חידושי מהרי"א על כתובות קכו

ע"י צררי ואם כן יש לומר ר' סעדי' בלא נשבעו קאמר וה"ט דמייתי בה מר"פ אלמנה נזונת די"ל ס"ל כהרמב"ם פח"י מאישות דגם על מזונות אלמנה צריכה שבועה והם היש חולקים שכתב המחבר בא"ה סי' צ"ג סי"ט ואם כן אלמנה נזונת מנכסי יתומים אחר שנשבעה דוקא ה"נ סיפא דומיא דרישא בכה"ג כא' יורשי כתובתה הם חייבים בקבורתה היינו היבם אבל בלא שבועה אין היבם לבד חייב אלא יחלוקו כמו בנצ"ב, ואם כן יש לומר נמי להיפוך הר"מ לטעמי' דפסק כרש"י בפכ"ב דיחלוקו וא"כ עכ"ל דמתני' דר"פ אלמנה נזונת דהיבם לבד חייב לקוברה דוקא אם כבר נשבעה על עיקר כתובה או היא או יורשיה ומשמע דכולה מתני' בחד גוונא מיירי רישא דומיא דסיפא כמו חיוב קבורה בשבועה דוקא הכי נמי חיוב מזונות בשבוע' דוקא אבל הראב"ד לטעמיה בפרק כ"ב דסבירא ליה כר"ת דנצ"ב כולם ליבה וא"כ סיפא דיורשי בעל חייבים לקוברה אף בלא נשבעה מיירי ה"כ רישא אלמנה נזונת וכו' בלא שבועה דומיא דסיפא ולכן השיגו הראב"ד בפרק ח"י מאישות הלכה י"ט ואזלי הר"מ וראב"ד לטעמייהו וממילא מתורץ קושי' הראב"ד וראשונים על הר"מ פח"י הנ"ל דהרי אוקמי' מתניתין תשבע לבסוף וכו' דף ק"ז באלמנה ע"ש ולפמ"ש יש לומר שמואל ס"ל כר"י דאמר בחזקת יורשי הבעל ואם כן סיפא דר"פ אלמנה נזונת דהיבם חייב לקוברה אף בלא שבועה מיירי ה"נ רישא אלמנה נזונת בלא שבועה אבל אנן דקיי"ל יחלוקו מודה שמואל דע"כ בעי' שבועה ממתניתין דאלמנה נזונת רישא דומיא דסיפא ולא מתוקם מתני' דפרק ב' דייני בששמעו בו שמת כנ"ל. ועוד יש לומר דברי מהרש"ל ור' סעדי' הנ"ל דהנה מהרש"א הקשה למ"ד בחזקת יורשי האשה לשיטת רש"י אם כן איך פשיט מברייתא ומתניתין דהיבם חייב דלמא יורשי האשה שהרי הם היורשי כתובתה ר"ל נדוני' ונ"מ ע"ש ולכאורה יש לומר לשיטת רש"י דלהאי מ"ד באמת לא מבעי' לי' כלל כיון דקבורה תחת כתובתה היינו נדוני' ונ"מ ופשיטא אם כן דיורשי האשה חייבים שיורשים נדוני' ונ"מ ואם כן אף דלא קיי"ל כהאי מ"ד מ"מ נפקא מיני' גם לדידן לדעת מהרי"ק בשורש צ"א מובא להלכה ברמ"א סימן ק"ס ס"ז למאי דקיי"ל מצות חליצה קודמת בסי' קס"ה אינו יורשה היבם ואם כן יורשי' דייק' הן יורשי כתובתה הנדוני' ונ"מ והן חייבים בקבורתה ולא היבם ואם כן א"ש דברי ר' סעדי' ומהרש"ל להלכה וגמרן אזיל למ"ד מצות יבום קודמת אזי היבם היורש והוא חייב, שוב ראיתי דז"א חדא דהרי תוס' כתבו לשיטת רש"י גם יבמה מן הארוסין מבעי' אף דלא ירשי חצי נדוני' רק ק' ור' לחוד ואם כן הה"נ למ"ד בחזקת יורשי האשה נמי מבעי' לי' שפיר אף דלא ירשי יורשי הבעל רק ק' ור' לחוד כיון דזה ה"ל נדוני' ואם כן עכ"ל כתי' מהרש"א מדלא נקט ברייתא ומתניתין יורשי הנ"מ חייבים בקבורתה ע"כ דיורשי הבעל קאמר דחייבים לכ"ע ואם כן הה"נ למ"ד מ"ח