חידושי מהרי"א על כתובות יב

אבל הר"ן בפרק מי שאחזו גבי אתקין שמואל בגיטא דש"מ וכו' חזר בו ודחה סברא זו והקושי' במק"ע על ריב"ש תלמידי' דהר"ן, ואפשר עפי"ז דהר"ן לטעמיה באמת מה"ט פליג אהא פסק' דהריב"ש כמבואר בדבריו בפ' האומר בקדושין מקודם דסוגי' דתנ"כ דמייתי ירושלמי בתנאי קדושין ע"מ שמכניסה ביום ה' ואירע לו אונס וכו' יעו"ש והי' בהעלם עין מהמשנה למלך רפי"א ממכירה שלא הביאו, וזה כמו טו"ב שנים כשלמדתי פעם ראשונה מסכת כתובות תמהתי בסוגי' זו על הריב"ש בזה מדברי הר"ן רבי' בפ' האומר דבהדי' פליג בזה וס"ל לל"ב דרבא גם באונס בביטול התנאי יש אונס בגט והארכתי בזה אין עת האסף פה, ועתה הונח לי על פי קושי' רבו הגאון ותירוצו על פי סברת הר"ן בקדושין נו"ן הנ"ל, א"כ הר"ן לטעמיה בגיטין דדחה סבר' זו ע"כ פליג אהא דהריב"ש משום קושי' הגאון רביה דמעלתו זצללה"ה ותל"מ כעת בזה. דף ד':

למימרא דאבילות קילא ליה מנדה והאמר ריב"ח אר"ה וכו' וק"ל גברא אגבר' קרמית מר' הונא אדר' יוסף משמיה דרבא, וצ"ל משום דלקמן דף ס"א מייתי ש"ס עלה דהאי דר"ה אמר רבא לא אמרן אלא בפניו וכו' א"כ רבא גופיה הכי ס"ל התם כר"ה בהא, אבל קשה א"כ בהדי' ה"ל לש"ס הכא להביא הא ואמר רבא עלה ל"ש אלא בפניו וכו' כיון דכל עיקר הקושי' הוא רק מדידי' אדידי' כנ"ל, לכן נ"ל דהקשה נמי הבלוס"ר דמיד ה"ל להקשות האי רומי' מדר"ה אדר' יוסף קודם קושי' והכא דבבעל עסקינן וכו' ונ"ל דיש לדקדק נמי בשינוי' דלעיל ה"ק וכן מי שפרסה אשתו נדה ולא בעל הוא ישן וכו' למה ליה לש"ס למיהדר האי הוא ישן וכו' ונראה דרש"י הרגיש בזה ומפרש דשינוי' דש"ס ה"ק, כלומר כי קאמר וכן אהוא ישן וכו' ולעולם הך בשלא בעל קאי עכ"ל וכן כ' באס"ז כונת רש"י בזה, ולענ"ד נראה לתרץ דהא קשי' כר' יוסף מנ"ל הך לא שנו וכו' ולדחוק לפרש הבריית' דהאי וכן וכו' לאו אכולה מלתא מדמינן ליה כאבילות אלא אשלא בעל קאמר וכן ודלמא וכן כפשוטו קאמר ונ"ל דמבריית' גופיה מוכח לה מדסיים בריית' עלה וכן מי שפרסה אשתו נדה הוא ישן וכו' והיא ישנה וכו' ולמה ליה למיהדר ולמתני הוא ישן וכו' דהא פשיטא עלה קאי וכל אותן הימים הוא ישן וכו' וכן מי שפרסה נדה ע"כ א"א לפרשו בע"א אלא אדסמיך ליה אהוא ישן אע"כ משום דחלוקים הם בדינם דוכן בנדה לא קאי אלא אשלא בעל משא"כ באבילות לכן חזר ושנאו, והן הן דברי הש"ס בשינוי' ה"ק וכן מי שפרשה אשתו נדה ולא בעל, ושלא תקשה מנ"ל הא לדחוק ולפרש הכי האי וכן לכן סיים הש"ס כפל לשניה דבריית' דחזר ושנה גבי וכן בנדה הוא ישן וכו' דשפת יתר הוא ופשיטא דהא עלה קאי וכן וכו' אלא ע"כ לחלק ביניהם לומר דוכן בנדה בשלא בעל דוקא הוא ישן וכו' וכדר' יוסף כנ"ל ברור וא"כ מעיקר' לא קשי' ליה מהא דר"ה דמשמע ר"י מסבר' אמרה להאי ל"ש וכו' וי"ל גבר' אגבר' קרמית אבל השתא דמסיק הש"ס ה"ק וכן וכו' הוא ישן