חידושי מהרי"א על כתובות קכ

אביה וא"כ ליתא להנ"ל והראשון עיקר בכוונת הרשב"ם הנ"ל בב"ב שם אבל רש"י י"ל שפיר דס"ל הכא דלא כרשב"ם בזה אלא חזקת שבט ר"ל דוקא נפל לה בירושה מבית אביה וכנ"ל ועכ"פ תמי' המ"ל מתורץ היטב בזה דשבח ב"א לא שייך בנפלו לה במתנה ורשאי למוכרם. ובזה ניחא לי לשון רש"י ב"מ ק"ט ע"ב אמתני' דלעיל דף ע"ט דמייתי לה התם נפלו לה גפנים וכו' כתב רש"י שס נפלו לה בירושה שמת אביה עכ"ל ותמוה מנ"ל לפרש כך דלמא נפלו לה ע"י מתנה או מציאה ולפי מ"ש א"ש כיון דר"י פליג בי' ואמר לא תמכור מפני שהן שב"א וע"כ מיירי שנפלו לה בירושה מב"א דה"ל שב"א אבל נפלו כה במתנה או במציאה לא הוי פליג ר"י כנ"ל ותימא לי על התוי"ט הנ"ל בר"פ שהביא בשם הר"מ ורשב"א אמתני' דלעיל שנפלו אף ע"י מתנה ומציאה קאמר וסיים התוי"ט עלי' וז"ל וה"ה בכל מקום ששונה שנפלו עכ"ל ולפי מ"ש ז"א דנפלו לה גפנים ע"כ בירושה דוקא קתני כנ"ל שוב ראיתי בריב"ש סי' שכ"ח מובא בב"י א"ה ריש סי' פ"ח וז"ל זה הדין של ר' יהודה איתה בכל נכסים שהביאה בנדוניא וכו' וה"ה לקרקע שהכניס' לה שום משלו אעפ"י שלא הי' מבית אבי' כשהיא יוצאה נוטלתן משום שבח בית אבי' כיון שקנאתו ממה שהכניס' לו מבית אבי' וכן פי' זה הרמב"ן עכ"ל הרי בהדי' דאי לא ה"ט וכגון שנתנו לה אחרים מתנה או מציאה ליכא בי' משום שב"א וכנ"ל מדלא כתבו רבותא זו) ועל הב"י הנ"ל אני תמה שהביא כן משם הריב"ש וגם הריב"ש כתבו מעצמו ובשם הרמב"ן ולא הזכירו שהרמב"ם כתב כן בפ"ל ממכירה ומביאו הב"י עצמו בא"ה סי' צ' שמטלטלין שנתן לה משלו דינם שוה לנצ"ב שאינו רשאי למוכרם לכתחיל' עכ"פ עש"ה וזה עדיפא מהריב"ש דאפי' נתן לה משלו במתנה משמע דל"ל בי' טעם הריב"ש הנ"ל. אמנם בזה כבר נחלקו בו הח"מ והב"ש בסי' צ' ס"ק מ"ט ונ"ב אם הכוונה במתנה גמור' או אם הכוונה שהכניס לה שום משלו ע"ש באורך ומ"מ בין לפי' הח"מ ובין להב"ש ק' על הריב"ש ועל הב"י כנ"ל וי"ל ובד"מ סי' צ' אות ט"ו כתב בשם הריב"ש סי' ק"נ וז"ל כספים שהכניסה לו יכול להוציאן הואיל ואחריותן עלי' אבל לא שאר דברים וכו' והיינו כמ"ש לעיל בכוונת רש"י ולפימ"ש בריב"ש שם כא מעות בלבד אלא אף סחורות ומביא ראי' מגמ' פ' מציאת האשה בשמים של ערביא הרי הן ככספים ופי' רש"י היא סחורתן והאשה שהכניס' לבעלה שום והם ה"ה ככספים להוסיף שליש וכתב הריב"ש וה"ה לכל מיני סחורה שמוסיף שליש ויכול להתעסק בהן ולעשות כל חפצו כיון שהן נצ"ב משא"כ בנ"מ נפלו לה כספים ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות עש"ה ומובא בחו"מ סימן פ"ה. סק"ד עש"ה ועכ"ל דבאלו ליכא משום שבח ב"א וכן מורה לשון רש"י יבמות ס"ו ע"א שם ד"ה המכנסת וכו' נצ"ב ששמה לו בכתובת' והיו בה כלים