חידושי מהרי"א על כתובות קמ

לך ולכל דאתי מחמתך ולמה לו לכתוב שטר אחר ולפמ"ש קצה"ח סי' ס"ו סקכ"ו בדעת הראב"ד דה"ט דיכול למחול לשמואל משום דא"ל לאו בע"ד דידי את ורק מכח הרשאתו מצי תבע ללוה והרשאה מצד שליחות הוא משא"כ אם כתב לי' ולכל דאתי מחמתך לא מצי א"ל לאו בע"ד דידי את משום דקני' לי' ותבע ללוה מצד הקנאה עש"ה א"כ באמת ה"ק וכתב לי' שטרא בשמי' אין ר"ל לכתוב שטר אחר אלא יכתוב ולכל דאתי מחמתך והיינו בשמי' דתבעו משום הקנין שלו הוא ולא מצי אמר לאו בע"ד וכו', ועונ"ל תקנה זו ניחא לי' טפי שא"צ לשמור שטר המכירה משא"כ ע"י שיכתוב לי' לכל דאתי מחמתך עדיין צריך לשמור גם שטר המכירה בידו כמובן ודוק. תוס' ד"ה לבע"ח וכו' ומשמע התם אפילו דל"ל זוזי ונ"ל כונתם משום דאל"כ מאי פריך התם מתני' וברייתא אהדדי דלמא ברייתא מיירי בל"ל זוזי ועוד ממתני' גופא מוכח דאי דוקא באית לי' זוזי מאי ארי' פועל דאליו הוא נושא נפשו אפילו בע"ח נמי כדאמרינן הכא משום דאדעתי' דזוזי הוא דאוזפי' כמ"ש תוס' ב"ב צ"ב ד"ה אי וכו' ובבעה"ת חלק ב' משער ד' ז"ל חוב דפועל וכו' כדמוכח במשנת השוכר את הפועל דאי' בפ' הבית והעלי' עכ"ל משמע כנ"ל דממתני' גופא הראי', אמנם שוב ראיתי בתוס' ב"ב צ"ב פירשו שיחתם וראייתם הכי משום דאמרינן התם דאיצטרך לאשמעינן שלא נימא ממרי רשותיך פארי אפרע והיינו היכא דל"ל זוזי דבע"ח אי אית לי' זוזי לא מצי לסלוקי בשאר מילי וכו' ע"ש והיינו ממש כמ"ש ממתני' גופא מוכח דאל"כ מאי קמ"ל אלא ר"ל מרישא מוכח לה ולפמ"ש מסברא פשיטא ק"ו מב"ח כנ"ל ועפי"ז נ"ל לתרץ דעת מהר"ם במרדכי ריש ב"ק שראה בחלום דמידי דמאכל שומעין והגי"ת שער ד' ח"ב הנ"ל הק' עלי' א"כ אמאי דחיק ר"נ לאוקמי ארומי' דמתני' וברייתא כאן בשלו כאן בשל הפקר לימא ברייתא במידי דאכילה והניחו בקושי' ע"ש ועי' ש"ך סי' של"ו סק"ב ולענ"ד נראה דוקא היכא דל"ל זוזי אמרה מהר"ם וכיון דה"ל מידי דאכילה לא אמרינן לי' זיל טרח וזבין ואייתי זוזי וא"כ ברייתא דשומעין לו מיירי ע"כ אפי' בדאית לי' זוזי לפי מאי דמוקי לה השתא בשל הפקר בהכי ניחא טפי מלאוקמה בתרי גווני דוקא בל"ל זוזי ודוקא במידי דמאכל, ועוד מדלא משני בקיצור ברייתא בל"ל זוזי כנ"ל וע"כ דמ"מ אין שומעין ומדלא הביאו תוס' ראי' זו כנ"ל ע"כ משום דברייתא נמי באית לי' זוזי משמע ובתוס' ב"ק מ"ו ע"ב "ל ובשכיר וכו' דגבי פועל ל"א ממרי רשותך פארי וכו' כדמוכח וכו משמע ר"ל כמ"ש בב"ב. בא"ד כדאמרינן הכא וכו' ור"ל לבע"ח מסלק בזוזי וכו' האי כדיני' ולכאורה ה"ל לאתויי ראי גם מלקמן דתולה מעותיו בנכרי הי' אבל בלא"ה לא אמרינן טורח זוזבין בל"ל זוזי אבל באית לי' זוזי בעי ליתן זוזי וראיתי בתוס' ב"ק ט' ע"א ד"ה ר"ה ובדף מ"ו ע"ב שם ד"ה ה"ג אי וכו' באמת כתבו הראי' מהאי