חידושי מהרי"א על כתובות קל

כן מה הועילו חכמים בתקנתן שלא תהא קלה בעיניו וכו' אם כן נדוניה ניתנה לגבות, ולשון הגמ"ר הנ"ל הוא כי אמרינן לא ניתנה וכו' ה"מ בעיקר כתובה וקבעי למישקל למיפק אבל האי טענה הב לי מה דכתבת לי בכתובתאי דאיעבד בהו תכשיטין ואותיב תחותך ואשמשך דינא הוא דיהיב לה כל מה דכתיב לה וכו' ונ"ל דה"פ אם תובעת עיקר כתובה והרי אסור לשהות בלא כתובה ע"כ רצונה למיפק לכן לא נתנה וכו' משא"כ נצ"ב ותוס' כוונתה הוא רק לתכשיטין ויושבת תחתיו והייני כעין טעמא הנ"ל וצ"ע עוד תימא לי על רמ"א בתשו' שם שפירש דברי הגמ"ר הנ"ל במתנה והרי סיים שם המרדכי עכ"ל העיטור ז"ל ואם כן הוא הוא דעת העיטור דכתב רשב"א בשמו דס"ל נידוניה כמי ניתן לגבות וכו' ומובא בב"י רס"י צ"ג ורמ"א עצמו בתשו' שם רק שכתב דנדחה דברי העיטור מכל הפוסקים ואם כן אי אפשר לפרש דברי הגמ"ר הנ"ל במתנה דוקא כיון שהן הן דברי העיטור בשם הגאונים וכתב עליהם דהכי מסתבר ע"ש וצל"ע טובא. דף פ"ב ע"א תוס' ד"ה התם בידו וכו' וקשה לרשב"א מדא"ר בפ"ק דב"מ וכו' אע"ג דלאו בידו וכו' ונ"ל לתרץ דק"ל האי רומי' דר"י דפריך מאי שייאטה להכי ונ"ל ליישב דק"ל מאי טעמא לא הקדים הש"ס קושי' זו אע"ג דאר"י וכו' קנה התם בידו וכו' לעיל פ"א בעובדא קמא בפומבדיתא דאמר ר' יוסף לא קנה וי"ל כיון דהכא קאי הקושי' אף אי לא אמר ר' יוחנן אפי' עומדת באגם דהרי היה ברשות הקונה שכבר החזיקו בנכסים דא"ל פלוג מהשתא משא"כ בעובדא קמא היה הקושי' רק מדאמר אפילו עומד' באגם וכיין שהקושי' יותר חזקה ועדיפא הכא קבעה הש"ס הכא אמכם עדיפא כ"ר כיון דבמסקנא מתוקם הא דר"י דוקא בא"ל מעכשיו אם כן לעיל בעובדא קמא א"צ לחלק בין בידו ללאו בידו דבלא"ה לק"מ דהתם דא"ל מעכשיו ואילו לעיל כא א"ל מעכשיו אבל בעובדא זו דא"ל פלוג מהשתא הייני נמי מעכשיו פריך שפיר ואם כן זהו המשך רומי' דר"י להכא כדי לתרץ זאת הא דלא הקשה ותירץ כן מקודם בעובדא קמא דר' יוסף לזה אמר משום דקשה דר"י אדר"י וצריך לחלק בין מעכשיו וכו' ולהכי לק"מ לעיל רק הכא דמיירי נמי במעכשיו. ועוד נ"ל לתרץ לפמ"ש תוס' ד"ה הא דאמר וכו' דמשמע לקמן פ"ו דוקא עומדת באגם קנה אבל ברשות מקנה לא וא"כ בעובדא קמא דר' יוסף א"צ לחלק כלל בין בידו וכו' דבלא"ה לק"מ כיון שעומדים הנכסים ברשות מקנה הוא היבם ור' יוחנן בעומדת באגם דוקא קאמר משא"כ בעובדא זו שכבר החזיקו בנכסים ואפי' ברשות קונה היה פריך שפיר והוצרך לחלק בין בידו, אמנם כן נ"ל כיון דקי"ל בכ"מ דתפיסה שלא ברשות לאו תפיסה היא כלל וכאילו עדיין ברשות בעלים הראשונים הוא א"כ יש לומר דגם השתא הכא הכ' משני הש"ס הכא לא בידו למכור כפי' רש"י וא"כ שלא כדין החזיקו והתפיסו בנכסים