חידושי מהרי"א על כתובות קיט

בלא שבועה ע"ש אמנם רש"י בב"ב קנ"ח ע"ב פי' בהדי' למ"ד בחזקת יורשי הבעל משום דיכול הי' למוכרם וכיון שכן מסתמא מכרם כדי להרויח בהם וא"כ הדק"ל ות"ל דא"א מוריש שבועה וכו' ונ"ל לתרץ קושי' תוספות כיון דתוס' עצמם כתבו לב"ש א"ש דשטר העומד לגבות כג"ד וא"צ שבועה א"כ הרי ב"ש לא דברו כלל מה יעשו בנצ"ב ועכ"ל משום דמודה לב"ה נכסים בחזקתן וא"כ לב"ש ל"ל א"א מוריש ורצה מתני' ליתן טעם שוה לכ"ע וא"כ מתורץ קושי' א' דתוס' על רש"י למ"ד יחלוקו מ"ש דנקטו ב"ש יורשי הבעל עם יורשי האב דקאי דוקא אנ"מ והרי נצ"ב נמי הכי ס"ל ולק"מ כיון דאין הטעם שוה בשניהם בנ"מ א"צ שבועה וטפי הם בחזקתה ונצ"ב צריך שבועה רק לב"ש לטעמי' א"ץ מ"מ טפי הם בחזקתו וכמו שתי' תוספות ב"ב שם כה"ג למ"ד בחזקת יורשיה אמאי לא עריב ותני להו בהדי' נ"מ לב"ה ע"ש ועוד עדיפא יש לומר מ"ד יחלוקו היינו לב"ה דוקא דנ"מ בחזקת האשה נצ"ב עדיפי לפי שהן בחזקתו יחלוקו דה"ל בחזקת שניהם אבל ב"ש דס"ל בנ"מ יחלוקו ע"כ נצ"ב שהן בחזקתו עד עתה מודו כ"ע דבחזקת יורשי הבעל וכמ"ש לתרץ קושי' תוס' דמשום טעמא דב"ש קמ"ל נכסים בחזקתן וא"כ מה"ט צריך רש"י לפרש רשאי להוציאם כמובן שעפי"ז ע"כ לתרץ קושי' תוס' הב"ר ות"ל דא"א מוריש וכו' דמשום ב"ש נקט לי' נכסים בחזקתן ותו פי' רש"י שפיר שיטתו דפליגי אמוראי נמי הכא וקיי"ל יחלוקו ולק"מ קושי' תוס' משום לב"ש מודה דה"ל בחזקת יורשי הבעל ונכסים בחזקתן בלא"ה כמי ע"כ לב"ש נקט כי' משא"כ למ"ד א"י למוכרם א"צ כומר משום ב"ש נקט ה"ט דבחזקתן דהא י"ל כתי' תוס' דיבמות הנ"ל קושי' א' דתוס' על רש"י ואזלי רש"י ותוס' לטעמייהו. ועוד נ"ל דשיטת רש"י מוכרח ומתורץ חדא באידך דהנה המ"ל תמה בצ"ע על רש"י דהכא וכבר א"ל רש"י דייק וכ' ורשאי להוציאם ולא כ' למוכרם דקאי בממון וכנ"ל אבל יותר אני תמה ע"ד רש"י ב"ב קנ"ח ע"ב למ"ד בחזקת יורשי הבעל פי' רש"י וז"ל שאם פחתו פחתו לו וכו' ויכול הי' למוכרם וכו' וליכא לתרץ כנ"ל דבהדי' כתב למוכרם וקאי בחפיצים וא"כ ק' וי"ל התם כמי דייק וכתב יכול הי' למוכרם ולא כתב ורשאי הי' למוכרם משום דבאמת אינו רשאי רק כיון דמהני מכירתו בדיעבד כנ"ל שפיר ה"ל בחזקתו מה"ט לכן כתב רש"י יכול הי' לעבור ולמוכרם ולק"מ ומדויקים היטב שינוי הלשונות ברש"י מהכא להתם בממון רשאי להוציאם וחפיצים יכול הי' למוכרם דייקא ולא כתב רק יכול למוכרם כמ"ש יכול להוציאם משום דבאמת אינו יכול למוכרם לכתחיל' שאינו רשאי אבל יכול הי' לעבור ולמוכרם והי' מהני מכירתו בדיעבד כנ"ל, אבל יותר נ"ל דודאי הא דלא עמד המ"ל ע"ד רש"י דב"ב הנ"ל דהתמי' חזק' טפי משום די"ל התם רק אליבי' דחד מ"ד פי' רש"י כן וי"ל ס"ל כמ"ד ביבמות רשאי למוכרם אבל אמתני' ק"ל שפיר אבל עדיין תמוה מנ"ל לרש"י לפרש למ"ד התם בחזקת יורשי הבעל דס"ל