חידושי מהרי"א על כתובות קלז

הנ"ל ויפה הקשו תימא וליתנהו לכל הני תירוצים הנ"ל. ע"ב תוס' בד"ה ולר"ע וכו' פי' ר"ת דקשיא לי' דתנן בפרקין גבי שומרת יבם קדמה היא זכתה וכו' ולכאורה י"כ לפמ"ש הרשב"א והמרדכי הובאו בב"י סי' ק"ז אע"ג דמצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם וב"ד נמי כופים עלי' אם רוצים א"כ מתני' ע"כ הכא ביתומים קטנים מיירי א"כ מאי קושי' ממתני' גבי שומרת יבם הא סתמא ביבם גדול מיירי ומהני תפיסתה משום דמצוה עלי' לפרוע חוב אחיו משום כיבוד את אביך לרבות אחיך הגדול, ונ"ל דמצוה זו משום כיבוד לאו כיבוד דאו' הוא אלא מדרבנן ודוקא בן לאביו אבל אחיו הגדול דנפ"ל רק מרבוי' דאת לא חייבו רבנן בכיבוד זה לאחר מיתת אחיו והקשה שפיר, ועדיין קשה דלמא מתני' לעיל זכתה על כתובת נדוני' שהיא כבע"ח אבל כתובה מנה ומאתים ותוספת לא מהני תפיסה כלל לר"ע, וצ"ל כיון דר"מ פליג במשנה שם דמטלטלי משתעבדי לכתובה ובלא תפיסה דידה נינהו ובנידוניא שהיא כבע"ח מ"ט דרבנן דתפיסה בעו דוקא אבל מיהת אידך קושי' התוס' בד"ה והוא שתפס וכו' שהקשו רבא אדרבא מלקמן דף צ"ו, וגם מדף צ"ח גבי כסא דכספא, נ"ל לתרץ בזה דהתם ביתומים גדולים מיירי ומשום מצוה עליהם לפרוע מהני תפיסה אפי' לאחר מיתה גם לר"ע, א"נ התם לכתובתה ר"ל לנדונייתה דה"ל כבע"ח גבי' כסא דכספא מהני תפיסה. תוס' בד"ה ויתיב ר' אבא גבייהו וכו' הקשו ר' אבא אדר' אבא וכו' ונ"ל לפמ"ש תוס בב"ק דף י"ב לחלק לר"נ אי שעבודא דאו' עבדא כקרקע דמי ואי שעבודא לאו דאו' עבדא כמטלטלי דמי, והש"ך בחו"מ סי' קי"ו סק"ד כתב דשעבודא דאו' במלוה ממש דוקא אבל מלוה מחמת מכר שעבודא לאו דאו' ועי' שעה"מ פי"ט מהל' מכירה א"כ י"ל התם בב"ב ר' אבא ס"ל שעבודא דאו' והכא מיירי במלוה מחמת מכר ולק"מ, איברא הש"ך בסימן ל"ט ס"ק מ"ט וסק"ב העלה דכל ענייני חוב שעבודא דאורייתא וכמו שגם שעה"מ הוכיח מתוספות עש"ה. דף פ"ה תוספות ד"ה אית סהדי וכו' וא"ת נהימנה לדידה במיגו וכו' וקשה הא ה"ל מיגו להוציא ונ"ל דס"ל במשכון בידו לא מקרי להוציא כיון שמוחזק במשכון. ועונ"ל דמיירי אף במלוה בשטר דאם לא כן הא טענינן ליתמי מאי דמצי טען אבוהון להד"מ היכא דליכא עדים או פרעון דקיי"ל המלוה בעדים א"צ לפורעו בעדים וע"כ דהי' חוב בשטר ובמקום שטר הרי אמרינן מיגו להוציא כדמוכח בסמוך מהאי דאבימי אמנם כן ק"ל טובא דהנה הש"ס עביד צריכותא לעיל אמתניתין דמלוה ופקדון צריכי דה"א פקדון מודה ר"ט משום דכל היכא דאיתא ברשות יתמי איתא וק"ל מ"ט דר"ט באמת בפקדון הרי מטלטלי דיתמי הוא כמונח ברשותם ונ"ל דלכאורה לב"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי לא הוי כלל מטלטלי דיתמי וצ"ל משום דקיי"ל מכאן