ולא יצאו מרשות מקנה עדיין דתפיסה שלא כדין לאו תפיסה ור' יוחנן עומדת באגם דוקא קאמר אבל הכא ה"ל ברשות מקנה ואם כן גבי הא דרב בב"מ אי אמר לכשאקחנה ממך כדמייתי התוס' הרי אדרבה ברשות קונה הוא ואפילו לגירסתינו רק ככשאקחנו אף מאחרים משמע מ"מ אינך ברשות מקנה וה"ל כמו עומדת באגם ומהני אע"ג דלאו בידו ולק"מ קושי' התוס' על רש"י כנ"ל ודוק. תוס' ד"ה הא דאמר וכו' ורב נמי דאמר בפ"ק דב"מ וכו' מעכשיו קנה וכו' וק"ל מאי שייאטה לקושי' זו הכא התם בקדושין ה"ל להקשו' רב אדרב ונ"ל משום די"ל התם בב"מ דה"ל דשלב"ל וא"א מקנה וכו' לכן בעי' מעכשיו ובאמר מעכשיו מקנה דשלב"ל נמי משא"כ בקדו' דבר שבא לעולם הוא ל"צ מעכשיו אבל הכא בסוגי' מוכח דאי אין אדם מקנה דשלב"ל גם מעכשיו לא מהני דהרי בהאי עובדא א"ל פלוג מהשתא ומ"מ הואיל ולאו בידו לא מהני אפילו למ"ד יבם ואח"כ חילק מה שעשה עשוי מ"מ ה"ל דשלב"ל כמ"ש תוס' בד"ה התם וכו' וע"כ לומר דרב ס"ל אדם מקנה דשלב"ל וא"כ הו"ל לדידי' כדבר שבא לעולם ולא בעי' מעכשיו כמו בקדושין והק' שפיר הכא דוקא. ונ"ל לתרץ דהנה מדלא הקשו בתוספות נמי אההוא דרב בקדושין דלאו בידו הוא ומהני מעכשיו כדהקשו על רב דב"מ עכצ"ל משום בקדושין הא ודאי בידו מקרי כיון דשניהם רוצים בקדושין ומי מוחה בידו שלא לקדשה מיד מעכשיו בלי שום תנאי ואם כן נ"ל הא דקאמר בש"ס קדושין שם נ"ט טעמא דמקודשת דלא למלוה דמי דמלוה להוצאה נתנה הני בתורת קדושין יהבינהו ניהלי' ופי' רש"י וז"ל אבל אילו לא נתנו לה להוציאן אלא ע"מ שתתקדש בהן ולהכי כי אכלה דידה אכלה ולכי מטא זמנה מקדש עכ"ל וזהו התם בקדושין דבידה הוא להתקדש לו בהם שייך סברא זו אבל באומר שדה זו לכשאקחנה וכו' א"נ מיירי בקנין כסף ונתן לו המעות מיד מ"מ הרי אינו בידו דשמא לא יתרצו הבעלים למוכרו לו ואיך מחית נפשי' לספיקא ליתן לו המעות שלא להוציאן רק ע"מ שתהי' השדה שלו והרי אין זה בידו ול"ל דנעשה שלוחו דהרי לא בתורת שליח שוי' וע"כ דמי שפיר הני מעות למלוה דלהוצאה ניתנו עד שיחול הקנין וכי נתאכלו ל"ל דה"ל כאילו המעות בעין דדידי' אכל דז"א אלא אדעתא דהלואה נתנם לו מקודם וכיון דקיי"ל בחו"מ סימן קצ"ט מלוה במכר לא קכה והיכא דלאו בידו הוא ה"ל מלוה כנ"ל ולא קנה לכן בעי' שא"ל מעכשיו וה"ל פירש בהדי' דלא ניתנו להוציאן בתורת הלואה רק מעכשיו ומיד קיבלן על מנת שיקנה לו השדה ואם נתאכלו אח"כ קודם חלות הקנין דידי' אכל והו"ל כאילו הכסף בעין כמו בקדושין בלא אמר מעכשיו ומתורץ קושי' התוספות דלכן בעי' מעכשיו דאז קנה אפילו בנתאכלו המעות ותוס' בהזהב דף ס"ו סוף ע"ב ס"ל בעצמם מלוה במכר לא קנה. אבל אם כן תקשי מאי קאמר רבא בב"מ י"ו שם מסתברא הא דרב בשדה סתם