חידושי מהרי"א על כתובות קמה

דס"ל כתובה דאו' לטעמיה דף נ"ו וכ"ע מודו דממשעבדי דאו' לא גבי ולק"מ קושי' תוס', אמנם רש"י דף נ"ה פי' בהדיא פלוגתייהו אי טרפא מלקוחות והרי לקוחות מדאו' שלהם הוא ומ"מ טרפא למ"ד והדק"ל לכאורה אבל באמת ז"א דמ"מ לקוחות שאני אינהו דאפסיד אנפשייהו שלא היה להם ליקח כיון שידעו מכב"ד שהוא תנאי ב"ד, וגמרא נמי ה"ק ש"מ לא טרפי ממשעבדי דאורייתא וכנ"ל, א"נ גמ' קאמר אי כתובה דרבנן, א"נ גמרא מדמי לקוחות שכבר הוא בידן לשעבודא לכתובה אף שהוא דאו' ואזול באמת למ"ד ירתון תנן וכמ"ש רש"י בהדיא ד"ה לא טרפי וכו' כנ"ל לתרץ ועפמ"ש א"ש דנקט מתני' ונשא שניה וכו' אפילו משום שניה עצמה נמי לא סגי באירס דכתובת ארוסה דרבנן אמנם כן ק"ל איפכא למ"ד יסבון וכן על הגמרא דקאמר אס"ד טרפי ממשעבדי לטרפי לבני שני' ודלמא דוקא מלקוחות טריף אבל מבני שני' אי טרפי א"כ מימנע האב ולא כתב לה לשניה דהא לפמ"ש כל טעמא דמ"ד יסבון משום דאי יקדמו יורשי שניה מימנע אבי הראשונה א"כ השתא נמי מימנע אבי השניה ואין לומר דהא אבי השניה ע"כ לא מימנע דהא עכ"פ מתו שניהם בחייו הראשונה קודמת ז"א דהתם על מיתה דתרי לא חיישינן ואי איכא שניה הרי נוטלת כתובתה לכ"ע אבל על מיתת אחת חייש, זה טעות דהא אי שניה קיימא גובה כתובתה וע"כ חייש למיתת שתיהן א"כ אבי השניה לעולם יחוש שמא ימותו שתיהן בחייו ועוד למ"ד מאוחר שקדם וגבה אין מוציאין מידו א"כ לא חייש אבי השניה על מיתת שתיהן בחייו דמ"מ הרי יכולים בני השניה לתפוס וא"כ על אחת בחייו ואחת במותו נמי נהי דהשתא פשיטא אי קדמו ראשונים ותפסו מוציאין מהם אבל אי אמרינן ראשונים יטרפו מעיקר דינא דטרפי ממשעבדי והן מוקדמים ע"כ יהיה מהני תפיסת השניה ויורשיה מדין בע"ח מאוחר שקדם וגבה וא"כ לא מימנע האבי השניה לכתוב לבתו כיון דיכולים הם לתפוס, ותוס' תירץ ר"פ אע"פ שם דמ"ד יסבון ס"ל כדדחי הש"ס הכא קודמין לנחלה וצריך ביאור דהא כוונת הש"ס בתי' זה דשפיר מיירי מתניתין אף בדאיכא לשניהם ומ"מ לא טרפי ממשעבדי משום דא' בחייו וא' במותו לית להו כלל כב"ד. אלא קודמין בנחלה וחולקין בשוה במותר מכתובת השניה ותמוה דטעמא מאי אין להם כב"ד כה"ג משום אנצויי וזהו אי ירתון תנן וכמ"ש רש"י בהדיא ד"ה שמע מינה וכו' אבל אי יסבון תנן אידי ואידי חוב הוה וליכא אנצויי כיון שבני ראשונה שט"ח מוקדם הוא ונ"ל דזהו אי איכא כדי שתי כתובות אבל כי ליכא אלא לחדא אי שקלי קמאי אף שהדין כן דיסבון תנן איכא חשש אנצויי דבתראי יאמרו קמאי יורשים הם ולא יסבון אבל הם ודאי בע"ח לכן אמרינן קודמים לנחלה ור"ל חולקין בשוה ומיירי בליכא כאן רק כתובה אחת ולא כפי' רש"י ד"ה קודמין וכו'. תוס' ד"ה מדקתני וכו' אע"ג