חידושי מהרי"א על כתובות קלד

וכו' וק' טובא דטפי ה"ל לציין הקושי' אקודם בבא דרישא ה"ז אוכל פירות ויורשה אמאי ותימא לי' וכו' אבל השתא דמציין על א"כ למה כתב וכו' הרי תני עלה שאם מנ"נ קיים ומהני באמת הסילוק, לזה ונ"ל דהנה מלשון המקשה ותימא לי' וכו' משמע דדוקא הא ק' דאיהי תימא לי' ותטעון הכי אבל אנן לא טענינן לה הכי ותמוה מ"ט לחלק וה"ל להקשות עדיפא דאנן נימא לי' הכי אף אם איהי לא טענה, ונ"ל משום דע"כ אם מסלק א"ע בדין ודברים וכו' מ"מ הוא רוצה להתחייב בחיובים שתקנו לה נגד זה דהיינו פרקונה וקבורתה וא"כ אנן ודאי לא טעני' דמכל מילי סליק נפשי' אם לא אמר רק בנכסייך משום דא"כ יהי' לה איבה אם יתחייב הוא בחיובים שלה והוא לא יזכה בשלה כלום אבל אם היא אינה חוששת לאיבה ק' שפיר תטעון לי' הכי. אמנם כן ק' מנ"ל להק' דלמ' באמת דינא הכי שהיא מצי אמר לי' הכי אבל מתני' רק דינא קתני אם היא אינה טוענת כן אנן לא טענינן לה הכי ונ"ל באמת ה"ט דלא ציין הש"ס הפיסקא ארישא ה"ז אוכל פירות ויורשה אמאי ותימא לי' וכו' די"ל באמת כן הוא ומתני' מיירי בלא טענה איהי ואי הוי קשי' לן דאנן נטעון הכי גם ארישא הוי ק' מיד אבל השתא דמק' רק ותימא לי' וכו' אם כן ארישא לק"מ די"ל כנ"ל לכן ציין אסיפא א"כ למה כתב לה וכו' ואם אי' ת"ל דמהני כתיבתו אף לפירות וירושה אם היא תטעון כך מכל מילי סליקת נפשך ועכ"ל דלא מהני גם טענתה ופריך שפיר אמאי ותימא לי' וכו' פירש רש"י בד"ה יד בעה"ש וכו' והוא יכול לטעון וכו' אבל לא נסתלקתי וכו' משמע דבעי' דוקא שהוא יטעון כן ותמוה הרי בכ"מ דקיי"ל הכי יד בעה"ש אנן הוא דאמרינן הכי אף אם הוא לא יטעון כן ונ"ל היינו דוקא היכא דבעה"ש רוצה להוציא ממון מחזקת מרי' וכמ"ש רש"י הכי בד"ה יד וכו' כל המוציא שטר על המוחזק בדבר וכו' וא"כ ה"נ לרבא דס"ל ידו עדיפא מידה ה"ל איהו מוחזק אף בלא טענתו אמרי' יד בעה"ש על התחתונה אבל אביי לטעמי' משני הכי ואיהו ס"ל ידו כידה וח"כ שניהם מוחזקים לא אמרי' יד בעה"ש על התחתונה כיון דלא הוי להוציא מחזק' ממון לכן בעי' שהוא יטעון דוקא שכך הי' כוונתו וה"ל תו ברי ושמא וברי עדיף ואף דקיי"ל לאו ברי עדיף אביי לטעמי' ברי עדיף ס"ל כמ"ש תוס' כתובות י"ב וגם למ"ד לאו ברי עדיף ה"ט דוקא משום דאוקי ממונא בחזקת מרי' והכא הרי ידו כידה והוא נמי מוחזק הוי, אמנם כן ק' אביי לטעמי' למה לו לתרץ כלל יד בעה"ש וכו' ות"ל הרי איהי רק טענה שמא ואיהו ברי ובו"ש ברי עדיף ס"ל ועוד אפי' לדידן דלא ברי עדיף כה"ג דידו כידה או אף עדיפא לכ"ע ברי עדיף וצ"ל כמ"ש תוספות כתובות י"ב כיון דברי גרוע ושמא טוב הוא לא אמרי' ברי עדיף ע"ש וה"נ הכי הוא ברי גרוע ושמא טוב אבל בצירוף יד בעה"ש וכו' מהני ברי גרוע דידי' אבל לרבא דידו