חידושי מהרי"א על כתובות יא

משום כפילות התנאי דאם באתי דע"י האונס לא נתקיים תנאו והניח כמ"ע בצ"ע ויפה הקשה. ובאמת אחרי המחילה מכת"ר אי משום הא דמתניתין ע"כ לא מיירי במעכשיו אין הכרח דמיירי בכפליה לתנאיה דהא באמת להרבה פוסקים קיי"ל הלכה כרבנן דר"מ דא"צ תנאי כפול בשום מקום, אלא דאכן מחמרינן בגיטין וקדושין משום הא דשמואל אתקין בגט ש"מ וכו' כמ"ש ה"ה פ"ו מאישות הלכה י"ד והובא ביתה יוסף בא"ה סי' ל"ח, א"כ מתניתן סתמא ניחא ליה לאוקמה כהלכה כרבנן דר"מ כדי שלא נאמר דשלא בדקדוק נשנית מעשה קודם לתנאי כמ"ש הר"ן פרק מי שאחזו ובפרק האומר בקדושין ומייתי שפיר סייעתא לל"ק ותיובתא לל"ב דרבא ואין מקום לקושי' מעלתו. אבל עדיפא ה"ל להקשות אסייעתא לל"ק ותיובתא לל"ב דרבא מפסקיה מברא דשמואל איהו דאתקין בגט וכו' ובעינן תנאי כפול, וההוא דא"ל אי לא אתינ' וכו' להוי גיטא לא משמע דאמר מעכשיו וע"כ כפליה לתנאיה א"כ אין סייעת' ולא תיובת' להני לשני דרבא דמיירי בלא כפליה לתנאו וכן על הריב"ש והרא"ה גופיה קשי' הכי קושית מעלתו עדיפ' כיון שלא הזכירו בדבריהם בדאמר דוקא מעכשיו ע"כ גם בכפליה לתנאיה כתבו דינם הנ"ל ואיך משכחת כלל לומר בתנאי אם באתי וכו' שנתבטל תנאי זה באונס לכ"ע אין אונס, והא בכפילות התנאי אומר אם לא באתי לא יהי' גט ונתקיים התנאי באונס אמרינן יש אונס לל"ב דרבא, והרי לדידן דקיי"ל הלכה בעינן תנאי כפול לא ה"ל לריב"ש והרא"ה לסתום דינם אלא ה"ל לפרש דבדאומר מעכשיו דוקא ולא כפליה לתנאו דוקא, כן נ"ל להעמיד קושי' מעלתו ולא כמ"ש פרו"מ. והנ"ל ליישב בפשוט דכמו בלשון המשנה בכ"מ דתנן דבר והיפוכו וקשיין דיוק' אהדדי כללא בידן לתרץ רישא דוק' וסיפ' נעשה כדאית' בקדושין דף ה':

ותוס' ר"פ המפקיד ובכמה דוכתא, ה"נ בלשון ב"א באומר ומתנה תנאי כפול דבר והיפוכו, כיון דדברי הריב"ש והרא"ה מילי דסברי נינהו דע"כ בתנאי אם באתי ונאנס ולא בא אע"ג דלא מקרי נתבטל התנאי משום דאונס הוא, עכ"פ לא מקרי נתקיים התנאי ולכ"ע אין אונס בגיטין, וא"כ לרבא בלישנ' בתר' בכ"מ שאומר תנאי כפול הרי סתרי דיוק' אהדדי לענין אונס, מתרצינן דבורי' נמי דריש' דוק' וסיפא נעשה בגוונא דמתניתן וגמרן ה"ז גיטך אם לא באתי עד יב"ח, ואם באתי לא יהא גט, עיקר דעתו על תנאי הראשון שפתח בו תחלה שיתקיים וכיון שנאנס ולא בא אמרינן יש אונס ולא נתקיים התנאי, ואע"ג דגם תנאי השני לא נתקיים לריב"ש ורא"ה הנ"ל, איהו לא קפיד שיתקיים תנאי השני שלא כפל תנאו אלא מגזה"כ דבעי' כך וכיון שלא נתבטל תנאי השני שהרי נאנס ולא בא די בכך ולא הוי גט דיש אונס בגיטין, דה"ק ה"ז גיטך אם לא באתי מדעתי ואם לא באתי ע"י אונס יהי' כאילו אם באתי והגט בטל, דתנאי הראשון לא נתקיים ותנאי הב' לא נתבטל, ובגוונא דריב"ש ורא"ה נהפוך הרי זה גיטך אם באתי וכו' ואם לא באתי לא יהי' גט, דעתו שיתקיים תנאי הראשון אם באתי דוק' וכל שלא בא אע"ג דנאנס מ"מ לא נתקיים התנאי מיהת וה"ק יהי' כאילו אם לא באתי ולא יהי' גט ובכי האי גוונא מודה רבא בלשב' בתר' נמי דאין אונס בגיטין כנ"ל כונת ראשונים הנ"ל נכון וברור ולק"מ עליהם. ועוד נ"ל לפמ"ש הרא"ש פרק אלמנה נזונת סי' ט' ופ' יש נוחלין סי' מ"ח באומדנ' דמוכח א"צ לתנאי כפול כלל מעיקרא לק"מ די"ל להריב"ש מתני' בכה"ג מיירי דל"צ תנאי כפול, וגם לפמ"ש בס' קדושת ישראל גיטין דף ע"ה דלפמ"ש בסוף פ' שבועת העדות דבאיסור גריד' א"צ תנ"כ א"כ בגט ארוסה דליכא כתובה ולא שאר כסות ועונה ה"ל איסור גריד' ואין צריך תנאי כפול עש"ה, א"כ י"ל מתניתן בגט ארוסה מיירי ולק"מ כנ"ל, והשואל הנ"ל השיב ע"ז וז"ל תשובתי אליו שנית:

