חידושי מהרי"א על כתובות קלה

בלא"ה הרי דוקא בטוען ברי מהני תפיסה כמ"ש הש"ך שם סקט"ו וסקי"ח הנ"ל והכא טענ' שמא היא טוענת ומ"ש דנקט רש"י על המחזיק וכו' אלא עכ"ל כוונת רש"י בלשון זה אבעלמא קאי אבל הכא אפי' להחזיק נמי ידה עה"ת משום אין ס' מוציא מידי ודאי וא"כ הדק"ל לכ"ע גם לאביי דידו כידה טענ' ברי דידי' למה ונ"ל לתרץ בע"א והוא ע"פ דעת מהרי"ק שהביא הב"י בסי' מ"ב דאפי' אם הלשון משמע קצת כדברי בעל השטר אפ"ה ידו עה"ת ע"ש והנה מהרי"ק בסי' קכ"ג המציא דין זה מהכא וז"ל כדמשמע בכתובות פ"ג גבי מתני' דהכותב לאשתו וכו' ופריך תלמודא ותימא לי' וכו' ומשני אביי יד בעה"ש עה"ת ואע"ג דפשיטא לפי הנראה לענ"ד דריהטא דלשנא הוי משמע דכי כתב לה דו"ד א"ל בנכסייך דמכל וכל סליק עצמו מנכסים ואפ"ה משני אביי דאוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה ומפרשים דהאי דו"ד וכו' דהיינו דוקא לענין שאם מכרה ונתנה קיים דיש לנו לגרוע כח בעל השטר וכו' הרי לך דאע"ג שיש קצת רגלים לחזק ידו שהלשון משמע קצת ליפות כח בעה"ש אפ"ה אמרי' ידו עה"ת וכו' עש"ה ונ"ל לפרש דבריו מ"ש אדהכא דרהיטא דלשנא הוי משמע וכו' דמכל וכל סליק וכו' אין ר"ל רהיטא דלשנא דשטר דא"כ מאי דכי כתב לה דו"ד וכו' דמכל וכל סליק וכו' שכתב מהרי"ק הכי הל"ל רהיטא דלשנא דדו"ד א"ל בנכסייך משמע דמכל וכל וכו' אלא כוונתו רהיטא דלישנא דגמ' משמע כן דכי כתב לה דו"ד וכו' דמכל וכל סליק ונ"ל א"כ דמשמע לי' הכי למהרי"ק מקושי' הש"ס בפשיטות ותימא לי' וכו' והרי בו"ש ברי עדיף לכ"ע כה"ג דהוי להחזיק ואף דברי גרוע ושמא טוב מ"מ הרמב"ן בבעה"ת שער ל"ט אפי' כה"ג ס"ל ברי עדיף למ"ד ולא כתוס' כתובות הנ"ל ואפי' להוציא ומכ"ש להחזיק ואפי' תוס' כתובות י"ב נמי דוקא להוציא מחזק' ממון ס"ל הכי דברי גרוע לא מהני אבל הכא להחזיק הוי אלא עכ"ל משום דלשון השטר מוכיח כדברי בעה"ש וה"ל נמי טענתה טענ' ברי ולכן דקדק המקשה נמי להק' ותימא לי' וכו' ר"ל איהי תטעון כן וה"ל ברי וברי אבל אנן פשיטא לי' דלא טענינן אף בלא יד בעה"ש וכו' אלא משום דבו"ש ברי עדיף כנ"ל לפרש כוונת מהרי"ק דרהיטא דלשנא דמקשה משמע דכי כתב לה הכי משמע הלשון כדברי בעל השטר ואפ"ה משני אביי יד בעה"ש עה"ת וא"כ נ"ל גם דעת רש"י בזה כמהרי"ק ולכן בענין דוקא שיטעון ברי דאם אינו טעון ברי אתרע חזקתו ואזלי' בתר משמעות הלשון השטר דמשמע קצת כדברי בעה"ש דמכל וכל וכו' דכל היכא דחזינן ריעות' קצת לא מתרצינן לה מכפשין כיון דבעלי הדברים קמן ולא קאמרי הכי וכו' כמ"ש תוס' ביבמות קי"ו כה"ג גבי חששא דגמלא פרח' ועי' שו"ת ח"ץ סי' ל"א מזה. וא"כ ארווח לן נמי בזה דאצ"ל כנ"ל שלשון רש"י שכ' על המחזיק בדבר וכו' אעלמ' קאי אלא אדהכא