חידושי מהרי"א על כתובות קמג

דפוגמת אין גובה משעבדי משא"כ בלא פוגם ועכ"ל דבשטר בלא אחריות פריך מה בין זה וכו' וא"כ הרי אי"ל פרעתי אף להרי"ף וה"נ בפוגמת. ועוד נ"ל כתובה שאני דהוי תנאי ב"ד וכמאן דנקט שטרא שגובה ממשעבדי דמי ותדע דהרי הר"מ בש"ע א"ה סס"י נ"ה וברא"ש ר"פ אעפ"י ס"ל כתובת ארוסה אין נגבית ממשעבדי הרי קיי"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ואפי' כתובת ארוסה נמי אי ארוסה י"ל כתובה הרי דאי"ל פרעתי וע"כ דתנאי ב"ד כשטר שגובה בו משעבדי דמי וע"י ב"מ י"ז ובתוס' שם ע"ב ד"ה מן הארוסין ודוקא ועוד י"ל דוקא בכת"י דינא הוא שאין גובה בו משעבדי דל"ל קלא לכן י"ל פרעתי ולא חשתי בחזרת הכת"י משא"כ שטר בעדים ופוגם רק משום גזירה אינו גובה משעבדי ולא מדינא ואיכא מ"ד בב"מ ע"ב דל"ל גזירה זו מודה. תוס' ד"ה מנכסי יתומים תימא אמאי לא הקשה מהך משנה וכו' וק"ל מ"ש דלא תמהו נמי ממשנה דגיטין דמייתי תוס' בתר הכי בד"ה מקשים וכו' ונ"ל לשיטת הרי"ף סייגתי' מובא ברא"ש ב"מ י"ב דגרושה נזונת משל בעל כל זמן שלא נתן כתובתה א"כ י"ל בערוכין וכו' פליגי דוקא בגרושה מ"ד נזקקין וכו' משום מזוני ומ"ד אין ניזקקין דוקא בנתגרשה מקודם אבל באלמנה מודה משום חינא ולק"מ ממתני' דגיטין אבל הכא ע"כ בגרושה מתוקמה דאל"כ תרתי ל"ל כמ"ש תוס' ד"ה מקשים וכו' הק' תוס' שפיר, ונ"ל לתרץ דמתני' נקט לא תפרע והל"ל טפי אינה נוטלת ונ"ל לפימ"ש הר"ן בשם רמב"ן והכי קיי"ל בא"ה סי' צ"ו תפסה מעות מהני אבל לא מטלטלין א"כ אינה נוטלת משמע דתפיסה מהני להכי תני לא תפרע אפי' ע"י תפיסה ואע"ג דתפיסה לאח"מ לא מהני ובקרקע לא שייך תפיסה מ"מ בעבדים דכקרקע דמי שייך תפיסה וא"כ י"ל דוקא אין נזקקין וכו' להוציא מהם קאמר אבל מתני' דוקא לא תפרע אלא בשבועה ע"י תפיסה קאמר ובעבדים כנ"ל אבל מהא דאין נפרעים אלא מן הזבורית פריך שפיר דלא מיירי בע"י תפיסה וכן ל"ל דמיירי באלמנה דלדעת הב"ח מובא בב"ש סי' ס"ו כתובה נגבית מבינונית אלא בבע"ח וכמובן כנ"ל ודוק. תוס' ד"ה דמפרע וכו' וד"ה אמר רבא וכו' הק' להימנה במיגו ותמהו תר"י והגי"ת שער כ"א מיגו להוציא ל"א ונ"ל דכיון דא"נ מהימנינן לה במיגו מ"מ יכול לומר אשבע לי דל"פ כמו בטענת המיגו עצמה רק דאנן לא טענינן לה וא"כ לא הוי מיגו להוציא כיון דעדיין לא מיפטרא משבועה ואינה מוציאה ממון בלא שבועה ואי לא טען איהו דאפסיד נפשי', וכה"ג כתב מהרש"א לעיל דף ס"ה ע"א על פי' רש"י בד"ה קרענא ס"ד עש"ה. רש"י ד"ה הנחבל וכו' לתוך ביתו וידו שלם וכו' ובמתני' ליתא תיבת וידו ובגמ' שם מוקי לה לרבנן דר"א דהכי קיי"ל דלא אזלינן בתר אומדנא בד"מ ע"כ מיירי שעלה נשיכה ע"ג או