גי"ה קבלתי וכו' ולכבודו יצאתי שנית ולא להחזיק תירוצי כי אם להשקיט תמיהתו עלי איך עלה בדעתי לדמות לשון חכמי המשנה ללשון בני אדם בתנאותיהם ולגרע ולהוסיף על לשונם, ואת"ל נמי לדמות הנה גם בקדושין דף ה':

אין הפירוש בתי' הגמ' דנעשה וכו' שאנו מפרשים כן כונת התנא אלא כדרך חסורי מחסרא והכי קתני וכו' א"כ דרי"ו ואמרה וי"ו מחלקת היא או וכו'. הנה בפי' שינוי דש"ס בכ"מ נעשה וכו' לא עיין מעלתו בספרי כללי הש"ס ולא במקומות הש"ס בזה דנעשה וכו' לחוד וחסורי מחסר' וכו' לחוד, ומ"ש עוד לפרש בקדושין ה' כונת הש"ס בנעשה וכו' דוי"ו ואמרה היא וי"ו מחלקת וכו' מה יעשה בנעשה האמור במסכת שבת צ"א:

ובתוס' שם צ"ב:

בד"ה הא וכו' ובברכות מ"ב:

ברש"י בד"ה רישא דוקא וכו' ומסקנ' שם וביתר המקומות, ובאמת לא לדמות הלשונות כתבתי ולא הבאתי ראי' מלשון המשנה בזה אלא לדוגמ' בעלמ' הבאתי סוגי' המשנה בזה, וסברא הוא זה לפרש הלשון בנ"א ולתרץ דיבורייהו בתנאותיהם כדי שלא יסתרו דבריהם בתנאי כפול שמתנים בדיוקיהם וכמו דמתרצים:

הכי כשכ' דמתני' אם קשיין וסתרי דיוקים אהדדי ולפעמים משני תברא וכו', ועיין בתוס' חולין ט"ז. בד"ה אמר ר"א וכו' ובלשון בני אדם א"א לתרץ אלא בדרך נעשה וכו' דאם לא נתרץ דבריו באופן שלא יסתרו הדיוקים באנו למחלוקות תפוס לשון ראשון וכו' וכל המתנה תנאי עיקר דבריו וקפידתו הוא אומר תחלה ודיוק' דריש' דבריו דוקא ואמרינן נעשה וכו' וכה"ג העלו הפוסקים בשו"ת מהרי"ק שורש ע"ב ומהר"י הלוי ובעל משפטי שמואל סי' ק"כ דבכ"מ שיש שני תירוצים בתוס' תירוץ הראשון הוא העיקר לדינא דמה שהוא יותר נכון ואמתי אומרים אותה ראשונה יעו"ש, ובמח"כ תעה מעלתו בשני אלו שחשב אותי לטועה בהם כי לא להוסיף ולגרוע בלשון התנאי בני אדם כתבתי אלא לתירוצי דבריהם שלא יסתרו דיוקי התנאים אהדדי לדעת הריב"ש שאנחנו בו וק"ל. והן אמת כי תירוץ רבו הגאון המנוח זצוק"ל לקושייתו על הריב"ש הנ"ל והוא על פי סברת הר"ן בקדושין דף נו"ן ורז"ה פ"ב דביצה (והחידושי רשב"א בגיטין ע"ה בשם התוס') דגלוי דעת עדיף מאילו לא כפליה לתנאיה נכון הוא.