קאי שפיר ואילו אין הבעל מוחזק לא הוי אמרי' הכי דל"ל משום דטענ' שמא דהרי טוענ' ברי ע"י לשון השטר שמסייע לה ואף מהרי"ק וכהש"כ הנ"ל כ"ע מודים לו בכה"ג דאף להחזיק הוי יד בעה"ש עה"ת משום דאין ספק מוציא מידי ודאי כנ"ל היינו דוקא בלשון הספק שבשטר ואין נוטה לזכות א' יותר מלחבירו אבל בכה"ג דהכא כמהרי"ק סי' קל"ג הנ"ל לא מקרי אין ספק מוציא מידי ודאי כיון דלשון השטר משמע קצת רגלים ליפות כח בעה"ש ידו על העליונה אם הוא מוחזק לכן פי' רש"י הכא טעמ' משום דהוי להוציא מן המוחזק כנ"ל ברור ודו"ק, וזה לשון שו"ת ח"ץ סי' ס"א באמצע התשו' ואין להשיב על מ"ש וכו' דשאני אפוקי ממונא שהרי כתב רבינו הגדול ז"ל בב"י סי' מ"ב בשם מהרי"ק דאפי' כשהלשון משמע קצת כדברי בעה"ש אפ"ה ידו על התחתונה וכו' עכ"ל וק' הרי מהרי"ק לטעמי' אפילו להחזיק נמי ס"ל יד בעה"ש על התחתונה ומאי זה שהביא ראי' ממהרי"ק דשאני אפוקא ממונא ולפמ"ש א"ש דתרתי בהדדי תרי חומרי לא מחמרי' על בעה"ש דדוקא לאפוקא ממונא הוא דס"ל למהרי"ק הכי אף דמשמע לשון השטר קצת מ"מ ידו על התחתונה אבל להחזיק ידו על העליונה אף דליכא הכחשה כחילוק הש"כ הנ"ל כיון דלשון השטר משמע קצת כדבריו וזהו שדקדק רש"י בלשונו על המחזיק בדבר היינו להוציא ממון מה שמפורש בשטר דייקא יכול לתבוע עלי' ואם השטר סתום וכו' הרי דמה שאינו מפורש בהדיא אף דמשמע קצת הלשון כדברי בעה"ש בשם סתום נקרא כי הכא ואין להוציא מחזק' ממון וכאן זו מוציאה עלי' שטר שכתבת לי דו"ד א"ל בנכסייך ולשון סילוק הוא זה וכו' משמע בהדיא דליכא הכחשה שאינה טוענת דבפי' סילוק א"ע מכל מילי רק ע"י לשון השטר טוענת כן דמשמע קצת כן ולשון סילוק הוא זה וכנ"ל ודו"ק, אחר כתבי זאת ראיתי בסי' ז' במהרי"ק פירש שיחתו דתרי חומרי מחמרי' על בעל השטר אף דלשון שטר משמע כדבריו וגם הוא מוחזק ע"ש דמייתי לה מהכא וז"ל וקרי לאשה בעה"ש ואע"ג שהיא מוחזקת בנכסים כיון שהבעל בא לזכות בהם מכח הדין והיא רוצה להפקיעו מכח השטר וכו' ומ"מ דעת רש"י נ"ל לפרש כנ"ל דס"ל כמהרי"ק בחדא ופליג עלי' בחדא ודו"ק. תוס' ד"ה ר"א וכו' תימא אמאי קתני וכו' והק' מרש"א וכי לא ס"ל לר"א הא דיד בעה"ש וכו' ומ"ש הפ"י דאידך קושי' אימ' מירושה אימ' מפירי קשה לי' לר"א דלא ניחא לי' תי' בוצינא טב וכו' עש"ה. במח"כ נעלם ממנו שכ"כ מהרי"ק הנ"ל בשני מקומות בשורש ז' ובשורש קל"ג, ולענ"ד נ"ל לדעת ר' סעדי' מובא בב"י סי מ"ב בדכתב דלא כאסמכת וכו' יד בעה"ש על העליונה א"כ ר"א מוקים מתני' אפילו בכה"ג ואם כן ק"ל לתוס' שפיר בכה"ג לכתחילה נמי ונ"ל דמזה הוכיח רש"י בר"פ האשה שנפלו לפרש לא תמכור נותנין עצה ללוקח אבל באמת רשאי היא וא"כ לק"מ תמי' תוס' והיינו בר"פ האשה וכו' דפריך סתמא