קודמת היבם חייב אף שאינו יורש נדוני' מ"מ יורש הק' ור', ועוד הרי מהרי"ק סותר א"ע משורש צ"א לשורש ק"ב וכבר הרגיש הב"ש בסתירה זו בסימן ק"ס וקס"ה ולא תי' כלל ועוד הק' הב"ש בסימן ק"ס סקי"א על רמ"א ומהרי"ק בשורש צ"א ל"כ הטעם הואיל וכופין לחלוץ ות"ל במקום שאין כופין נמי למ"ד מ"ח קודם צריך ליתן לה כתובה מיד והוי כאלו כבר חלץ לה והניח כ"ז בקושי' ע"ש ונ"ל לתרץ דרמ"א קאי לטעמי' דר"ת שהקדים שם דס"ל בחזקת יורשי הבעל וטעמו כמ"ש תוס' כיון דא"ל ליקח כלל כתוב' עד שתחלוץ ה"ל בחזקת היבם שירש את אחיו אבל במ"ד מ"ח קודם דצריך ליתן לה הכתובה מיד ואם כן לא ירש את אחיו אלא את היבמה וה"ל הללו באים לירש והללו באים לירש מודה ר"ת לרש"י דיחלוקו למ"ד וקיי"ל כוותי' זהו כוונת מהרי"ק בשורש ק"ב אע"ג דמ"ח קודם לא מפקיעין ממנו ממונו ר"ל דנימא שלא ירש כלל ז"א אלא יחלוקו אבל בשורש צ"א קאמר במקום שכופן לחלוץ ובצירוף דמ"ח קודם אינו יורש כלל ולזה צריך דוקא לה"ט דכופין שלא נימא אפי' יחלוקו ולק"מ ב' הקושי' כנ"ל ואם כן ממילא ליכא נ"מ להלכתא דמ"מ יחלוקו וא"כ היבם חייב לקוברה והדק"ל על היש"ש בשם ר' סעדי' וצ"ל כאינך ב' תי' הנ"ל ודוק. הנה לעיל בסמוך הקשתי לשאול על המחבר ורמב"ם שסתמו ולא ביארו דהיבם לבד חייב דהייני דוקא אחר שבועת יורשי האשה שלא פקדנו אמנו ונ"ל לתרץ דהקשיתי לשאול עוד למה סתמו ולא ביארו גם כן דאפילו ביבמה מן הארוסין חייב היבם ותירצתי למסקנא דבאים עלי' משני צדדים גם לרש"י דוקא במן הנשואין כמ"ש תוספות אמנם עדיין לכאורה עדיין קשה דהרי למסקנא דשמעתין דכגבוי דמי לב"ש אפי' מחיים דבעל ולב"ה עכ"פ משעת מיתת הבעל דיבם כאחר הוא, אם כן תו לא צריך לתי' קמא דבאים עלי' משני צדדים דבלא"ה נמי לא מצי אמר אח אני יורש דבע"כ מינה קא ירית ואם כן לשיטת רש"י אפי' מן הארוסין כמי והדק"ל דה"ל להר"מ והמחבר לפרש הכי דכא דמי' לארוסה דעלמא שא"ל דין כתובה וכנ"ל ונ"ל דלכאורה אפילו לשיטת ר"ת נמי למסקנא אף במן הארוסין הי' חייב אילו היה לה נצ"ב דהנה תוספות ד"ה והא בעי' וכו' כתבו דגם לב"ה כיון דכאחר דמי חשיב כאלו גבתה והחזירה לו ותמוה דזהו דוקא לרש"י דס"ל יחלוקו ומ"מ היבם לבד חייב עכ"ל משום ק' ור' דנעשה נמי נדוני' וכמ"ש תוס' דף פ' ד"ה יורשי וכו' אבל לר"ת א"צ לזה כיון דנדוני' הוא בחזקת יורשי בעל רק כדי לתרץ קושי' הש"ס דלימא אח אני יורש וכתובה לא ניתנה לגבות מחיים צ"ל דהיינ' דוקא מחיים דבעל או משום מדרש כתובה או משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ומה הועילו חכמים בתקנתן שתקנו כתובה מה"ט אבל במיתת הבעל דלא שייכי הני טעמא דיבם כאחר דמי נתנה לגבות מחיים דיבם ותו באים עלי' משני צדדים ולא מצי אמר אח אני יורש אף דלאו כגבוי דמי ואם כן תוס'