני כלל יורשיה בשלמא למ"ד אדם מוריש שבועה לבניו י"ל הא גופא קמ"ל אבל למ"ד אין אדם מוריש וכו' ומוקים מתני' כשנשבעה וכיון שנשבעה מה לי היא מה לי יורשיה ואי לדיוקא כ"ש דקשה טפי כיון דגבי שני' דאיכא חשש אנצויי טפי שקלי קמאי אי איכא ק"ו נגד יורשיה ול"ל נמי איידי דנקט יורשי ראשונה וכן איידי דנקט רישא יורשי שני' נקט נמי סיפא הכי ז"א הרי איפכא משני הש"ס בסמוך איידי דתנא שני' ויורשיה תנא נמי יורשי ראשונה וכו' וצ"ע ועכ"ל כהרשב"ץ ונקט שני' ויורשיה וכו' לדיוקא דאי איכא שקלי דוקא אם יש בנים לשני' אבל אין לה בנים לשני' לא שקלי כב"ד נגד מתוש"מ, אבל לדעת הר"ח וסייעתי' אין ראי' ועוד ק"ל כי פריך הש"ס דאס"ד טרפה ממשעבדי ליתו ב"ח ולטרפנהו לבני שני' מ"ש דנקט לבני שני' הל"ל לשני' גופא וכן הרגיש הפלאה ע"ש ולדעת הר"ח וסייעתי' א"ש דהא לשני' גופא א"ל כב"ד כלל לקמאי אף אי איכא כדי ב' כתובות אבל להרא"ש ק' ונ"ל דמסתבר מיהת גם להרא"ש לדחות כב"ד טפי גבי שני' גופא מלגבי יורשי' וא"כ עדיפא פריך דאי מדלא טרפא לשני' גופא, י"ל משום אנצויי בהדי' הא דמשעבדי נינהו אבל הש"ס רוצה להוכיח דכלל כלל לא טרפי ממשעבדי' לכן נקט מדלא טרפי אף לבני שני' כנ"ל אמנם לדעת רשב"ץ הנ"ל א"ש בפשיטות דע"כ נקט לבני שני' משום דאי איכא בנים לשני' איכא כב"ד לקמאי אבל אי ליכא בנים לשני' אין כאן כלל כב"ד, אבל לדעת הר"מ איו ראי' אמנם לדעת הריב"ש דמספקא לי' בהא ואי נימא לדידי' י"ל כב"ד לדחות מש"מ אבל בעי' ודאי מותר דינר דלא ליעקר נחלה דאו' ואם אין כאן מותר דינר רק כדי השתי כתובות וזה תליא אם כתובה נעשית מותר לחברתה י"ל לקמאי כב"ד לדחות מתו' ש"ס אף אי נקטינן דאחת בחייו וכו' אין להם כב"ד ולכן שפיר הוצרך הש"ס לדחות גם זה די"ל אין כתובה נ"מ לחברתה וממילא אין להם כב"ד ולכן שפיר הוצרך הש"ס לדחות גם זה די"ל אין כתובה נ"מ לחברתה וממילא אין להם כב"ד ולכן שפיר הוצרך הש"ס לדחות גם זה די"ל אין כתובה נ"מ לחברתה וממילא אין להם כב"ד לדחות מתו' ש"מ ולק"מ קושי' תוס' ורש"י ומדלא תירצו הכי ע"כ ס"ל נמי כרשב"ץ וכהרא"ש וסייעתי' דמוכח לדידהו כרשב"ץ ולא כהר"מ וסייעתי' כנ"ל, איברא ק"ל לשיטת הר"ח למה לי' למתני' שני' כלל הל"ל רק יורשי שני' קודמים ולהרא"ש ניחא משום דיוקא נקט לה דאפי' נגד שני' גופא אי איכא שקלי אבל להר"ח ק' וצל"ע שוב מצאתי בחי' הפלאה על הל' כתובות סס"י קי"א שכתב ראי' הנ"ל לרשב"ץ מלשון הש"ס דנקט הקושי' לטרפינהו לבני השני' ולא נקט לשני' ע"ש והנאני, אמנם שני ראי' הנ"ל ליתנהו לשיטת ר"ח וסייעתי' כנ"ל לכן נ"ל ראי' מוכרחת ועפ"י שלשה עדים וכו' והוא מדפריך לקמן בדף שאחר זה על ר"פ דאמר הלכתא א' בחייו וכו' י"ל כב"ד וכתובה נעשה מותר וכו' ופריך לשמעי' דנעשה מותר וכו' ואנא ידענא דא' בחייו וכו' ומשני דה"א בשלשה נשים וכו' ואם אי' ת"ל אפילו בשתי נשים וא' בחייו וכו' והך דמיית לאחר מיתה יולדת נקיבה וכו' כדמשני השתא בג' נשים, ונ"מ כיון דליכא חשש אנצויי אם כתובה נעשה מותר וכו' כדי לדחות מתנת שכ"מ אבל היכא דיש זכרים גם לשני' חייש לאנצויי קמ"ל ר"פ אלא ע"כ כהרשב"ץ וכנ"ל ודוק. ודע דעפי"ז ק"ל לשון רש"י ד"ה אלא א"ר יוסף וכו דאפי' הוי בה מותר וכו' וכ"ש כי ליכא עכ"ל ור"ל ע"כ בהאי כ"ש משום דאין כתובה נעשה מותר וכו' וק' מנ"ל לרש"י הא דלמא כמו לרבנן דבי רב ס"ל לר"ע אין כתובה נעשה מותר וכו' אבל א' בחייו וכו' י"ל כב"ד ה"נ לר' יוסף איפכא ס"ל לר"ע א' בחייו וכו' א"ל כב"ד אבל כתובה נעשה מותר וכו' כגון בשלשה נשים והך דמיית לאח"מ יולדת נקיבה וכו' וכדנקט הש"ס ונ"ל משום דר"פ אמר הלכתא א' בחייו וא' וכו' וכתובה נעשה מותר וכו' והלכה מכלל דפליגי והרי ת"ק ור"ש מסקי' דפליגי בקרקע ומשעבדי וע"כ משום פלוגתא דב"כ ור"ע, וס"ל כר' יוסף ולא כרבנן דבי רב וממילא ע"כ דלר"י בתרתי פליג ר"ע מדאמר ר"פ בתרתי הלכה דלא כר"ע כנ"ל ודוק, ועונ"ל כיון דבבע"ח ל"פ ולכ"ע נעשה מותר לר' יוסף ובכתובה ה"ט דמ"ד אין נעשה מותר משום שהם מקבלים ולא פורעים לא מקיים נחלה דאו' א"כ בשלשה נשים וא' במותו ולה בנות דהבנים פורעים כתובה שלה ה"ל ממש כבע"ח ולכ"ע נעשה מותר וא"ש דברי רש"י שכתב כ"ש כי ליכא משום דאין כתובה נעשה מותר וכמובן. דף צ"א אמ"ז משום ר"פ הלכתא א' בחייו וכו' י"ל כב"ד וכתובה נעשית מותר וק' הרי הליכה כר"ע מחבירו וס"ל למסקנא דר"י