חידושי מהרי"א על כתובות קכח

שיעשה לה בטחון בנדונייתה הי' יכול לאשמעינן דין זה בנכסי עצמו שלא יוכל למכרן עד שיעשה בטחון לאשתו וכו' ע"ש ולענ"ד יש לדחות ראי' זו דהרי תני תקנתא כיצד יעשה אם ישראל הוא מגרשה בגט וכו' ואילו בנכסי עצמו לא מצי תני תקנה זו דהרי אם מגרשה ונותן לה נדוני' וכתובה נתבטלה מחשבתו שהוא רוצה למכור ולא לעשות לה בטחון על נדונייתה ונ"ל מ"מ על ר' אבא שאמר שאלתי את סומכוס כו' ולא ידע עדיין מה ישיב לו הו"ל לשאול בנכסי עצמו כיצד יעשה והי' משיב לו רק תקנה א' יעשה סעודה ויפייס כנ"ל וא"ש הראי' אבל תימא לי עליו איך לא הביא ראיה מדעת ר"ת דהכא שהרמ"א עצמו פסק כן בסימן ק"ס וה"ט משום דהיבם מוחזק משעת מיתת אחיו משום דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וכ"ה בהדי' בתשו' מור"ם פדוה סימן י"ז סברת ר"ת והרי בנצ"ב קאי נכסים בחזקתן ואמרינן עלה לא נתנה וכו' אמנם כן הרי שיטת רש"י והר"מ והמחבר דפליגי אר"ת וס"ל יחלוקו ע"כ ה"ט משום דדוקא כתובה דלא נתנה לגבות וכו' וירש היבם את אחיו לכן הוא בחזקתו אבל נצ"ב נתנו לגבות מחיים ולא זכה בהם משעת מיתת אחיו והללו באין לירש והללו וכו' כמו בנפל הבית עלי' וכו' ובזה ניחא לי דברי המחבר בא"ה רסי' צ"ג שכתב הכתובה וכו' אינה נגבית מחיים וכו' והרמ"א הגיה עלי' וכתב וה"ה מה שקיבל בנדוני' וכו' וק' דהרי הב"י עצמו בסי' ס"ו פי' דברי הטור וכו' במ"ש על הנדוני' דינו כשאר הכתובה ונגבית עמה דר"ל נדוניה גם כן לא נתנה לגבות מחיים והרמ"א עצמו בתשו' הנ"ל מייתי ראי' מדברי הב"י הנ"ל שלקח דברי הטור כן למושכל ראשון ע"ש ואם כן למה השמיט המחבר רסי' צ"ג לכתוב דברי ההג"ה ולפמ"ש אמ"ש דהמחבר פי' הכי רק דברי הטור משום דהטור לטעמיה אזל בשיטת הרא"ש אביו בסי' ק"ס שהוא כדעת ר"ת ובהדיא קאמר ר"ת הכי דזהו עיקר טעמו משום דנצ"ב לא נתנו לגבות וכו' וע"כ ס"ל להטור הכי אבל המחבר לטעמיה בסימן ק"ס שפסק כהרמב"ם ורש"י ואינהו ע"כ ס"ל נדוניה נתנו לגבות וכו' כנ"ל לכן השמיט נדוניה רס"י צ"ג והרמ"א כמי לטעמיה בסימן ק"ס שפסק כר"ת והרא"ש העתיק שפיר רס"י צ"ג דה"ה נדוניה וכדבריו בתשו' הנ"ל וא"כ ממילא נדחה נמי ראי' הרמ"א מדברי הב"י אליבי' דהטור דהטור לטעמיה ע"כ הכי ס"ל ותדע דהרי הב"י עצמו לא ס"ל הכי ברסי' צ"ג וממילא נקטינן ג"כ דברי הר"מ פי"ו כמשמען כמ"ש רמ"א עצמו דלולא דברי ה"ה נראין דברי הר"מ כבעל העיטור והיינו טעמא דהר"מ נמי לטעמיה בפכ"ב דפסק כרש"י יחלוקו וע"כ דנתנו לגבות וכו' וכנ"ל וזה שכתב רמ"א וה"ה נדוניה אין כוונתו לשלול נכסי מלוג דנתנו לגבות מחיים דז"א דבהדיא הוכיח בתשובה שם מדברי ה"ה ומכמה מקומות דה"ה כ"מ אלא דסמך על סיום דבריו בהגה מיד אח"ז כתב לה מתנו' הם כגבו' מחיים וכו' בהג"ה מישרים בשם גאון וכו' עכ"ל וזה