חידושי מהרי"א על כתובות קכט

יורש אחיו ולא את היבמה לפי שלא ניתנה לגבות מחיים והרי במסקנא משני הש"ס דנתנ' לגבות מחיים דיבם כאחר דמי ומינה קא ירית וא"כ ה"ל הללו באים לירש והללו וכו' ונ"ל דפי' הסוגי' בקושי' ופרוקה תלי' בפי' רש"י ור"ת לרש"י האבעי' הוא אי יורשי הבעל לבד חייבים משום חצי נדוני' וכתובה ממש או שניהם חייבים יורשי האשה ג"כ משום חצי הנדוני' ונכסי מלוג וכי פשיש הש"ס דיבם לבד חייב עכ"ל משום כתובה ק' ור' פריך על זה ולימא אח אני יורש ר"ל הכתובה ק' ור' הרי לא הכניסה לו כלום רק חצי הנדוני' דשלה הוא וגם יורשיה חולקים חצי נדוני' ואם כן שניהם חייבים ולא היבם לבד ומשני דבאים עלי' מב"צ שהרי אחיו הי' חייב אף אי לא הכניסה לו כלום ועל זה מקשה תו הרי לא נתנה לגבות מחיים ר"ל עיקר כתובה וגם אחיו לא הי' חייב לקוברה בשביל עיקר כתובה ואם כן שניהם חייבים בה ומשני דיבם כאחר דמתי וכגבוי דמי ומינה קא ירית ק' ור' לכן הוא חייב לבד. אמנם לשיטת ר"ת דמשום נצ"ב לבד חייב לא מצי אמר אח יורש דהרי שלה הן וצ"ל כמ"ש תוס' ד"ה ולימא וכו' דזכותו יורש ולא חובתו כמו בהניח להן אביהן פרה שאולה אמנם קשה הרי אין הדמיון שוה דהתם ה"ט לפי שחיוב השומרים אינו מתחיל רק משעת אונסין ולכן בשעה שיורשים זכות אביהם גם אביהם לא נתחייב באותו שעה בחיוב אונסין משא"כ הכא הירושה וקבורתה באים כא' ונ"ל באמת זהו תי' הגמ' דבאים עלי' משני צדדין כיון שבאים זכות וחובה בב"א אבל ק' מאי פריך א"כ תו ולימא לא נתנה כתובה וכו' והרי נצ"ב שלה הן והרי אם אין קובר לא חשיב כאחיו חי אם כן באתה לידי גבי' וכן הק' מהרש"א ע"ש ונ"ל דגם השתא חזר להק' כראשונה ור"ל הרי לא נתנה וכו' דאף דשלה הן נצ"ב מ"מ לא ניתנו ליגבות מחיים וגם אחר כך עד שתחרץ ואם כן הדק"ל קושי' א' אח יורש זכותו בזה שא"צ ליתנם לה עד שתחלץ דשמא ייבם אותה ואין באים בב"א דזכותו ירש כבר משעת מיתת אחיו שלא הי' צריך ליתנם לה עד שתחלץ משום דלא נתנה לגבות וכו' וכמ"ש תוס' בסברת ר"ת וחובתו אינו יורש שבא אח"כ והוי ממש דומי' דהניח אביהם פרה שאולה ומשני הש"ס נתנה לגבות מחיים דיבם ור"ל כשמתה איגלאי מילתא למפרע דהיתה ניגבות מיד כיון דלא נתייבמה ונצ"ב שלה הן והי' צריך ליתנם לה וע"כ מינה קא ירית ובאים הזכות וחובה בב"א ובאים עלי' משני צדדים כנ"ל לפרש לשיטת ר"ת ואם כן ודאי ניחה דברי ר"ת כיון דמיד כשמת אחיו לא נתנה לגבות עד שתחלץ דשמא ייבמה א"כ זכה בזה בנצ"ב וירש את אחיו תו אוקמינן להו בחזקתו גם אחר שמתה היבמה והש"ס משני רק דאחר מיתתה אגלי למפרע דנתנה לגבות וכו' ומינה ירית אבל הטעם דהוא יורשה ולא יורשיה משום דבחייה ירשם מאחיו בזה שלא ליתנם לה כמובן ואם כן ק' לי על מורים פדוה