דלא כהלכתא לכך נ"ל דרש"י ק"ל קושי' תוס' להאי מ"ד בחזקת יורשיו הל"ל ולערב ולתני בהדי כתוב' וצ"ל דטעמא קאמר כתי' התוס' וק"ל לרש"י הא גופא מאי טעם הוא זה לפי שבחזקתו הי' לאחריות שאם פחתו פחתו לו הותירו הותירו לו מ"מ הרי יורשי' י"ל חזקת השבט שהוא חזק' ממש ועדיף טפי שהרי א"י למוכרם מה"ט משום שבח ב"א והוא חזקת השבט ח"ל התוס' ב"ב קנ"ח ע"ב ד"ה הואיל וכו' אמאי לא אמר בחזקת האשה מה"ט דהוחזק' נחלה באותו שבט ונ"ל כיון דהכניסת' לו אם פחתו וכו' תותירו לו הוי כמוחזק ולמ"ד בחזקת יורשי האשה סובר כיון דתטלם כשתצא וגם הכניסת' לו הויי בחזקתן עכ"ל דייקו בסוף דבריהם בחזקתן ור"ל נחלה אותו השבט וק"ל לרש"י לאידך הל"ל מיהת יחלוקו ולא בחזקת יורשי הבעל כיון דחזקת' באמת עדיפא שהרי תטלם כשתצא והיינו שא"י למוכרם לזה ס"ל לרש"י דהאי מ"ד ס"ל באמת כר' אמי ביבמות שם ס"ו דיכול למוכרם והוי שפיר בחזקתו ואנן לא קיי"ל כר' אמי ולא קיי"ל נמי כר' יוחנן והתינח התם בב"ב לחד מ"ד י"ל כר' אמי ס"ל אבל הכא דנימא לכ"ע בחזקת יורשי הבעל והרי קיי"ל דאין רשאי למכור כדפסק הש"ס הלכתא ביבמות שם ס"ו וא"כ ק' אמאי בחזקת יורשי הבעל והאיכא חזקת השבט כנ"ל וע"כ דבאמת פליגי אמוראי נמי הכא וקיי"ל יחלוקו כיון דבדיעבד הי' מהני מכירתו ה"ל שניהם מוחזקים וא"כ ממילא מובן המשך שיטת רש"י לפי מאי שקדם לפרש ורשאי להוציאם היינו למ"ד בחזקת יורשי הבעל ע"כ ס"ל הכי כר"א ביבמות ס"ו ממילא מוכח דפליגי אמוראי נמי הכא כיון דאנן קיי"ל א"י למוכרם ומתורץ תמי' וצ"ע של המ"ל ודוק, ועוד נ"ל לפימ"ש באופן ראשון לתרץ ב' קושי' תוס' על רש"י והוא לחלק בין נפלו לה בירוש' או במתנה דאם במתנה קיבלתם מאחרים או מצאה מציא' ל"ל הוחזקה נחלה לאותו שבט מודה רש"י דלכ"ע ה"ל בחזקת יורשי הבעל אפילו התם נמי בב"ב מתורץ נמי תמי' המ"ל כיון דטעמא דמ"ד א"י למוכרם כדי שתטול כליה כשתתגרש משום שבח ב"א והיינו במכנסת לו מבית אביה אבל במתנה או מציאה ליכא שבח ב"א שיהי' לשם ולתפארת ולבית אביה כמ"ש רש"י לעיל סוף דף ע"ט וכיון דלא מאביה קיבל' ל"ל הכי ורשאי שפיר למוכרם והוכרח רש"י לטעמי' לפרש מתניתין הכי דנפלו לה הנכסים במתנה או במציאה כדי לתרץ מעלי' ב' קושי' התוס' כנ"ל לכן הקדים רש"י לפרש ורשאי להוציאם וע"כ במתנה מיירי ותו י"ל שפיר דפליגי אמוראי נמי הכא וא"ש המשך דברי רש"י ומתורץ חדא באידך, ועפי"ז נ"ל נמי לתרץ דברי רש"י ב"ב הנ"ל ולתרץ קו' התו' שם ד"ה הואיל וכו' אמאי לא אמר בחזקת יורשיה משום חזקת נחלה אותו שבט ונ"ל דלק"מ דמיירי שנפלו הנכסים לאשה במתנה או במציאה וא"כ יכול למוכרם וכנ"ל והן הן דברי רש"י שם, איברא רש"י שם פי' אח"ז ד"ה אלו ואלו וכו' שמוחזקת האשה בחזקת אביה וכו' ור"ל אף במתנה ועפמ"ש אח"ז התם ד"ה בחזקת יורשי האם דפי' נחלת השבט שמתייחסת אחר