חידושי מהרי"א על כתובות קמא

פלוגתא רחוקה וגם כיון דמסוגי' דהכא הוא דשמעי' לי' דדיני' בזוזי ומכאן אין ראי' רק על דרבנן אבל שיהיה מה"ת חייב לסלקו בזוזי אי אית לי' ע"ז אין מכאן ראי' ובלא ראי' ודאי נקטינן כפוסקים הנ"ל דא"צ ליתן זוזי, ועפי"ז הנה יש מקום ליישב שיטת יש מן המורים שבבעה"ת שער ד' ח"ב ומובא בטור חו"מ סי' ק"א שהרשות ביד המלוה לגבות חובו בקרקע ולא בזוזי בע"כ של לוה ובעה"ת תמה מסוגי' זו דהכא לבע"ח יהבי' זוזי ועוד בפ' כ"ש אמר רבא מצי לסלוקי בזוזי, והנה לשיטת הרי"ף והר"ח הנ"ל די"ל מעות נמי יכול לסלקם בד"א יישבו תוס' ב"ב צ"ב אליבייהו סוגי' דהכא לבע"ח יהבי' זוזי ר"ל מוטב לעשות כן משום דיותר משהאיש רוצה וכו' ולא שמחויב ליתן לו זוזי א"כ ה"נ י"ל להיפוך לא שמחויב ליקח זוזי אלא אם רוצה בזוזי קאמר לבע"ח יהבי' ולא לאשה דמוטב כן ואף להחולקים היינו מדרבנן כנ"ל וע"כ ה"ט משום נעילת דלת וכו' וא"כ לטובת המלוה תקנו חכמים כך שמחויב ליתן לו זוזי וכל האומר א"א בתק"ח כגון זו שומעין לו. פי' רש"י ריש דף זה בד"ה תיזל ותיחלה דאמרינן ואפי' יורש מוחל ואמה של זו מכרה בהן שט"ח שהי' לה על בעלה, ותמוה טובא סיום לשון זה דרש"י דשפת יתר הוא דהא מפורש כן בגמ' תחילת המעשה כך היה וגם אין ענין זה לכאן על תיזל ותיחלה וצע"ג ועוד תמוה למה משנה רש"י מלשון הגמ' דזבנה לכתובתה ורש"י פי' כאן מכרה להן שט"ח וצ"ע, ונ"ל דק"ל לפמ"ש הר"ן בטעמא דשמואל דיכול למחול משום דמוכר רק שעבוד נכסים דאילו שעבוד הגוף עבד לוה לאיש מלוה א"א במכירה שישתעבד גוף הלוה ללוקח וכיון שמוחל מלוה השעבוד גוף דלוה ממילא נמחל שעבוד נכסים דמצד ערבות משועבדים הם ע"ש, א"כ גבי כתובה הא ליכא עבד לוה לאיש מלוה שהיא לא נתנה לו כלום ואם מוכרת כתובתה גם שעבוד הגוף מוכרת ר"ל שהבעל הוא חייב לשלם ללוקח מנכסיו בחריקאתה ומכירה גמורה דאו' היא שלא נשאר שעבוד גוף דבעל אצל האשה לענין כתובתה א"כ מאי אמר ר"נ עצה דתמחול הא בכתובה לא מהני מחילה כלל וצ"ע ונ"ל דזבנה לכתובתה ר"ל נדונייתה נצ"ב שהכניסה לו שהוא קרוי כתובה בכ"מ כמ"ש הר"ן ריש ופרק אעפ"י ותוס' לעיל דף מ"ז ע"ב וזה ה"ל שט"ח ממש ועבד לוה לאיש מלוה נשאר שעבוד גופו אצלה וא"כ הן הן דברי רש"י דהא ק"ל על תיזל ותיחלה וכו' והא בכתובה לא שייך טעמא דר"ן וליתא לדשמואל לכן פי' רש"י ואמה של זו מכרה להן שטר חוב דייקא שהיה לה על בעלה ר"ל שט"ח על נדוניא כנ"ל. וע"ד דעת היש מן המורים שבטור סי' ק"א הנ"ל תמה עליהם בעה"ת מהכא לבע"ח מסלקי' לי' בזוזי, וכונתו נ"ל דלשון מסלקי' היינו משעבוד הקרקע מסלקי' המלוה ממנה ע"י תשלומי זוזי מסלקי' לי' בע"כ אפי' שהמלוה רצונו בקרקע, וגם מדנקט לשון מסלקינן ליה דתלה הסילוק בב"ד דהל"ל מסלק