חידושי מהרי"א על כתובות קטז

דייק שם וזה לשונו רישך וכו' שאני רבך וכו' אבל מר עוקבא שהוא ראש לי ולך וכו' ראש דייקא שהוא אב"ד ולא רבי כנ"ל ודוק וצ"ע על מהרש"ל. דף ע"ט תוס' ד"ה כמאן וכו' אם כן לימא ולד בהמה וכו' וקשה לי מ"ש שלא הקשה תוס' נמי לימא כפל בהמה עצמה ודאי לתי' תוס' לפי' מהרש"א דכ"ש הוא משום מיתה דתרי טפי לא חיישינן ע"ש מיתרצא נמי הא אבל ה"ל להק' נמי כנ"ל ונ"ל דק"ל לפי הצריכותא בש"ס ב"מ קי"א ואי אשמעינן גזל משום דלא טרח וכו' ופי' התוס' ר"פ איזו נשך דף ס"א ד"ה לעבור דשמא נפלו בירושה או מציאה או מתנה וכו' אם כן ודאי בגזל ישראל אין לחלק בכך דמ"מ אסור אבל קנס דכפל דכל קנס חידוש הוא כמ"ש רש"י מכות ה' והל"ל א"ל בו אלא חידושו לאוקמי קרא אמסתבר דדוקא בממון דטרח בי' חייב כפל אבל בנ"מ שנפלו לה בירושה דלא טרחה בי' מנ"ל דאיכא תשלומי כפל כלל אמנם בולד בהמה מלוג שנפל לה בהמה וילדה אצלה כמ"ש רש"י ובולד הרי טרחא בי' א"ש ואם כן לא מצי תוס' להק' דהל"ל כפל בהמה מלוג די"ל כה"ג לא משלם כפל כלל, ואע"ג דלקושטא דמלתא משלם כפל גם בבהמה מלוג כמ"ש תוס' אח"כ בד"ה פירא וכו' לק"מ הא גופא מנ"ל כנ"ל די"ל נפ"ל מדאיצטרך קרא רעהו למעט של הקדש מתשלומי כפל ות"ל דהקדש ממון דלא טרח הוא וע"כ דכה"ג נמי איכא כפל דאין לומר דלמא ה"ט דקרא דממעט הקדש משום דה"ל ממון דלא טרח ז"א דאם כן בשל רעהו נמי אי הוי ממון דלא טרח כגון בירושה או מציאה נמי ממועט ולא רק הקדש דלא מקרי רעהו אע"כ כנ"ל דרעהו מ"מ איכא כפל י"ל היינו לקושטא דמלתא אבל תוס' לא מצי להק' על ר' ינאי דדלמא ס"כ רעהו למעט נכרי אתי או אורחא דקרא הוא וס"ל כנ"ל ועי' בפ"י ב"מ כ"ז ע"ד התוס' שם בד"ה רעהו ולא הקדש ועי' תוס' ריש פסחים ה' אי בעי' תרי קראי ע"ש אמנם לכאו' במסקנא תקשי מנ"ל כפל בממון דלא טרח ואי מדאיצטרך רעהו למעט הקדש דלמא באמת אתי למעט הקדש בכה"ג דהוי ממון דטרח בי' בולד של בהמת הקדש כנ"ל ונ"ל מדכתיב תרי מיעוטי למעט הקדש כפק"ל רעהו וגונב מבית האיש ותוס' ב"מ נ"ז וב"ק ר"פ מרובה הק' ר"ל תרי קראי ונ"ל דאי מחד קרא ה"א רק ממון דטרח בי' אתי למעט אבל דלא טרח בי' אף בעלמא פטור לכן כתיב קרא אחרינא למעט אף מממון דלא טרח מכלל דבעלמא אף כה"ג חייב כפל כנ"ל ודוק. גמרא איכא עורה וק"ל שפחה נמי איכא עורה לשיטת התוס' ב"ק י' דמת עכו"ם ועבד מותר בהנאה ומשום טומאה דרבנן שגזרו עלי' בחולין קט"ו היינו בישראל דוקא אבל בנכרי ועבד ודאי לא ועי' מ"ל פי"ד מהל' אבל באורך מזה ונ"ל דמ"מ כיון שישנם בכלל קצת מצות אסור לנוולם ולהפשיט עורם ועדיין צריך לי עיון גדול דהא מואהבת לרעך כמוך נפקא ברור לו מיתה יפה ועי' ברש"י חולין י"א ועבד לאו רעך הוא. אמר רבא אע"ג דאמר שמואל הלכה