חידושי מהרי"א על כתובות קכד

לכ"ע מבעי' לי' אף למ"ד בחזקת יורשי האשה וליכא למיפשט מברייתא משום דליורשי הבעל איכא נמי נדוני' והוא המנה ומאתים כמ"ש תוספות ד"ה יורשי וכו' כן נראה לי כוונת תוספות ודוק. – איברא לענ"ד נראה לי לתרץ קושי' תוספות דתפשוט מברייתא דכבר הקשיתי לעיל בסמוך לשיטת הרא"ש דס"ל לעיל נ"ב כרש"י א"צ לפדותה, רק פעם א' וצ"ל א"כ קבורה וכתובה ה"ל מצוי אבל פירקון ופירי ה"ל אינו מצוי א"כ מאי מבעי' לי' הכא כלל לאידך גיסא אי נימא יורשי נ"מ חייבים בקבור' והרי לא תקנו מצוי לשא"מ ועמ"ש ע"ז לעיל בסמוך ונ"ל לתרץ דהנה לפמ"ש הב"ש בשם הב"ח בסי' ע"ז סקט"ז דקבורה תחת כתובה נצ"ב ולא תחת נ"מ עש"ה א"כ עכ"ל דתחת זכות שיורש נ"מ לא תקנו לו כלום שיתחייב כנגדו ולשיטת רש"י והרא"ש הנ"ל ה"ט לפי שאינו מצוי אמנם נ"ל לפמ"ש רש"י בפרק החובל בטעם דתקנת אושא משום איבה ר"ל אם לא הי' יורשה והיתה יכולה למכרם הי' לה איבה אצל בעלה וא"כ י"ל דבע"כ הוצרכו נמי לתקן לו ירושת נ"מ משום קבורתה דאי לא הא לא קיימ' הא דמה הועילו חכמים בתקנתן עדיין אף שיורש נצ"ב לא ירצה לקוברה משום איבה שיאמר בעלה אינהו ירתי לה נ"מ שלה והוא יתחייב בקבורת' לכן תקנו שיורש ג"כ נ"מ שלה ואף להב"ח דעיקרה תקנה רק על נצ"ב הי' אבל ממילא הוצרכו לתקן ג"כ ירושת נ"מ והתינח בחד יורש הוא הבעל אבל בש"י כי הכא דאיכא שני יורשים מספקא לי' לש"ס שפיר כיון דיורשי האשה ירתי כ"מ ממילא לא ירצו יורשי הבעל לקוברה וחל החיוב באמת על יורשי הנ"מ שלה ואי דה"ל מצוי לשאינו מצוי עדיין הל"ל שחייבים מיהת החצי הוצאת הקבורה ויורשי הבעל ג"כ החצי כנ"ל כוונת הגמ' בצד שני של האבעי' וא"כ מתורץ קושי' שלי הנ"ל על הרא"ש וג"כ ממילא מתורץ קושי' התוס' דתפשוט מברייתא דודאי עיקר התקנה רק משום נדוני' הי' אבל דוקא ע"י שתקנו לו שיורש ג"כ נ"מ אבל בשני יורשים לא הועילו בתקנתם משום איבה י"ל שפיר באמת מוטל על שניהם והכי מבעי' לי' אי יורשי הבעל לבד חייבים או דלמא בצירוף עם יורשי האשה תרווייהו חייבים וזה נ"ל כוונת רש"י במ"ש וז"ל מי קוברה משום דיש לה שני יורשים קמבעי' לן יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובה ותני' בפרק נערה קבורתה תחת כתובתה וכו' עכ"ל ור"ל אע"ג דמסתמא ידע בעל אבעי' מברייתא מדלא מבעי כפי' רק בשומרת יבם ומ"מ מבעי' לי' שפיר משום דיש לה שני יורשים וי"ל לא הועילו חכמים לכן שניהם חייבים וכנ"ל והיינו לפמ"ש רש"י לטעמי' דף נ"ב קשי' לי' קושייתי הנ"ל וע"כ לתרץ כנ"ל ממיל' מתורץ קו' תו כנ"ל אבל תוס' לטעמם דף נ"ב א"ש כפשוטו ופי' האבעי' הוא לאידך גיסא אם יורשי נ"מ חייבים לבדם והק' תוס' שפיר והוצרכו לתירוצו דלאו דוקא נקט ברייתא כתובתה אלא ה"ה נ"מ וא"כ מתורץ קושי' הפלאה על הב"ח הנ"ל שתמה עלי' בסי' פ"ט מדברי תוס' דהכא שכתב בתירוצם