חידושי מהרי"א על כתובות קכג

חייבים אף שיורשים רק חצי נדוני' מ"מ הרי הם יורשים כתובה ק' ור'. לכך נ"ל דהנה הש"ס מקשה דף מ"ז ע"ב על הברייתא דתקנו וכו' ואיפך אנא ומשני תקנו מצוי למצוי ושא"מ לשא"מ וע"ש פי' רש"י ותוס' הק' נמי על קבורתה ותי' נמי תי' הגמרא ופירשו דפרקון ופירי ה"ל מצוי טפי מקבורה וכתובה אבל לשיטת רש"י דף נ"ב דלא תקינו רבנן אלא חד פדיון כתבו תוס' שם דצ"ל איפכא דכתובה וקבורה חשיבה מצוי טפי מפרקון ופירי ע"ש והנה ודאי אם חייבוהו לבעל דבר שא"מ נגד זכות שיש לו במצוי אין זה נגד הסברא רק להיפוך לחייבו במצוי נגד זכות שיש לו בא"מ זהו נגד סברת חכמים ולא רצו לתקן כן וא"כ ק"ל לשיטת רש"י הנ"ל דף כ"ב מאי מבעי' לי' כלל הכא בצד שני יורשי האשה חייבים משום נכסי מלוג והרי פירי אינו מצוי וקבורה מצוי ולא תקנו מצוי לא"מ בשלמא לתוס' דאיפכא הוא לק"מ שאינו נגד הסברא כנ"ל אבל לרש"י ק' ונ"ל דמזה הוכיח רש"י לטעמי' שיטתו דהכא דה"נ פליגי אמוראי ולמ"ד בחזקת יורשי הבעל באמת לא קמבעי' לי' דפשיטא הוא דהיבם חייב דה"ל מצוי למצוי קבורה תחת נדוני' ולא יורשי האשה דה"ל מצוי לא"מ אבל מבעי' ליה אליבי' דהלכתא דקיי"ל כמ"ד יחלוקו והכי מבעי' לי' כיון דאידא ואידא ה"ל מצוי למצוי דאלו יורשים החצי ואלו יורשים החצי הנדוני' א"כ מבעי' לי' שפיר אי יורשי הבעל לבד חייבים משום חצי נדוני' וכתוב' ק' ור' או דלמ' יורשי האש' לבד חייבי' משום חצי נדוני' ונ"מ ולק"מ קושי' תוס' על רש"י וא"ל עדיין אמאי לא מספקא לי' לבעל האבעי' ספק שלישי אי נימא תרווייהו חייבים כ"א מהם החצי דזה גם לשיטת התוס' תקשה בלא"ה נמי כמובן, ואם כן רש"י לטעמיה הוכיח שיטתו דהכא ותוס' גם כן לטעמם לעיל כ"ב לא מוכח מידי ואדרבה מוכח איפכא משום קושייתם על רש"י, ובזה ראיה להב"י בסי' ע"ח שכתב אליבי' דהר"ם דסבירא ליה כשיטת רש"י דף נ"ב הנ"ל דפדיון אחד תקינו ולא יותר והב"ח ודרישה והב"ש שם סק"ד השיגו עליו אליבי' דהר"מ עיין שם ולפמ"ש הדין עם הב"י כיון דהר"מ ס"ל הכא כשיטת רש"י וקשה עלי' קושי' תוס' ועכ"ל לתרץ כנ"ל דרש"י לטעמי' לק"מ וגם מוכח מכאן שיטתו א"כ עכ"ל הכי גם להרמב"ם הכי דס"ל כשיטת רש"י לעיל כ"ב. ועפי"ז ניחא נמי הא דפסק המחבר בסי' ק"ס כשיטת רש"י והרמב"ם ולא הביא כלל דעת ר"ת והראש משום דלטעמי' אזיל המחבר בסי' ע"ח הנ"ל שפסק התם נמי כרש"י והרמב"ם ותלי' זב"ז כנ"ל. אמנם כן קשה לכאורה על רמ"א שהעתיק בסי' ע"ח שם נמי כרש"י הנ"ל ובסי' ק"ס העתיק דעת ר"ת והם פסקים סותרים זא"ז לפמ"ש ומיהו על רמ"א י"ל בסי' ק"ס העתיק דעת ר"ת לא לפסוק הלכה כוותי' אלא כדי לסיים ולהביא עלי' דברי הר"ן בתשובה דאם יורשי הבעל מוחזקים אין מוציאין מידם וה"ט דיש לומר קים לי כר"ת דהכא וגם כר"ת דלעיל נ"ב ולפי"ז אם אביהם לא רצה