וכו' דר"ל מבריית' גופיה מוכח לה כדר' יוסף פריך שפיר א"כ לר"ה את"ל דפליג על ר' יוסף תקשי ליה בריית' לדידיה הוא ישן וכו' דסיפא גבי נדה למה לי כנ"ל. אמנם הא קשי' לי מ"ש שהקשה אדר' יוסף למימר' דאבילות קילא ליה וכו' והא א"נ לאו דר"י אלא נקטינן כסברת המקשה לעיל דהאי וכן וכו' אכולה מלתא מדמינן ליה לאבילות, נמי תקשי לר"ה מ"ש בדברים של חיבה דמחלק בין נדה לאבילות ומ"ש ליחוד דמשוה להו בריית' אהדדי, ועוד עדיפא תקשי ליה בריית' והא ק"ו הוא ומה אבילות דקילא ליה ומה"ט עיקר איסור יחוד גביה תניא ותליא ליה בריית' לאיסור יחוד דנדה באבילות דעלה קתני וכן וכו' מ"מ דברים של חיבה תניא דמותר באבילות ק"ו בנדה, וצ"ל כתירוץ התוס' לקמן בד"ה ומי שאני וכו' דה"א לחלק בין שעת חופה וכו' אבל א"כ על התוס' קשה דה"ל להקדים קושייתם אדהכא גם בלא דר"י ה"ל להקשות אדר"ה וצל"ע. והמפורשים הקשו מאי פריך הש"ס כלל דר' יוסף ודר' הונא אהדדי דלמא אדרבה היא הנותנת באבילות כיון דיחוד אסור ביה גם בבעל לכן דברים של חיבה מותר ביה דליכא למיחוש להרגל דבר דהא הוא ישן בין האנשים והיא ישנה וכו' אבל בנדה כיון דהיחוד מותר להם בבעל לכן דברי חיבה אסורים ועיין מעשה חייא ובפ"י, ונ"ל כיון דר"ה נקט מלתיה גבי נדה ע"ש הפעולה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה ובריית' גבי אבילות נקט ע"ש הפועל וביחוס לנוכח מוזג"ת ל"ו הכוס ומצע"ת ל"ו המטה וכו' והלא דבר הוא אע"כ לרבותא נקטו כן בריית' דאפילו מוזגת ל"ו ומצעת ל"ו המטה וכו' דייק' אפילו ביחוד שאין איש עמהם מותרים באלו, ור"ה בהיפוך חוץ ממזיגת הכוס וכו' אפילו שלא לנוכח בפניו אלא שלב"פ נמי לא וא"ש קושי' הש"ס. תוס' בד"ה ומי שאני וכו' תימה דבלאו מלת' דר' יוסף המ"ל ברייתות אהדדי וי"ב הוה מפליגינן בין שעת חופה וכו' והתמיה מפורסמת דהשתא נמי נחלק כן דבאבילות דידה ה"ט גם בשעת חופה אינה שומעת לו ובנדה ה"ט משום דחמיר' ליה גם בשעת חופה אבל אבילות דידיה יש חילוק בין שעת חופה לאח"ז ומאי פריך הש"ס ועיין בס' מעשה חייא, ונ"ל דבאס"ז הרגיש על לשנא דש"ס לעיל למימר' דאבילות קילא ליה מנדה דהל"ל איפכ' דנדה חמיר לי' מאבילות, ונ"ל דע"כ לא משום חומר' דנדה שריא ליה היחוד כשבעל דהא אשת איש ושאר עריות דחמירו טפי מנדה שהן במיתת ב"ד ויחוד א"א אסור מה"ת אפילו כשבעל אע"כ ה"ט דנדה באין יצרו תקפו כגון שבעל מאיסה ליה ועיין רמב"ן על התורה פ' ויצא בפסוק כי לא אוכל לקום מפניך וא"כ פריך שפיר כיון דבאבילות דידיה קתני אינה רשאה להיות כוחלת ופוקסת וכו' ואילו בנדה קיי"ל כר"ע בשבת דף ס"ד רשאי להתקשט כדי שלא תתגנה על בעלה ועיין ביו"ד סימן קצ"ה א"כ ס"ל למקשה באבילות דידיה נמי מאיסה עליה כמו נדה ואפילו טפי מנדה נמי שזו מקושטת וזו לא וע"כ אין חילוק בין שעת חופה לאח"ז באבילות דידיה נמי כמו בנדה וא"ש.