ולהבא גובה [ובגיטין פ"ז מבואר דוקא שטר שיש בו אחריות ה"ל כגבוי משום קרקע לא מחוסר גוביינא אבל מטלטלין גם אביי מודה מכול"ה גובה מה"ט דמחוסר גוביינא עי' מהרש"א פסחים ל"א] וע"כ אף אליבי' דב"ש דאל"כ לא הוי פריך בפסחים ל"א על רבא ממתניתין וברייתא דדלמא כב"ש מוקים לה וא"כ ה"ל שפיר מטלטלי דיתמי וזהו במונחים ברשותם ממש אבל במונחים אצל אחר במלוה או בפקדון ל"ל כמונח ברשותם דמי דאדרבה נימא כמונח ברשות הבעל חוב דמי כיון דכל נכסיו משועבדים לו ועומד לגבות כגבוי דמי ה"ל מוחזק יותר מהיורשים כמ"ש רש"י דף פ"א ואם כן ה"ט דר"ט דהוא מתלמידי דב"ש וס"ל כגבוי דמי ולא הוי כלל מטלטלי דיתמי ובזה נ"ל ליישב תמי' תוספות לעיל פ"ד ד"ה לכתובה וכו' דהא בב"ב קיי"ל מלוה ראוי הוי ולק"מ דהתם להלכתא קאי דקיימא לן לאו כגבוי דמי אבל ר"ט הכא סבירא ליה כב"ש כגבוי דמי ולא מקרי ראוי. ובזה אתי שפיר נמי לשון הגמרא בצריכותא דקאמר אבל פקדון דאיתא בעיני' וכו' ותמוה דהל"ל כלשון רש"י אבל פקדון כל היכא דאיתא ברשות יתמי איתא ולפמ"ש ניחא משום דר"ט סבירא ליה כב"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי א"כ פקדון שוה למלוה שלהם ואינם ברשות יתמי נגד הב"ח וכתובה לכן עביד צריכותא דמ"מ יש חילוק ביניהם דמלוה ליתי' בעיני' אבל פקדון איתא בעיני' ונקרא שם בעליו עלי', ולקושי' תוס' פ"ד הנ"ל עדיפא י"ל הרי טעמא דמ"ד לכתובה הוא משום חינא וא"כ הרי כתבו תוס' לעיל פ"א ד"ה ושמעי' וכו' אף למ"ד לאו כגבוי דמי בכתובה מודה משום חינא ע"ש וא"כ לא ה"ל ראוי אצלה כנ"ל, והנה לפמ"ש לעיל בפרק האשה שנפלו וכו' דף פ"א דטעמא דמ"ד לאו כגבוי דמי משום דמצי א"ל אשתבעי לי דלא פרעתיך ומי יימר דמשתבע וא"כ זהו תשובת ר"ע לר"ט הכל צריכין שבועה וכו' ול"ל כגבוי דמי וה"ל מטלטלי דיתמי אף שמונח ברשות אחר כנ"ל. אמנם כן הרי מסיק הש"ס בשבועות מ"א והכי קיי"ל בח"מ סימן פ"ב דאי תפס לא מפקינן מיניה ואם כן ק"ו הוא אם הוא תפוס ועומד בהיתר שמוחזק ע"י פקדון או מלוה בידו א"צ לשבע דאי א"ל אשתבע לי מצי תפיס בפקדון שאצלו ואם כן שטר העומד לגבות כגבוי דמי כה"ג וי"ל ר"ע נמי מודה לר"ט דלא הוי מטלטלי דיתמי כלל אלא דוקא מונח ברשות אחרים או בסמטא או בר"ה אבל בפקדון ביד המלוה מודה ואם כן אמאי בעי סהדי דתפסי מחיים נימא כיון דהיתה יכולה לתפוס אע"ג דלא תפסה מ"מ בכה"ג י"ל ר"ע מודה דכגבוי דמי ולא הוי מטלטלי דיתמי וצ"ע לכאורה ולהפוסקים שמביא הסמ"ע והש"ך סי' פ"ב ס"ק כ"ב וי"ז דוקא בת"ח מהני תפיסה אבל אינש דעלמא עכ"פ משמתינן לי' א"ש דההיא איתתא לאו ת"ח הוי אבל להסמ"ע וסייעתי' שם דאין חילוק כלל בין ת"ח לע"ה הדק"ל ונ"ל כיון דקיי"ל כרבא מכאן ולהבא גובה ב"ח ומסיק בפסחים