לפדותה פדיון שני מוציאין הנצ"ב מהיורשי הבעל אם מתה היא דא"י לומר קים לי כר"ת נגד פסק מורישם וי"ל מ"מ בעלה היה יכול לומר קים לי כרש"י ואחיו היבם או אביו היורש מצי אמר ק"ל כר"ת וכמובן, אבל הא ק"ל דעת הרא"ש לעיל נ"ב נמי כרש"י והר"מ וכאן פסק כר"ת ולפמ"ש סותר א"ע וקשה עלי' קושייתי הנ"ל מאי מבעי' ליה כלל אי יורשי נ"מ חייבים והא ודאי לא חייבו חכמים במצוי נגד זכות שי"ל באינו מצוי ולמסקנא א"ש די"ל באמת ה"ט בידם חייב משום דלא תקנו מצוי לא"מ אבל על האבעי' ק' וי"ל דבעל אבעי' באמת מספקא לי' נמי בהא דלמא חייב הבעל בפדיון שני ושפיר חייבים יורשי נ"מ משום דא"מ למצוי אינו נגד הסברא כנ"ל ובמסקנא א"ש הפסקים, ובזה מובן נמי היטב המשך דברי המחבר בסי' ק"ס אחר שהעתיק דעת רש"י העתיק פשיטות הגמרא דיבם הוא חייב בקבורתה, וגם ניחא לי טובא עפמ"ש דברי הב"י בסי' קס' שהניח בצ"ע על הטור דנקט בנכסים שנפלו לה כשהיא שומרת יבם נצ"ב ולא משכחת לה אלא כשששנאתן היבמה ליבם בתורת נצ"ב קודם שיכנוס וזהו דוחק ע"ש ובמ"ש לעיל ולכאורה תמוה דמאי דוחקא ליה בזה והרי הש"ס והפוסקים כולם דנקטינן היבם חייב בקבורתה אע"ג דלשיטת רש"י קיי"ל יחלוקו וקבורה תחת נדוני' כי קושי' תוס' על רש"י ועד כאן לשונו כתירץ תוספות דק' ור' שראוי ליטלם הוי לי' כאלו נטלם והחזירם לו וה"ל נדוני' א"כ היינו נצ"ב שנפלו לה כשהיא שומרת יבם והיבמה שונאתן ליבם בתורת נצ"ב קודם שיכנוס ול"ל דזה מוכרח רק לפי' רש"י אבל הטור שפסק כר"ת א"צ לזה הדוחק הק' שפיר על הטור לטעמי' ז"א כיון דלשיטת רש"י הש"ס ופוסקים מיירי בכה"ג וא"א ולא סגי דלא"ה הוא נצ"ב כאלו א"כ גם לר"ת שפיר הוצרך הטור להשמיענו הדין בכה"ג וצ"ע, אבל לפמ"ש בדעת המחבר לטעמי' דלא ס"ל כתי' התוספות אליבי' דרש"י אלא כתירוצי הנ"ל א"צ תו לומר דק' ור' ה"ל נדוני' א"כ המחבר לטעמי' הק' שפיר על הטור כמובן ודוק. ועיין עוד מ"ש בסמוך לתרץ הנ"ל. תוס' ד"ה או דלמא וכו' ולפי' הקונטרס נמי וכו' ותמו' מאי ק' להו לפי' הקו' ומאי תירצו ועוד ק' ההמשך קו' וא"ת מאי קמבעי' וכו' אחר מאי שהקדימו ליישב פי' הקונטרס ועי' בפ"י ונ"ל דהנה ודאי תוס' לשיטתם דהכא לכ"ע בחזקת יורשי הבעל לא ק' להו מאי קמבעי' לי' וכו' דשפיר יש לומר כתי' התוספות כתובה לאו דוקא דה"ה נ"מ אבל לרש"י דק' לדידי' מ"ש דלא נקט הש"ס בצד השני של האבעי' משום דירתי נדוני' וצ"ל כתי' התוספות דניחא לי' לאסיק אפי' למ"ד בחזקת יורשי הבעל אף דלא קיי"ל כן מ"מ ניחא לי' לאסוקי לכ"ע ואם כן ק' להיפוך הרי עדיין השתא נמי רק למ"ד בחזקת יורשי בעל לחוד מבעי' לי' ולא ככ"ע דאילו למ"ד בחזקת יורשי אשה ליכא לספוקי כלל דתפשוט מברייתא דא"נ כתובה לאו דוקא אלא ה"ה נ"מ והרי הכא ירתי נדוני' ונ"מ לזה תירצו ולפי' הקו' נמי א"ש תי' זה דלעולם