חידושי מהרי"א על כתובות קלו

דגמרא דהוא ר"א כמ"ש תוס' ריש חולין ולר"א ע"כ לפרש הכי משום תמי' תוס' עלי' אבל דף פ"א דפריך אביי לר"י וכל היכא דא"ר לא לזבין לא הוי זביני' וכו' והתנן לא תמכור וכו' והקשיתי לעיל ר"פ האשה לפי רש"י הנ"ל מאי פריך ועמ"ש לתרץ ולפמ"ש א"ש דרק לר"א מוכח רש"י לפרש כן אבל לתי' דאביי הכא יד בעה"ש וכו' א"ש לא תמכור כפשוטו וא"כ דף פ"א אביי לטעמי' פריך שפיר כנ"ל ועי' תשו' ח"ץ סי' ס"א, שוב ראיתי בדרישת ארי שתי' קושי' תוס' בסי' צ"ב דר"א רצה לתרץ אם כתב לה שתהי' ידה על העליונה ע"ש והח"ץ הנ"ל כ' בשם מהרי"ט דלא מהני כמו שא"ל עלי אונאה ע"ש וצ"ע. דף פ"ד ע"א הלח"מ פי"ב מאישות הק' על הר"מ דפסק מהני תנאי בירושה והרי קיי"ל בדבר שבממון תנאו קיים דוקא בידע דמחל אבל ירושה הרי מוכח מסוגי' משום קושי' תוס' ד"ה וסבר וכו' דהוי לא ידע דמחל וא"כ מ"ש מאונאה דקיי"ל כרב ע"ש והנה מהרש"א בסוגי' הוכיח במישור דע"כ בדרבנן אין חילוק בין דידע ומחל או לא עש"ה וא"כ לק"מ, אמנם בלא"ה נ"ל לתרץ דלכאורה לק"מ קושי' תוס' ד"ה וסבר וכו' דהוכיח המקשה שפיר דע"כ ס"ל אף לא ידע דמחל תנאו קיים ס"ל לרב דאל"כ למה הוצרך לומר לרב דהכא ה"ט שע"ח חיזוק יותר משל תורה הל"ל רק כשל תורה היכא דלא ידע דמחל כך עשו חיזוק אע"ג דידע ומחל בדבריהם, אמנם הא גופא ק' אמאי קאמר יותר משל תורה וק' רב אדרב ה"ל לתרץ הכי כשל תורה בלא ידע דמחל עשו חיזוק לדבריהם בידע ומחל ונ"ל לתרץ דסברא זו דלא ידע ומחל לא מהני תנאי נ"ל ה"ט משום דה"ל אסמכתא שהי' לוקח סבור שלא יהי' בו אונאה ואסמכתא לא קני' ולדעת הב"ח וסייעתי' מובא בש"כ ח"מ סי' ר"ז אסמכת' לא קני' רק מדרבנן וא"כ הא דלא ידע דמחל לא מהני תנאי כרב גבי אונאה היינו רק מדרבנן וא"כ ל"ל עשו חיזוק כשל תורה גבי דלא ידע דמחל דהא נמי רק דרבנן הוא אבל מה"ת תנאו קיים וא"כ ממ"נ פריך המקשה שפיר אי ס"ל כרב באונאה מה"ת לא מהני הרי מה"ת אין חילוק בין ידע דמחל וכו' וא"כ ה"נ אמאי אמר ולא מטעמי' ואי ס"ל לחלק בין ידע דמחל וא"כ ע"כ מדרבנן ס"ל באונאה דתנאי בטל אבל מה"ת קיים וא"כ ל"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה כ"כ דמה"ת אף לא ידע דמחל קיים ובדרבנן אף ידע ומחל תנאו בטל והוי מהיפוך להיפוך. תוס' בד"ה לכתובות אשה תימא דהא תנן בבכורות אין אשה נוטלת בראוי ומלוה חשבי לי' רבנן ראוי וכו' ולכאורה י"ל מתני' דבכורות אתי' כר"ע הכא אבל לר"ט הכא באמת נוטלת בראוי, ואין לומר דגם מר"ע קשי' להו דלא אתי עלה ר"ע אלא משום שכולם צריכים שבועה משמע בליכא שבועה כגון בתלת גווני בח"מ רסי' ק"ח גם ר"ע מודה דלכתובה יהבי' אע"ג דמלוה ה"ל ראוי וכ"כ בהדי' הרא"ש