בין אצילי ידיו מקום שלא הי' יכול לעשות כן בעצמו וא"כ רש"י שכתב וידו שלם הוא כר' אחא ולא קיי"ל הכי וא"כ תמוה מ"ט כתב רש"י כן ונ"ל דהאי וידו לאו ידו של נחבל קאמר אלא ידו של חובל ותיבת לתוך מושך א"ע ואחר עמו וה"פ שנכנס לתוך ביתו או לתוך ידו שלם ויצא מביתו או מתחת ידו חבול וכו' כנ"ל ודוק, שוב מצאתי שכ"ה לשון הש"ע ססי' צ' שנכנס תחה ידו של חבירו שלם וכו' ולשון הר"מ פ"ה מחובל לתוך ידו וכו' ופי' ה"ה שם ידו רשותו וכו' ע"ש והנאני. דף פ"ח תוס' ד"ה מייתי לה וכו' פי' הקו' וכו' והוא עצמו סותר דבריו וכו' ונ"ל לתרץ דעת רש"י כב"ש ס"ל שכתב בסי' צ"ו ס"ק כ"ב דעל שבועה דאו' לא נמנעו להשביעה וה"ט משום דחמירי להו לאינשי טפי לעבור עלי' כמ"ש מהרש"א ב"מ קי"ג בתוס' ד"ה השתא וכו' אבל שבועה דרבנן קיל להו לכן נמנעו והיינו דוקא בב"ד דהוא בנק"ח וחמור באמת כמו דאו' רק לאינשי קיל להו אבל חוץ לב"ד שהוא בלא ינק"ח ליכא עונש שבועה רק ארור בעלמא משבעי' לה וא"כ הרי ר"פ הי' בתר תקנת ר"ג ופי' רש"י שפיר אחר שנמנעו להשביע' מאי נ"מ לכן פי' דעל דאו' לא נמנעו מלהשביעו ונשבעת בב"ד בנק"ח ולק"מ ואדרבה נ"ל סייעתא להב"ש הנ"ל מדברי רש"י, ובספר דרישת ארי הק' על הב"ש הנ"ל מרש"י גבי סבר רמב"ח וכו' שפי' נ"מ לענין היפוך ולב"ש הל"ל נ"מ זה דלא נמנעו וכו' ולפמ"ש אדרבה מרש"י הכא מוכח דכוונתו באמת לנ"מ זה וכהב"ש, וממילא תוס' דתמהו על רש"י ולא תי' כן ע"כ דלא ס"ל כב"ש הנ"ל כנ"ל ודוק. דף צ' ע"א מתני' הראשונה קודמה וכו' וק' פשיטא בשלמא לל"ק בגמ' לדיוקא אתי דאם קדמה שני' ותפסה מה שגבה גבה אבל לל"ב ק' וצ"ל דתנא לה רק איידי דסיפא וכ"כ הר"ן ע"ש אבל יותר נ"ל לפמ"ש הפלאה בחי' כתובות סי' קי"א לתרץ תמי' הח"מ וב"ש על הש"ע שכתב בשם י"א דגם תוספות בכלל והוא ש"ס ערוך ר"פ אעפ"י ותי' הפלאה כוונת הי"א על תוספת שהוסיף לה אחר הנשואין דליכא טעמא דמימנע להאב ולא כתב ע"ש וא"כ נ"ל דמתני' נמי הא קמ"ל דאפי' אם כתב לה לראשונה התוספת בזמן נשואי השני' וסתמא כן הוא שלא יהי' צרות זו לזו מ"מ כיון דת"כ ככתובה הראשונה קודמת לשני' אפי' בתוס' ומכאן יצא לו להטור וי"א הנ"ל וא"כ ממילא איפשט נמי הצ"ע של הפלאה שם מאימת מתחיל חיוב התוס' בכה"ג שהוסיף אחר נשואין אי מזמן שכתב לה אי מזמן נשואין ונ"מ אי יש חלק בתוספות זה גם לבנים שנולדו קודם שכתב לה ע"ש ולפמ"ש כיון דראשונה קודמת לשני' בכה"ג ממילא לכולן יש חלק בו. ועדיין ק' בבא שני' יורשי ראשונה קודמת ליורשי שני' מאי קמ"ל פשיטא ועי' במפרשים ולענ"ד כראה בצירוף קושי' המפורשים אסוגי' דשבועות דפריך למ"ד א"א מוריש שבועה לבניו מסיפא דמתני' דהכא שני' ויורשיה קודמת