דה"ה משום נכסי מלוג היפוך מדברי הב"ח ע"ש ולפמ"ש י"ל דתלי' בפלוגת' דרש"י ותוס' דף נ"ב והכא דהרי רש"י בהדי' תירץ קושי' תוס' בע"א כמבואר בהדי' בלשונו וכנ"ל ואנן קיי"ל בסי' ע"ח כשיטת רש"י והרא"ש הנ"ל וא"כ דברי הב"ח נכונים כנ"ל בס"ד ודוק, שוב מצאתי ראיתי בחידושי הרא"ה פי' אבעי' הגמרא אי יורשי הבעל לחוד קברי לה אף דקיי"ל יחלוקו מ"מ חצי נדוני' ירשי וגם ק' ור' ה"ל נדוני' כיון דמנה דידה הוא או דלמא יורשי האב נמי קברי לה בין שניהם כיון דאיכא שני יורשים עש"ה והיינו ממש כמ"ש בכוונת רש"י והנאני מאד כי כוונתי לדעת הגדול בעזהי"ת. והנה תוס' ד"ה יורשי וכו' לפי תירוצם אליבי' דרש"י סיימו בדבריהם דאפי' ביבמה מן הארוסין מבעי' לי' ור"ל אע"ג דא"ל נדוני' וגבי ארוסה בהדי' תני' בברייתא לעיל דף נ"ג ארוסה א"ל דין כתובה היינו קבורה מ"מ הכא ביבמה דק' ור' ה"ל נדוני' מבעי' ליה שפיר וא"כ כי פשיט הש"ס נמי על ארוסה ופשוט דחייב היבם אף מן האירוסין ובזה ניחא הא דר"ע פשיט מברייתא ולא פשיט נמי ממתניתין כמו אביי ובפשוט י"ל משום דברייתא מפורש בי' טפי ממתני' דרק מיתורא דלשנא מוכח לה כמ"ש תוס' הכא ולקמן ר"פ אלמנה אמנם לשיטת רש"י בלא"ה א"ש דרישא דמתני' אלמנ' נזונת דוקא מן הנשואין מיירי והו"א סיפא דומיא דרישא דוקא בש"י מן הנשואין ולא בארוסה אבל ברייתא סתמא קתני ש"י שמתה אף מן הארוסין בכלל אמנם לר"ת דוקא משום נדוני' ממש שהכניסה לו תקנו קבורתה ולא ע"י ק' ור' שנעשה נדוני' כיון דמ"מ לאו מדידה ממש הוא דהא לא יהבה לי' מידי ועיין בכללי מיגו בש"ך סי' פ"ב אות ט"ו דמה"ט ה"ל מיגו להוציא אף במקום שטר ואם כן ק' לכאורה על הר"מ והש"ע שסתמו דבריהם דהיבם חייב בקבורתה וה"ל לפרש לדעת המחבר שהוא דעת רש"י אפילו ביבמה מן הארוסין ולרמ"א שהעתיק דעת ר"ת דוקא ביבמה מן הנשואין אמנם ז"א דהרי כתבו תוס' דף פ"א ד"ה משום וכו' ולפי"ז דוקא בנפלה מן הנשואין וכו' וזהו אף לפי' רש"י בהכרח כמ"ש רש"י בהדיא דגם אחיו הי' חייב לקוברה אף שלא הכניסה לו כלום ע"ש וזהו מן הנשואין דוקא והא דלא הק' התוס' זאת לקושי' על שיטת רש"י צ"ל משום דודאי לס"ד דאבעי' וכן כי פשיט מעיקרא דיורשי הבעל חייבים היינו באמת אף ביבמה מן הארוסין אבל כי מקשה תו ולימא אח אני יורש וצ"ל תי' הגמרא דבאים עלי' ממ"נ ותהו מן הנשואין דוקא אבל מן הארוסין נקטי' כי קושי' גמרא לאמת וזה אינו קושי' על רש"י רק דוחק קצת לומר שחזר בו אח"כ במקצת ממאי דפשיט מעיקרא ולכן כתבו תוס' רק בלשון ולפי"ז דוקא בנפלה מן הנשואין וכו' ור"ל כנ"ל ולשיטת רש"י צ"ל שחזר בו עכשיו. אבל הא קשי' לי הרי מסתמא מיירי שלא כשבעה עדיין קודם שמתה דלמה היה לה לשבע כיון שלא תגבה קודם שתחלוץ וא"כ אף למסקנא דגמרא דכגבוי דמי ויבם כאחר דמי וזכתה מיד בנכסים ומינה ירית והרי היבם יכול לומר שכבר נפרעה באמת כתובתה