דתולה מעותיו בנכרי הי' ע"ש וכאן נ"ל כונת תוס' משום דמעשה שהיה נקט הס"ס שקול מארע' משמע מקצתו של הקרקע שהי' כולו שוה יותר מהחוב וה"א משום דלא ניחא לי' המצרן בחצי שדה לכן בעי' דוקא ליתן זוזי למלוה אבל מהא דזוזי לבע"ח משמע אפי' אם כל הקרקע נמי כדי חובו ולא יותר שוב ראיתי בתוס' ב"ב צ"ב ע"ב באמת הביאו ב' ראיות משני המקומות דהכא ועש"ה לדעת הר"ח איך יישב ב' הראי' והמתבאר בתוס' ב"ב וב"ק נ' ומ"ו הנ"ל דשלשה שיטות בדבר אית דגרסי בב"ק מ"ו וב"ב צ"ב דליתניהו להני זוזי וכו' וממילא מוכח דאפי' אית לי' זוזי נמי מסלק לי' בד"א ואפי' בע"ח נמי כ"ה דעת הרי"ף והר"ח כ"ץ ואית דגרסי אי דליכא לאשתלומי וכו' וממילא מוכח דאית לי' זוזי דוקא זוזי בעי ליתן אפי' בלוקח והר"י ור"ת ס"ל לחלק בין בע"ח ובין לוקח והנה בש"ע חו"מ סי' ק"א ס"ו מובא דעת ריטב"א דמוכר סחורה אינו יורד לשומא וכתב הש"ך דכ"ה בתוס' וראיתי בקצה"ח תמה עלי' מתוס' ב"מ י"ד ע"א ד"ה עד וכו' ולימא לי' שקול ארע' בזוזך וכו' הרי דלוקח נמי יורד לשומא ע"ש ולענ"ד הרי תוס' הק' כן להמפרשים דגם בע"ח יכול לסלק בדברים אחרים אף באית לי' זוזי ולדידהו ודאי לוקח סחורה נמי יורד לשומא דהרי בע"ח נמי אדעתא דזוזי אוזפי' ומ"מ מסלקו אבל אנן דקיי"ל כר"ת דבע"ח אין יכול לסלקו אלא בזוזי ומשום דאדעתא דהכי אוזפי' וה"נ במוכר סחורה אדעתא דזוזי מכר וא"ש דברי הש"ך שכ"ה דעת תוס' ור"ל תוס' דב"מ הנ"ל בעצמו שהביא קצה"ח מדנקטו קושייתם רק להמפרשים דגם בע"ח וכו' כנ"ל משמע דלדידן בלוקח דינו כבע"ח ואית לי' זוזי אין יורד לשומא כנ"ל וצ"ע. הוא עשה שלכ"ה ועשו לו שלכ"ה וכו' משמע מצד קנס כמו בב"מ הערמה אתעביד בהו אערימו עלייהו עש"ה וכן ביבמות ק"י דאיכא האי לשנא ופי' תוס' שם ד"ה לפיכך וכו' דמשום קנס עקרו דבר מה"ת ע"ש אבל ק"ל הרי רבא הוא דאמר הכי ורבא לטעמי' בפ"ק דתמורה הרי ס"ל כ"מ דא"ר ל"ת אי עבד לא מהני וא"כ דינא הכי הוא דלא אהני מעשיו כיון שרצה להפקיע מעצמו ד"ת ליתן זוזי לא מהני וחייב למטרח וכו' וא"ץ לטעמא דקנס, איברא בתוס' ב"ב צ"ב הביאו האי דהכא וגרסי אמריתו משמי' דר' נחמן וכו' ע"ש ור"נ י"ל ס"ל כאביי דאי עביד מהני והוצרך לטעם משום קנס אבל לגי' שלפנינו הוא רבא ק' ונ"ל כיון דלדעת הרבה פוסקים בדרבנן מודה רבה אי עביד ומהני ועי' ש"ך חו"מ סי' ר"ח וש"ג ויש"ש ביצה ל"ו והא דאי אית לי' זוזי א"י לסלקו בד"א הוא רק דינא דרבנן והוצרך שפיר לטעם משום קנס, שוב מצאתי שכ"כ קצה"ח סי' ק"א מדעתי' והוכחה קצת לזה דהא דדיני דבע"ח בזוזי רק דרבנן הוא ע"ש ולפמ"ש מוכח כן ועוד נ"ל בל"ז הרי לדעת הרי"ף בתוס' ב"ק ס' והר"ח כ"ץ בתוס' ב"ב צ"ב ליתא כלל אפילו מדרבנן א"ץ ליתן זוזי ח"כ גם החולקים ודאי רק מדרבנן ס"ל הכי דדיני' בזוזי שלא יהי