חידושי מהרי"א על כתובות קכה

בהתפסת צררי ונתנתם ליורשיה וא"כ אינו חייב לקבורה ולשיטת ר"ת דקבורה תחת נצ"ב והן בעין ונוטלתן בלא שבועה כמ"ש תוס' יבמות ל"ח סוף ע"א א"ש אבל לרש"י דיחלוקו רק מ"מ היבם לבד חייב משום ק' ור' נמי נדוני' הוא וע"ז הרי לא נשבעה עדיין ולימא היבם כבר נפרעה ע"י צררי וצ"ל שהיורשים נשבעים שלא פקדנו אמנו אבל קודם שנשבעים באמת על שניהם מוטל חיוב קבורתה לשיטת רש"י וא"כ קשה על הר"מ פכ"ב מאישות והמחבר סי' ק"ס שפסקו כשיטת רש"י ולמה סתמו דבריהם דהיבם לבד חייב בקבורתה והל"ל היינו דוקא אחר שנשבעו יורשיה כנ"ל וצל"ע ועמ"ש לקמן בס"ד. דף פ"א רש"י ד"ה ואין וכו' דהא בעי למיתב כתובתה וכו' משמע דבלא נשבעה עדיין דקיי"ל א"א מוריש שבועה לבניו יורשי הבעל חייבים בקבורתה אע"ג דיורשיה ראוים ליורשה והיינו כשיטת הר"מ מובא בש"ע א"ה סס"י פ"ט אבל הראב"ד השיגו וכתב הב"ש דתוס' נמי פליגי ונ"ל דאזלי לטעמייהו דלכאורה הא גופא קשה לשיטת רש"י כי פשיט הש"ס דיבם חייב לבד לפי שהוא יורש כתובתה מ"ט באמת והרי יחלוקו א"כ שניהם יורשי כתובתה הוי גם יורשי' והל"ל שניהם חייבים לקוברה ואף דיבם יורש נמי כתובה ק' ור' נגד זה יורשיה יורשים הנ"מ ונ"ל משום דקיי"ל ירושת הבעל דרבנן אבל יורשיה יורשי דאו' הם ועדיף טפי להפקיע ירושה דרבנן שיהיה היבם חייב בקבורה דהם אמרו והם אמרו (ועי' לקמן דף צ"א ע"ב תוס' ד"ה כך וכו') אבל יורשים דאו' פטורים וא"כ למ"ד ירושת הבעל דאו' הדק"ל וצ"ל ע"כ כשיטת ר"ת והר"מ לטעמי' שפסק כרש"י פסק נמי שפיר ירושת בעל מד"ס וה"ה רפי"ב מאישות ופ"א מנחלות דין ח' הביא החולקים שנחלקו עליו ולק"מ דהר"מ לטעמי' מוכח דמתניתין וברייתא דמחייבי היבם בקבורתה ע"כ ירושת בעל דרבנן סבירא ליה כנ"ל וכן רש"י לטעמי' פי' לעיל דף נ"ג ע"א הברייתא אינו יורשה נדוני' ב"א דלא תקון ירושת הבעל וכו' ולק"מ קושי' ה"ה על הר"מ בהל' נחלות מב"ב קנ"ט ע"ב דיליף סיבה האמירה בבן מסיבה דבעל משמע שהוא מה"ת ע"ש והתם אביי אמר הכי ואביי מצי ס"ל כר' יוחנן דאמר בחזקת יורשי הבעל לכן חייבים הם בקבורה כמו לר"ת אבל אנן דקיי"ל כר"ל יחלוקו עכ"ל דרבנן ונדחו נמי דברי הכ"מ פ"א מנחלות שם שמצדד לומר בכוונת הר"מ דס"ל ירושת הבעל דאו' ע"ש וז"א בהכרח כנ"ל, וכה"ג ממס הקשה הרמב"ן מובא בשיטה מוקבצת דף נ"ג למ"ד ירושת בעל מדאו' איך תקנו להחזירה במקצת קבורתה תחת כתובתה ע"ש ובהפלאה בק"א רס"י צ' מזה. אמנם נ"ל עוד תי' אחר אף דיורשיה נמי ירתי חצי נדוני' ונ"מ זה מקר' רק ראוי לירש כיון דאם ל"ה לה נכסים אינם יורשים משא"כ יורשי הבעל הם ודאי יורשים מ"מ הק' ור' ואצל היבם ה"ל זה כמו נדוני' לכן היבם חייב