ודבר המסוים וכו' משמע אבל חפצים שאינם כלים ודבר מסוים כגון סחורות לא פליגו בי' משום דלא הוי שבח ב"א לשם ולתפארת לב"א אלא בדבר מסוים וכלים וא"כ א"ש טפי לשון רש"י הכא במתניתין לפי תי' הנ"ל שכתבתי דק"ל לרש"י מ"ש דלא קרי נמי בנצ"ב נכסים הנכנסים ויוצאים עמה למאי דקיי"ל לא ימכור ועכ"ל דמיירי בכספים כלשון להוציאן וכהוראת שם נכסים וקשה לזה לשון ששמאתן דבממון לא שייך שומא וגם קשה מדברי רשב"ם ב"ב שכתב בהדיא אמנם לפימ"ש בשם הריב"ש ורש"י לטעמי' גם חפצים דלא שייך בהו שב"א ששמאתן לו יכול להוציא הקרן ולמוכרם וא"ש הכל וז"ל רש"י יבמות ס"ו ע"ב ד"ה לפרנסה וכו' אין מוכר כלל תשמישיו וכו' היינו נמי כנ"ל דבאלו שהן דבר מסוים דוקא לא ימכור ודוק, אמנם על הריב"ש באותן תשו' סי' ק"ן השיב להשואל כמה חילוקי דינים בין נכסי מלוג לנצ"ב וכמ"ש הח"מ הנ"ל רסי' פ"ה לעיין עליו ואמאי השמיט הריב"ש שני משניות ארוכות דנ"מ בין נ"מ לנצ"ב בנפל הבית עליה ועל אשתו דב"ב ושומרת יבם שמתה דהכא דנ"מ ליורשי האשה וצ"ב יחלוקו או ליורשי הבעל וצל"ע ודוק בכל הנ"ל. והנה קושי' א' דתוס' על רש"י דהל"ל יחלוקו סתם כמו התם כיון דלב"ש שווים נ"מ ונצ"ב כך הקשה תוס' ביבמות כ"ח ובביאר יותר בב"ב קנ"ח עש"ה אבל הכא לא נקטו תוס' זאת לקו' על רש"י כמבואר בלשונם ונ"ל טעמא דהקשה תוס' עוד בב"ב ויבמות למה לי טעמא דבחזקתן ות"ל א"א מוריש שבועה וכו' ונ"ל לתרץ לפימ"ש הב"ש סי' ק"ס סק"ט וז"ל ומ"ש נצ"ב שהכניס' לאחיו ל"ד אלא מה שהכנסה ליבם בתורת נצ"ב אוכל הפירות כמו שיורש וכו' עכ"ל ור"ל ע"כ אם נפלו לה נכסים כשהיא שומרת יבם והכניסם ליבם בתורת נצ"ב קודם היבום וחליצה או מאותן נכסים שהיו לה מקודם והיו תחת בעלה בתורת נכסי מלוג וכשנפלה ליבום הן בחזקתה ונוטלתן בלא שבוע' מדלא הקשה תוס' הנ"ל עדיפא בנ"מ מ"ט בחזקת יורשי אשה ונימא א"א מוריש שבועה וכו' ושמה אותן הנ"מ ליבם בתורת נצ"ב וא"כ נצ"ב אלו אם חוזרת לגבותם מן היבם אחר חליצה או אף קודם ודאי ל"צ שבועה דהא ליכא חשש צררי וא"כ לק"מ קושי' תוס' דמתניתין הרי כולל נצ"ב כאלו נמי דומיא דנ"מ דמיירי שנפלו לה כשהיא שומרת יבם ואמר נכסים בחזקתן בחזקת יורשי הבעל ובאלו ל"ל טעמא משום דא"א מוריש שבועה וכו' דליכא שבועה בכה"ג לז"א טעמא משום בחזקתן שהי' עד עתה בחזקתו לאחריות וא"כ הרי ודאי בנצ"ב כאלו מודה ר"ת לרש"י דתלי' בפלוגת' אמוראי כמו התם דהא כל טעמו של ר"ת לחלק הוא משום דלא ירית היבמ' אלא משעת מיתת אחיו זכה בנכסים שהוא היורש וזהו בנצ"ב שהכניס' לאחיו אבל מה שהכניסה היא ליבם בתורת נצ"ב ממה שנפל לה כשהיא ש"י ל"ל שירש את אחיו כבר אלא ע"כ ירית אותה והללו באין לירש והללו ופליגי אמוראי כמו התם וא"כ דמודה ר"ת