כחנני' מודה חנני' וכו' ותמוה מאי אע"ג וכו' אדרבה כיון דהלכה כחנני' צריכא למימר מודה חנני' משא"כ אי אין הלכה כמותו עי' ברי"ף והרא"ש ריש שבת גבי ומודה בן עזאי בזורק ונ"ל דהח"צ בתשו' סי' מ"א הק' סתירה מכאן דקי"ל כחנני' דל"ח למיתה ותוס' יבמות כ"ו מסקי דחיישי' למיתה ותי' ח"ל אלא דההוא דשפחת מלוג יש לדחוק ולומר דכיון דלרבא דקיי"ל כוותי' ידו עדיפא מודה להכי ל"ח למיתה ע"ש וא"כ לכאו' הא דא"ר מודה חנני' שנוטלתן מפני שבח ב"א היינו דוקא אי ידו כידה אבל אי ידו עדיפא מידה אף בגוף הנכסים א"כ בפירי ודאי אין לה בה שום זכות אף משום שב"א אין נוטלתן ובאמת רבא הרי ס"ל ידו עדיפא מידה להכי קאמר אע"ג דהלכה כחנני' ועכ"ל ידו עדיפא מ"מ נוטלתן ומה שפקפק הח"צ שם על תי' הנ"ל וז"ל דא"ה המ"ל כדמקשה בגמ' מאי בינייהו וקאמר לש"י דנ"מ לשפחת מלוג נמי עכ"ל ונ"ל דאף אי ידו כידה נמי יש לחלק ולומר דה"ט דל"ח למיתה ויהי' כלוי קרנא ומשום זה יפקיע זכות הבעל מפירות שהן שלו לגמרי והרי גוף הנכסים נמי ידו כידה בהם לגמרי. דף פ' תוס' ד"ה אכלה וכו' התם כגון שאכל פירות וכו' וא"ת דהכא משמע דעצי כלאים מותרים וכו' וק' ההמשך לקושי' זו אחר שתי' תי' הנ"ל ונ"ל דלכאו' רש"י שכתב ד"ה אכלה וכו' או שזרעה כלאים והזמורות לא נאסרו עכ"ל ע"כ פליג על תי' התוס' שתי' דהכא מיירי בזרוע ובא ולא הוסיף מאתים ורש"י הרי כתב שזרעה כלאים זרוע מעיקרא משמע ואם כן קשה קושי' תוס' לשיטת רש"י ונ"ל רש"י לטעמי' ס"ל כלאי זרעים מותרים מה"ת כמ"ש המ"ל בשמו ריש הל' כלאים ואף לרש"י בקדושין דאסור מה"ת מ"מ היינו הפרי דוקא אבל העצים ס"ל דמותר רק בכלאי הכרם כתיב פן תוקדש אמורים אף העצים ומפסחים שם נמי מוכח מדנקט בקשין של כלאי הכרם ולא נקט נמי של כלאי זרעים וע"כ דמותרים ואם כן ס"ל לרש"י דהכא מיירי בעצים של כלאי זרעים ולק"מ קושי' תוס' ואם כן גם קושי' א' דתוס' לק"מ מכלאים די"ל שפיר התם באכילת עצים קאמר אבל התם בעצי כלאי הכרם דאסירי והכא בעצי כלאי זרעים ואם כן מובן ההמשך ממילא דלפי תירוצם דוקא הקשו תו נמי שפיר וכנ"ל. גמרא א"ל רבא אם כן אתי לאיערומי וק"ל בל"ז ה"כ להק' אמאי נוטל בלא שבועה הרי קיי"ל ברי ושמא לאו ברי עדיף ולכאו' י"ל דהכא ה"ל כמו א"י אם פרעתיך ר"ל כמו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא שזה ידוע שהוציא הוצאות עליהם ומשאיל"מ אבל עדיין קשה להפוסקים דגם מחויב שבועה ואיל"מ צריך שכנגדו דוקא לישבע וליטול בשבועת משנה ואביי נוטל בלא שבועה קאמר ואפי' להר"ן בשבועות ל"ב וסייעתי' דפליגי והוכיחו דשכנגדו נוטל בלא שבועה מ"מ הרי בשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאין יכול לישבע משלם כמ"ש תוס' ריש ב"מ ה' וכאן שאין הודאה במדה במשקל