דבסיפא קתני קודמים וכו' והה"ד דק' גם כן על התרצן אדמייתי ראיה מבן קודם וכו' הל"ל מסיפא, איברא דבסיפא אין מוכרח לפרש כך אבל יותר נ"ל לתרץ דק' קצת לשון הש"ס קודמת לגמרי קתני כנ"ל דז"ל רש"י ד"ה איידי וכו' דהא ודאי מוציאין אם תפסו והחזיקו בקרקע דהא נכסי אשתעבד לשטר דבע"ח עכ"ל הרי דייק רש"י וכתב דתפיסת קרקע דוקא לא מהני בסיפא משמע אבל מטלטלים לא אלא מהני תפיסה והיינו להפוסקים דס"ל כב"ד נגבית ממטלטלים וממילא י"ל מתני' כר"מ וכמ"ש תוספ' דכתובה גופא נגבית ממטלטלים דאי כתובה לא גבי' ממטלטלי ע"כ כב"ד נמי לא ול"ל תו דמהני תפיסת הראשונים, וא"כ קודמת דסיפא תרתי משמע בקרקע קאמר קודמת לגמרי ולכב"ד ובמטלטלים דמהני תפיסה צ"ל קודמת לכתחילה ולנחלה קאמר שחולקים בשוה כירושה אף לר"מ דמשעבדי לכתובה גופא לכתב"ד לא כדס"ל להפוסקים לדידן בתר תקנת הגאונים עי' בטור א"ה סימן קי"א רק בדיעבד מהני תפיסת מטלטלים לראשונים, אמנם קודמת דרישא ל"ל אמטלטלים וקודמים לנחלה קאמר כמובן דאיפכא הל"ל השני קודמים לנחלה ולכתחילה לא משתעבדי לכב"ד כנ"ל ועכ"ל קודמים בקרקע לכב"ד וקודמים לגמרי ואם כן קודמים דסיפא א"ש אף כפשוטו במטלטלים אבל רישא עכ"ל רק קודמים לגמרי בקרקע כנ"ל ול"ל איידי דסיפא ולא דמיא רישא לסיפא ולק"מ קושית תוספות ולכן מייתי מבן קודם לבת דע"כ נמי הכי הוא קודם לגמרי לאו דוקא כמובן, אבל בסיפא לא לגמרי הוא לא דוקא כנ"ל שוב ראיתי בב"י סימן קי"א ממשמעות הר"ן והרא"ש דאם כתב בכתובה מטלטלי אג"ק כמי לא מהני על כב"ד לגבות ממטלטלי והריב"ש סימן ק"ו חולק וס"ל כיון דמדינא גובה כה"ג ולא מתקנה גם כב"ד גובה מהם ע"ש ומינה נשמע אף בלא כתב מטלטלי אג"ק לר"מ דס"ל מטלטלי לכתובה משתעבדי להריב"ש גם כב"ד בכלל דת"כ ככתובה ולב"י בשם הרא"ש והר"ם כב"ד אינו בכלל, אמנם נ"ל לפי הנראה בתוספות כתובות יו"ד ד"ה הואיל וכו' דטעמא דר"מ משום דלטעמי' אזיל דס"ל כתובת דאו' א"כ כב"ד דרבנן לא גבי' ממטלטלי וגם הריב"ש מודה בזה וא"כ דברי הנ"ל נכונים לכ"ע גס להריב"ש ודוק. הר"מ בהל' ערוכין פי"ג הלכה י"א האמר ערכי עלי וכו' יצא ידי שתיהם שהערוכין לא כתובות הן שאעפ"י שכל מה שבידו משועבד לראשונה הקדש מאוחר שגבה גבה עכ"ל ותמה הלח"מ עלי' הרי קיי"ל במטלטלין גם בבע"ח מה שגבה מאוחר גבה ואי איירי בקרקע וראב"א בגמ' ס"ל גבה א"כ אנן דקיי"ל לא גבה ליתא לדינו דבגמ' השוה בע"ח להקדש ומנ"ל להר"מ לחלק והניח בצ"ע ע"ש ונ"ל לתרץ דתוס' הכא ד"ה ש"מ וכו' הק' מההוא דערוכין דאמרינן מנה שגבה גבה אע"ג דלא שייך התם נעילת דלת וכו' וק"ל דמשמע דוקא משום דלא שייך טעמא הוא דקשי' להו והרי א"נ שייכא ק' דסוף סוף תק"ח הוא זה דמה שגבה גבה ולא