לי' אלא הא קמ"ל דרק בב"ד הדבר תלוי ולא בלוה ולא במלוה אלא בע"כ דלוה משלם לו זוזי ובע"כ דמלוה נוטל זוזי, ולענ"ד נ"ל דין זה בשעבודא דאו' או דרבנן תלי' היש מן המורים ס"ל שעבודא דאו' לכן מלוה מצי מעכב אזוזי אם רוצה בקרקע דוקא כיון דעד השתא נמי מקרי המלוה מוחזק בנכסי הלוה כמ"ש רש"י בפסחים ריש סוגי' דלמפרע גובה ובספר פני יהושע בב"מ דף קי"ב, א"כ הכא קאי ר' חמא אי שעבודא לאו דאו' לכ"ע מודים דבע"כ דמלוה נוטל זוזי, ועוד נ"ל לחלק במלוה מעות ממש הוא דס"ל הכי להמורים הנ"ל דאדעתא דארע' סמך בע"ח שעבודי' לכן בידו הרשות לגבות דוקא מקרקע, אבל במלוה הבאה מחמת מכר שמכר לו קרקע וזקף עלי' דמי הקרקע במלוה בכה"ג כ"ע מודים דמסלקי' לי' למלוה בזוזי בע"כ כיון דמעיקר תחילת הלואה דמי מכירת הקרקע הי' הרי לא היה חפץ בקרקע אלא בזוזי דלכך מכרה ובכה"ג בע"ח מיירי הכא ולק"מ:

ולפמ"ש הש"ך סי' קי"ו דכה"ג לכ"ע שעבודא לאו דאו' א"כ היינו נמי כתירוץ ראשון הנ"ל. תוס' ד"ה וצידי ר"ה וכו' תימא לענין מקנה קני וכו' ונ"ל לפמ"ש תוס' לעיל ל"א ע"ב בד"ה אי דאפקי' לר"ה איסור גניבה ליכא. אע"ג דאיכא למ"ד בפ"ק דב"מ דף יו"ד דד' אמות קונות לו לאדם אפי' ברה"ר ה"מ וכו' ובגט משום עגונא אבל לגנב לא תקינו שיקנו לו ד' אמות עכ"ל, ונ"ל דוקא ברה"ר ממש ליכא למ"ד דתקנו ד' אמות לגנב אבל כי משני התם כי אר"א צידי רה"ר כרה"ר דמי ה"מ לענין חיובא דשבת וכו' לענין מקני קני ר"ל ד' אמות קונות לו גם לגנב בצידי רה"ר למ"ד, ועכ"פ בהדי משיכה שעושה, אבל הכא הניחתו בצידי רה"ר ואינה עומדת בד' אמות בסוף שלשים לא קני לה כנ"ל. ע"א פי' רש"י בד"ה האי כדיני' וכו' והיא לא נתנה כלום ואם בשביל נצ"ב הנשומים בכתובה הוא זכה בהן וכו' וקשה מנ"ל לרש"י הא דלמא לא מיירי כלל מנצ"ב אלא מכתובה לבד אבל לענין נצ"ב באמת דינו כשאר בע"ח לסלקה בזוזי ונ"ל דא"כ אדנקט מלתי' בפרי גברי בע"ח וכתובת אשה וכו' לאשה מסלקי' לה וכו' הל"ל טפי באשה א' לבד לנצ"ב מסלקינן בזוזי לכתובתה בארע' אע"כ כתובה דהכא כולל גם נדוני' כמו לעיל דף מ"ז ע"ב, וכונת רש"י לחלק בנדוני' לפי שצירפתן עם הכתובה על שעבוד קרקע הוא זכה בהן מיד ולא היתה דעתה שישלם לה זוזי כמו בע"ח דעלמא אלא או הכלים עצמם משום שבח בית אביה או אי' ליתנהו בענייהו סמכה על שעבוד דקרקע כמו בכתובה ממש, ועוד נ"ל הכרח רש"י כדי לתרץ קושי' התוס' בד"ה לאשה וכו' לעיל לכתובת אשה משום חינא, לכן פי' רש"י כתובת אשה דהכא גם נדוני' נצ"ב קאמר דליכא בי' משום חינא כמ"ש הרמ"א בא"ה רס"י ק"ג ועי' אבני מלואים סי' י"א ס"ה מזה כנ"ל, ועכ"פ מוכח בהדי' דעת רס"י הכא כהרמב"ם דמייתי הר"ן לעיל ר"פ אעפ"י הא דת"כ ככתובה וכו' לגבות מן הקרקע גם נדוני' בכלל תנאי כתובה ככתובה