סי' י"ז הנ"ל שכתב אף לר"ת כיון דסברתו הוא משום דיורש את אחיו ולא אותה לפי שלא נתנה לגבות אם כן מתנה שנתן לה היבם ה"ל כנכסי מלוג שנפלו כשהיא שומרת יבם דודאי אין היבם יורשם שאין לו בהם זכות מכח אחיו ע"ש ולפמ"ש נכסי מלוג שאני שגם הגוף שלה משא"כ מתנה שנתן לה מנצ"ב וכבר ירש את אחיו שייך שפיר סברת ר"ת שיורשה אח"כ דאדעת' דהכי לא נתן לה וצ"ל דס"ל כמור"ם פדוה נכסי מלוג נמי לא נתנה לגבות מחיים ומ"מ גם בנ"מ ס"ל לב"ה בחזקת יורשי האשה ואמאי לא נימא נמי סברת ר"ת כיון דבחייה בחזקת יבם היו ישארו בחזקתו ועכ"ל כיון שהגוף שלה והה"נ מתנה שנתן לה כנ"ל. איברא מור"ם פדוה דייק בלשני' ומייתי מנ"מ שנפלו כשהיא ש"י ופי' טעמא דב"ה לפי שלא היה לבעלה זכות בהם ול"ל אח אני יורש עש"ה ומשמע בהדיא דאילו נ"מ שנפלו תחת הבעל לשיטת ר"ת נמי בחזקת היבם כיון דלא נתנו לגבות וכו', ואח הוא יורש בחייה לכן אח"כ נמי יורשה וכהפוסקים דס"ל הכי בסימן ק"ס ואם כן קשה מתנה נמי הרי זכה בה מכח אחיו וצ"ל כיון דאח"כ נתנם לה במתנה כבר פסק זכותו מזה מכח אחיו וה"ל כנכסי מלוג שנפלו לה כשהיא ש"י דלכ"ע בחזקת יורשיה וכמ"ש בהדי' מור"ם פדוה שם ועכ"פ מוכח דעתו דגם נ"מ שנפלו תחת הבעל לא נתנו לגבות מחיים אפי' גבי יבם עד שתחלץ ומכ"ש גבי בעל עצמו דלא נתנו וכו' והמשרים בשם רשב"א מובא בד"מ רס"י צ"ג וברמ"א שם ס"ל דאפי' במתנה שכתב לה בפי' שתוכל לגבות מחיים לא מהני ולא תגבה אלא לאחר מיתה ע"ש ונ"ל טעמו דס"ל כי קושי' הנ"ל משום די"ל פירי פירות, אבל ק"ל דרשב"א סותר א"ע לפמ"ש המישרים עצמו בשמו באותו מקום הביאו הב"י רס"י צ"ג שם דנדוניה ניתנה לגבות וכו' ליכא למימר כדס"ל להעיטור משום שכולן מכניסות לבעל סלא יפרע' ממנו אלא באלמני' או בגרושי' וגם מכתובה נלמד שכוללין נדוניה ותוספ' יחד וכו' א"כ במתנה דלא שייכי הכי טעמא משמע דניתנה לגבות מחיים וצל"ע. ועוד ק"ל דברי הד"מ רס"י צ"ג שם אות ב' אחר פלוגתת רשב"א וגאון במתנה אי נתנה לגבות וכו' כתב וז"ל ובהג"מ דכתובות משמע דיכולה לומר לו בחייו שיתן לה נצ"ב והתוספות לקנות בהן תכשיטין וצ"ע שם ע"כ וא"כ סותר א"ע הרב בתשו' סימן צ"ג שדחה שם ראיה השואל מהג"ם הנ"ל לדעת העיטור משום דהגמ"ר לאו בנידוניה קאמר אלא במתנה לפי שאין לו בה פירות וכנ"ל בשמו, ובאמת המעיין בלשון הגמ"ר כתובות משמע בהדיא דאפילו נצ"ב והתוס' קאמר דניתנו לגבות עש"ה, ולענ"ד זה תליה בטעמא דב"ה דס"ל נמי לא ניתנה כתובה אי דרשי נמי מדרש כתובה כתי' א' בתוס' אם כן הייני טעמא משום כשתנשאי לאחר וכו' כתב לה אם כן מכ"ש נצ"ב דאינה נוטלת כמ"ש הב"ש בסימן י"ז ס"ק קכ"ט ואי לא דרשי ב"ה מדרש כתובה כתי' א' דתוס' א"כ ע"כ ה"ט דל"נ כתובה לגבות משום דאם