מבואר בתשובת הרב הנ"ל סי' צ"ג שכתב לדחות דברי השואל וז"ל ומה שהביא מעלתו ראי' מהג"ם שכתב תשובת הגאונים על אשה שתבעה מבעלה מה שכתב לה ותעבד תכשיטין בהם דשומעין לה וכו' לאו ראיה היא דהתם בכותב לה מתנה עסקינן שאין הבעל אוכל פירות כדאיתא פרק חזקת ולא כתובה ונדוניה שהבעל אוכל פירות וכו' ע"ש ומינה א"כ דהה"נ נכסי מלוג שהוא אוכל פירות רק מתנה דוקא נגבה וכו' אבל נכסי מלוג לא כמו נדוניה וכתובה. איברא דק"ל על הרמ"א בחילוק זה דהרי במתנה שכתב לה נמי נהי דאין אוכל פירות מ"מ אוכל הוא פירי פירות כמ"ש תוס' ב"ב נ"א ע"ב סוף ד"ה במתנה וכו' וכה"ג תמה הב"ש בסי' קי"ח סקי"ב על המחבר שם אמאי ב"ח גובה ממתנה זו הרי יש לבעל פירי פירות ע"ש שהניחו בתימא ולענ"ד לק"מ דה"ט כיון דגם היא יכולה לגבותו מחיים כמ"ש רמ"א רס"י צ"ג ובתשוה הנ"ל לכן גם ב"ח שלה גובה אבל הא גופא ק' אמאי יכולה לגבותו כיון די"ל פירי פירות ה"ל כנכסי מלוג ונדוניה וכתובה ונ"ל דדברי תוספות ב"ב הנ"ל לאו דכ"ע הם דתוס' עצמם במ"א חולקים על זה בכתובות דף נו"ן ד"ה הבעל שהק' לר"י למה הוצרכו לתקנת אושא ותי' לכגון נותן מתנה לאשתו ע"ש ואם איתא די"ל פירי פירות עדיין ק' תקנת אושא למה כיון דקנין פירות כקה"ג דמי והה"נ קנין פירי פירות כקה"ג דמי דמ"ש וע"כ תוס' ב"ב ס"ל כאינך תי' בתוס' כתובות שם ונ"ל א"כ ה"ט דב"ש לא הקדים להק' כן על רמ"א רס"י צ"ג הל"ל די"ל דס"ל כתוספות דכתובות רק על המחבר לטעמיה בסימן פ"ה ס"ז שפסק כתוס' ב"ב הק' הב"ש שפיר בסי' קי"ח אבל מדלא פליג רמ"א על המחבר בסי' פ"ה ס"ז ע"כ מודה לו בזה וצ"ל אף די"ל פירי פירות מ"מ אי לא ניתנה לגבות עכ"ל דנתן לה המתנה שתזכה בה רק לאחר מותו וממ"נ אי אמר מעכשיו לבד הרי זכתה בו מיד וע"כ ניתן לגבות שהרי לכך נתן לה ואי לא אמר מעכשיו רק לאחר מותו גם אחר מותו לא זכתה בו דכבר כלתה משיכה וגם הוא ברשות מקנה ועי' תוספות לקמן פ"ב ודוק וא"כ דיכולה לגבות שפיר גובה הב"ח שלה דודאי ניחא לה ולבעלה שלא תהיה לוה רשע ולא ישלם ודוקא אדעתה שלא תמכור ולא תתן במתנה נתנם לה אבל לשלם לב"ח שלה שיש לבע"ח עליה שעבוד הגוף מדאו' ועבד לוה לאיש מלוה וע"י הפרעון מפקעת נפשה משיעבודיה דב"ח ה"ל כמו שתעבוד במתנה תכשיטין לעצמה ולק"מ תמי' הב"ש בסימן קי"ח הנ"ל ודוק' ומ"מ נראה דעת הרא"ש בתשו' כלל ל"ט סי' ג' שכתב וז"ל במתנה אין הבעל אוכל פירות לפי שבעין יפה נתן לה שלא ישאר לו כלום וכו' משמע דס"ל אין לו פירי פירות ולא כתוס' דב"ב ודאתן עלה מיהת אם נדוניה נגבית מחיים מצינו הרבה חבירים להעיטור דנגבית מחיים וגם הרא"ש בתשו' כלל ל"ט סימן ד' וכלל מ"א סימן ב' פשיטא ליה מלתא דנדוניה נגבית מחיים ע"ש וכן בכלל ל"ה סי' וי"ו עש"ה. אמנם לכאורה דעת ר"ת תמוה דנקט כי קושי' הש"ס דף פ"א לאמת דהיבם