פ' יש נוחלין סי' י"א ובתוס' ב"ב דף קכ"ה ע"ב שם והרא"ש בבכורות דף נ"ב, דעדיין י"ל טעמא דר"ע הוא על פקדון ביד אחרים דלא הוי ראוי הוצרך להאי טעמא דשבועה ונ"ל דהא צריך להבין מ"ש שציינו תוס' קושייתם למ"ד לכתובה והא גם למ"ד לבע"ח קשי' ואמתני' ינתנו לכושל ה"ל להק' דהא גם בע"ח אין נוטל בראוי, וע"כ דעת תוס' הוא דבעל חוב גובה מן הראוי אם כן ע"כ טעמא דר"ע משום צריכים שבועה קאי על ג' חלוקות דמתניתין ר"ל על בע"ח לגבות בין ממלוה בין מפקדון וגם על כתובה לגבות מפקדון דחיקא מלתא לומר דעל חלוקה רביעית ר"ל לגבות כתובה ממלוה לא קאי ה"ט אלא גם בלא ה"ט דשבועה לא גובה משום ראוי ומכ"ש דא"כ לא ה"ל למתנינהו בחדא מחתא כיון דאין שוים בדינם ויפה הקשו, אבל קשה א"כ דע"כ תוס' ס"ל מלוה דבע"ח גובה מן הראוי כנ"ל גם מכתובה הא לק"מ די"ל למ"ד לכתובת אשה היינו לנצ"ב נדונייתה שהוא כתובה סתם כמ"ש תוס' לעיל דף מ"ז ע"ב ודין בעלת חוב היא בנדוני' וגובה מן הראוי, ונ"ל כיון דה"ט לכתיבה משום חינא וחינא לא שייך אלא בכתובה אבל לא בנדוני' כמ"ש הרמ"א סי' ק"ג סעיף א' באה"ע ועי' אבני מלואים באה"ע סי' י"א ס"ה, א"כ עיקר כתובה קאמר וקשה שפיר. ומ"מ נ"ל לתרץ דהא בהדי' אמרינן בבכורות נ"ב שם טעמא שאינה גובה כתובה מן הראוי דמקולי כתובה שנו כאן א"כ היינו דוקא למ"ד כתובה דרבנן אבל למ"ד כתובה דאו' שוה הוא לבע"ח דגובה מן הראוי ור"ט ור"ע הכא מצי ס"ל כתובה דאו' ולק"מ, עוד י"ל הא דחשבינן מלוה ראוי הייני דוקא למ"ד שעבודא לאו דאו' אבל למ"ד שעבודא דאו' כבר אתרע חזקת ממון דבעלים וה"ל מוחזק ועכ"פ בשוי' אפותקי וא"ל מעכשיו דקני' מיד כמו מכר אפי' קרקע נמי כמ"ש רמב"ן במלחמותיו סוף סוגי' דלמפרע הוא גובה פסחים כ"א ועי' בפני יהושע ב"מ דף קי"ב סוגי' דקציצה א"כ ר"ט ור"ע ס"ל שעבודא דאו' ולא הוי מלוה ראוי דהא תנאי פליגי בי' בערוכין דף ז' אי שדיא או לא ולק"מ אלא דתוס' והרא"ש בב"ב הנ"ל נשמרו גם מזה ובבכורות שם שכתב וז"ל ואין לומר דמתני' דהכותב אתי' כרבי דחשיב מלוה מוחזק וכו' דא"כ ה"ל לש"ס לפרושי דהני תנאי סברי כרבי וכו' אלמא אפי' רבנן מודו בה וכו' ע"ש, א"כ ה"נ בפלוגת' דשעבודא דאו', או בפלוגת דכתובה דאו' לא תלי' הא דר"ט ור"ע ויפה הקשו ועוד י"ל הא דמלוה חשיבא ראוי ה"ט משום האי מאן דאפיק שטרא על חברי' מצי א"ל אשתבע לי דלא פרעתיך ומי יימר דמשתבע וה"ל גורם לממון דרוב ב"א אין נשבעין עי' רש"י שבועות דף כ"ב ע"א וע"ב לכן ה"ל ראוי דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי אבל לר"ש דס"ל גורם לממון כממון דמי שפיר ה"ל מלוה מוחזק ומצי סברי ר"ט ור"ע הכי אלא דלא מוקמינן לר"ט ור"ע כיחידאי כמ"ש תוס' והרא"ש