עדיפא מידה א"צ לנועכ' ברי דידי' והה"נ לאביי דוקא לענין יורשה דגוף הקרן ידו כידה הוא דבעי' ברי דידי' אבל לענין הפירות דגם לאביי הרי ידו עדיפא מידה דשלו הן לגמרי מתק"ח א"צ לטענ' ברי דידי' ובלא"ה נמי יד בעה"ש וכו'. אבל ק' א"כ מ"ש דאמר הש"ס על אביי ורבא דנ"מ בש"י והרי הכא בהאי דינא במתני' גופא נ"מ לאביי בעי' שיטעון ברי משום דלא הוי להוציא אבל לרבא ה"ל להוציא מחזקתו יד בעה"ש עה"ת אף בלא ברי ועוד ק' לפמ"ש לענין פירות גם לאביי א"צ לברי דידי' ורש"י מסיים בהדי' בלשונו והוא יכול לטעון וכו' לא נסתלקתי וכו' אבל כל זמן שלא תמכור אוכל פירות עכ"ל הרי דלפירות נמי צריך ברי אף דלכ"ע ידו עדיפא וממילא דלק"מ דלימא הש"ס הך נ"מ ומזה גופא הוכיח רש"י כן ואדרבה א"ש טפי לשון רש"י דמ"ש דנקט רק אבל וכו' אוכל הוא פירות ושבק לפרש כמי דכל זמן שלא תמכור דאם מתה יורשה דהרי קושי' המקשה הוא מכל מילי סליק וכו' וע"כ דבתירץ זה יד בעה"ש וכו' מתורץ הכל אמנם לפמ"ש א"ש לרבותא דצריך שיטעון ברי דוקא נקט כן דלא מבעי' לענין ירושה ודאי בעי' ברי דוקא משום דידו כידה לאביי לטעמי' וכא הוי להוציא מיד המוחזק אלא אפי' לענין פירי דודאי ידו עדיפא ומקרי שפיר להוציא מ"מ בעי' דוקא שיטעון ברי ומוכח כן דאברים לימא הש"ס הך נ"מ בין אביי ורבא ודוחק לומר כי קאמר הש"ס נ"מ לש"י היינו בס"ד קודם דאסיק הא דיד בעה"ש עה"ת, ועוד סתם גמר' קאמר נ"מ לש"י והוא ר' אשי כמ"ש תוס' ריש חולין ור"א לטעמי' מתרץ קושי' הש"ס ותימא לי' וכו' בע"א לכן לא אמר האי נ"מ דלתירץ דידי' ודאי א"צ לטעון ברי לכ"ע כ"ז נ"ל דוחק אלא ע"כ דאין זה נ"מ אלא לרבא נמי בעי' דוקא טענ' ברי והה"נ לאביי אף לפירות וא"כ הדק"ל ל"ל ברי דידי' לרבא וגם לאביי לפירות מיהת ועוד אפי' לאביי ולקרן נמי נהי דידו כידה ולא הוי להוציא מן המוחזק מ"מ ק' ל"ל ברי דידי' הרי מהרי"ק והריטב"א מובא ברמ"א ח"מ סי' מ"ב ובש"ך שם סקי"ח דאפי' להחזיק אמרי' בעה"ש ידו עה"ת. איברא דרש"י הכא פליג בהדי' על מהרי"ק הנ"ל שהרי פי' וז"ל יד בעה"ש וכו' כל המוציא שטר על המחזיק בדבר וכו' יכול לתבוע עלי וכו' משמע בהדי' דלהחזיק ידו על העליונה ולא כמהרי"ק ומ"ש הש"ך הנ"ל להשוות המחלוקות דבנדון דמהרי"ק מודים לי' כל הפוסקים לפי שזולת השטר אינו מוחזק בודאי רק ע"י השטר בא להחזיק במה שבידו אמרי' יד בעה"ש עה"ת שאין ס' מוציא מידי ודאי עש"ה לענ"ד התמי' על מהרי"ק במק"ע דהרי הכא כה"ג הוא ומ"ש דנקט רש"י על המחזיק בדבר וכו' והרי אפי' היא מוחזקת או יורשיה נמי ידה על התחתונה כיון שבאה להחזיק בהם רק מכח השטר אין ספק מוציא מידי ודאי וצ"ע על הש"ך, ויש ליישב דלשון רש"י לא אדהכא נקט כן אלא לפרש לשון זה יד בעה"ש וכו' בעלמ' ועכ"ל כן דאל"כ תק'