בקבורה וא"כ רש"י לטעמי' אזיל דדוקא היורש ודאי חייב בקבורתה אבל לא הראוי לירש כגון שלא נשבע' דהרי מה"ט היבם חייב ולא יורשיה לשיטת רש"י לטעמי' וכן הר"מ לטעמי' דס"ל כרש"י וגם המחבר לטעמי' שפסק כרש"י יחלוקו הביא דעת הר"מ בסי' פ"ט אבל תוס' לטעמם פליגי הכא על רש"י פליגי נמי שפיר על הר"מ בסי' פ"ט כמ"ש הב"ש הנ"ל וכן הראב"ד לטעמי' בפכ"ב מאישות שהשיג על הר"מ בהדי' וס"ל כר"ת דגבי יבם הנדוני' כמו הכתובה עש"ה. הב"י בסי' ק"ס בא"ה ז"ל כתב ר' סעדי' בתשו' שאין היבם חייב ברפואתה בק"ו מפרקונה ולענין קבורתה הא איפשטא בר"פ אלמנה נזונת שאין היבם חייב בה עכ"ל וז"ל ד"מ ודבריו צ"ע דהא אדרבה בגמ' פרק האשה שנפלו איתא שהיבם חייב לקוברה ואולי טעות נפל בספרים כמו שנפל טעות במ"ש שהבעיא היא באלמנה נזונת והיא בפרק האשה עכ"ל ונ"ל אי משום הא לאו הוי טעות דמוכח שלא כתב דהבעי' היא באלמנה נזונת אלא דאיפשטא בר"פ אלמנה וכו' וא"כ ט"ס הוא רק ב' תחת מ' ר"ל דאיפשטא מר"פ אלמנה נזונת דהרי אביי פשיט לי' מהתם וממילא א"ש נמי לשנא בר"פ אלמנה וכו' איפשטא כיון דמהתם נפשט אבל קושי' א' תמוה, ובב"ה כתב הב"י וז"ל ט"ס יש כאן וצריך להעביר הקולמס על תיבת שאין וכך צריך לכתוב הא איפשטא בפרק האשה שנפלו שהיבם חייב בקבורתה עכ"ל אמנם היש"ש בפרק החולץ סס"י י"ג העתיק תשו' ר"ס כצורתה וז"ל שם כתב ר"ס בתשובה שאין היבם חייב ברפואתה בק"ו מפרקונה וגם לענין קבורתה איפשטא בריש אלמנה נזונת שאין היבם חייב בה עכ"ל הנה הוסיף בדבריו תיבת וגם לענין קבורתה וכו' וא"כ א"א להמאי כהב"י וד"מ דט"ס וצ"ל שהיבם חייב דא"כ מאי וגם, וא"כ התמי' במק"ע וגם תימא גדולה על היש"ש שלא הרגיש כלל והעתיקו כנ"ל ומכ"ש שכבר הביאו הב"י ותמ על' וגם הד"מ שהוא היפוך הגמרא והגיהו כנ"ל ונ"ל לפמ"ש לעיל לשיטת רש"י דאבעי' הוא אף ביבמה מן הארוסין אבל במסקנא נפשט דיבם חייב דוקא במן הנשואים דומי' דרישא אלמנה נזונת וכו' דמיירי הכי אבל מן הארוסין דאין אלמנה נזונת אין היבם יורש כתובתה חייב בקבורתה דמצי אמר אח אני יורש וכו' דל"ל באים עליו מב' צדדים וא"כ קאי ר' סעדי' ביבמה מן הארוסין ולכן נקט דאיפשט בר"פ אלמנה נזונת ר"ל דדוקא מן הנשואין מיירי מתניתין דיבם חייב כנ"ל, אבל עדיין קשה לשנא דוגם שכתב דפרקונה ורפואתה הרי אף במן הנשואין, קאמר שאין היבם חייב בה ואיך קאמר על קבורתה לשון וגם דע"כ רק מארוסין קאמר כנ"ל לכך נ"ל לפמ"ש לעיל דהא דיבם חייב היינו דוקא אחר שנשבעו יורשי האשה שלא פקדנו אמנו צררי על עיקר כתובה לשיטת רש"י דקיי"ל יחלוקו, אבל לא נשבעו וגם היבמה לא נשבעה ע"כ יורשיה נמי חייבים כיון דיחלוקו בנצ"ב ועיקר כתובה כבר נפרעה